נר המערב-י.מ.טולידנו
פרק ששי 1243 – 1490
ממשלת בני מרין ויחוסה אל היהודים, התנפלות התושבים בפאס על היהודים והתיצבות המושל אבו יוסף נגדם. המצב הרחוני ועסק התורה מתפתח, הרבנים שהיו במאה הראשונה והשניה, שמד וגירוש יהודי פאס מהעיר הישנה ובנין מגרש היהודים של מללאח בשנת קצ"ח, הסיפורים על רמב"ם אלפאסי והצלתו, עוד הרג רב ביהודי אלמללאח בפאס שנת רכ"ה, נשמדו קהל שלם קהלת קודש שכלא, שבי יהודי עיר ארזילא על ידי הפורטוגאלים, רבני סוף המאה השניה ועד חצי השלישית.
אחד מרבני מרוקו בדור החולף יספר לתומו כי :
הרב יעקב משה טולידאנו
כאשר באו חכמי קסטיליה מהגירוש לדור ולהתיישב בארצות המערב טענו תושבי העיר נגדם בעניין השררה כי להיותם מוחזקים בעיר, להם תאות משפט הקדימה, וגדלה המחלוקת ביניהפ עד שהגיע הדבר אל המלכות והנה כאשר עמדו חכמי קסטיליה לפני המלך במעמד תושבי העיר היהודים אמרו אליו, דבר אחד לנו אליך המלך שכל מיי שיהיה בכחו לתת כתב ידו אל המלך להוריד מטר בעת שהעולם צריך לו הוא הראוי להיות קודם.
וכך היה שלא זזו משם עד שנתנו חתימת ידם את המלך ובזה יצאו המגורשים מאתו בכל יקר ותפארת "
אמנם כי עוד אין בידינו מקורים מוכיחים דבר המחלוקת הזאת בין המגורשים ובין התושבים על אודות השררה וכיבוש הקהלות בארץ המערב, אכן זאת נדע כי ביניהם, בין חכמי המגורשים ובין חכמי התושבים, נמשכה מחלוקת עצומה בעניין דתי אחר, אשר ארכה עשרות שנים ותגע עד לפני הממשלה.
העניין הדתי ההוא היה על דבר היתר הנפיחה, בסרכות הריאה, עניין שהיה לנושא סכסוכים כאלה במקומות שמגורשי ספרד נפוצו בהם על כי דבר ההיתר הזה נחשב בעיני היהודים התושבים למוזר מאוד. ויתחדשו בגללו דברי ריבות והתנגדות בין התושבים ובין המגורשים, ולפעמים גם בין מהמגורשים עצמם.
והעניין הזה בעצמו הביא גם פה בפאס לידי מחלוקת גדולה שמשכה בעקבה גם תוצאות מגונות, ולפי הנראה כי המחלוקת הזו בעצמה ששני הצדדים נתנו לה צורה של ריב דתי, היא שהסבה גם לנצחון המגורשים על התושבים לכבוש בידם את רסן ההנהגה הציבורית, והריב הדתי ההוא קיבל שוב צורה מדינית מפלגתית, מטעם זה חושבים הננו לנחוץ להציג פרטי המחלוקת ההיא, שעל פיה נוכל לדעת עוד.
הרבה מחיי יהודי מרוקו, ופאס בפרט, אז בזמן הזה בימי המעבר החדש של התיישבות גולי ספרד בארץ המערב, מצד אחד חשובים מאד לנו הידיעות האלה על דבר המחלוקת הזאת בעניין הנפיחה, על כי לא נמצא רק מקור אחד שיזכיר אותה, והמקור הזה היחידי שעודנו בכתב יד ולא נודע כלל, הוא יוצא מפי שהיה הוא בעצמו עומד בראש מנהלי המחלוקת מצד התושבים נגד המגורשים, ולכן הננו צריכים להקדים בזה דברים אחרים אודותיו בפרטות.
בין הגולים שבאו מספרד לפאס נמצא רב גדול אחד רבי חיים גאגין הוא היה לראשונה גר בפאס, ובימי ילדותו נסע לספרד וילמוד שם לפי רבי יוסף עוזיאל אחד מגדולי הרבנים בקסטיליה, ובעת הגירוש נלוה אל המגורשים ויבוא לפאס עיר מולדתו, ואחרי ימים נמנה לרב על התושבים, בידיעתו התלמודית שרכש לו בספרד.
התחרה עם חכמי המגורשים ויהי הרוח החיה שבין התושבים לחזק את ידם לעמוד בהתנהגות מול המגורשים בהעניין של הנפיחה.
כל פרשת מחלוקתם בעניין זה כתב רבי חיים גאגין בקונטרס מיוחד שקראו בשם " עץ חיים ", את קונטרסו זה שבו ישיב על דברי חכמי המגורשים ויחזיק את מנהגם של התושבים לבלתי אכול את הנפיחה.
כתב בהעתקות אחדות וישלחם בכמה קהלות מערי המערב למען לא ימשכו אחר דעתם של חכמי המגורשים, ומההעתקות ההם נשארה העתקה אחת בפאס עד כה, שממנה הננו נותנים פה איזה קטעים כבדר הקונטרס ולשונו של רבי חיים גאגין בעצם, המראים לנו בתמונה בהירה את כל עניין המחלוקת הזאת שעברה בין המגורשים ובין התושבים, או יותר נכון לאמר בין רבני המגורשים ובין רבי חיים גאגין בעצמו רבם של התושבים.
| עניין המחלוקת לשם שמים שהיה בין….על עניין הטריפות בעניין הנפיחה בריאה נתחייבתי לדבר אמת משום דובר שקרים לא יכון….
ואען ואומר אני חיים גאגין בעל מכאובות אשר מנעורי גדלני כאב וידוע חולי הנלוזה והגיע קרוב לימי הרעה השיגוני עונותי…והכוני בעיני החוורות ומים הקבועים ולא יעולתי לראות….ובימי חרפי טלטלוני הצרות והזמן ללכת לבקש במלכות קסטיליה מנוחה למקום התורה כדי לשתות ממים היפים ומצאתי מנוחה בבית רבי ומורי מגדולי אותו הדור הה"ר יוסף עוזיאל ז"ל.
ובשנת רנ"ב כהיום הזה. ובהגענו למלכות פאס מצאנו היהודים היושבים תחת מלכות ישמעאל נוהגים באלו הטריפות כמו שכתב הרמב"ם שנת מזר"א ישראל קצפו עלינו קצף וגורשנו מכל מלכות פיראנדו…המנהג הפשוט בכל ישראל הוא…
וכל גיניהם ומשפטים ומנהגם מיום היותם לא היו עושים אלא על פי חיבורו, וקצת מן הטבחים שלנו ( של המגורשים ) בבואם לכאן לפאס החזיקו במנהג שהיה להם בקצת מקומות מקסטיליה ולא חששו להא דתנן ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין נותנין עליו חומרי המקום……