אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

עד

פ׳ תצא, ש׳ תרפ״ח לפ״ק.

רבי יוסך משאש

רבי יוסך משאש

למעלת הרה״ג החריף ושנון, כמוהר״ר יצחק קלוגאר ישצ״ו. שלום, שלום.

מכתבו הבהיר הגיעני, אודות החפצים שהניח כבודו בבית בעה״ב, דברתי עמו, ועמדת־ עליו ועשינו אותם חבילה, ושלחנו אותם עם חמר יהוד להוליכם לבית הגמו״ן כה״ר שלום הכהן הי"ו : שם תמצאם, ולא תשלם עליהם מאומה לחמר כי לקבל את שכרו פה. וכסף הנשאר מנהדבה נמסר ביד הבעה״ב, ההוא אמר, כי בשבוע הבא ילך לפא״ס, וימסור לך את הכל, וסידור האבודרהם דפוס, לא רצה הרב כמוהר״א עמאר ישצ"ו לנכרו בשום אופן, ואודות הרמז שאמרתי לכבודו בשם משפחת אזו״לאי, הוא ר״ת של הכתוב, אשה זונה וחללה לא יקחו, כך שמעתי מעובד אורח אחד מבני המשפחה, ואמר, דזו צוואה מאבותיהם הראשונים לקדש משפחתם ככהנים, ועשו הצוואה בשם המשפחה לזכר עולם, ואך עתה אין נזהרים בזה, ושלום.

הצעיר אני היו"ם ס"ט

עה

סימן הנזכר, פרשה הנזכרת

ידידי החה״ש וכו'…, כמוה״ר שלום הלוי ישצ״ו.. שלום.

קח נא עוד ידידי מן המוכן, והוא, בצד מבוי הרא"ם ז׳׳ל, יש מבוי אחד, נקרא בשם מבוי בן עטאר. ע״ש הנגיד כהה׳׳ר משה ן׳ עטאר ז״ל היה במאה הרביעית, כן שמעתי, ואך בפי הכל נקרא בשם מבוי אדקא״קין (מוכרי קמח), ע״ש החנויות שבצדו שכולם מוכרי קמח, במבוי הזה, בבית שער החצר השנית לימין הנכנס למבוי, יש ביהכ״נ קטנה, כחמשים נפש מתפללים בה, קורין לה ע״ש ר׳ שמואל דאנינו ז"ל והחכם כהה״ר שלמה טובי ישצ״ו, הראני על ס' כת״י ישן, שהביהכ״נ הנז׳ נמתיסדה בשנת ש׳ לפ"ק – ע״י הרה״ג כמוהר״ר שאול ן׳ דאנינו זיע״א, בכמהר"ר שלמה ז״ל, ובנו הרה״ג כמוהר״ר שמואל זיע"א שהיה רב ועשיר ונגיד, וכן הראני על ספר תקנות ראשונים׳ כת״י ישן נושן, חתימת ידיהם מש׳ רפ"ו, ומש׳ ש״י למורא, לפ״ק, ואחרים קורין לה ע"ש ״עזזי מליכו״ שם איש אחד מערי דר״א, שהיה דר פה, וקנה אותה מבעליה הראשונים, ונקראת עוד על שמו, כן שמעתי. ובפי הכל נקראת ע״ש יחייא לובאטון, שהוא קנה אותה עוד, ונקראת ע״ש, ועדיין היא של יורשיו, היא עמוקה יורדים לה בג׳ מעלות, ארכה יתר הרבה על רחבה, פתחה במזרחה, ההיכל במערבה, התיבה באמצע, פני הש״צ לצפון. יש במזרחה עלית קיר קטנה, יש בה כוסות וספסלים וכו' כחברותיה, יש בה שני ש״צ, כמה״ר יוסף הכהן, ובנו כהה״ר אברהם ישצ״ו, אין נודע אם גם שמשה ישיבה לת״ת או לא, ועתה מלמד בה תשב״ר כהה״ר יעקב טולידאנו הי״ו, בכה״ר יצחק ז״ל, ומתפללים בה שמ״ע, ע״כ, ושלום.

אני היו״ם ס"ט

עו

ס' הנז;' ש׳ תרס״ח. לרב אחד.

אדוני מחול וסלח, אם אומר לפניך דבר אחד, כי אתמול בלילה בא לידי ס׳ ליצחק ריח, וראיתי לו שם בלקוטים בחי אה״ע אות ד' דירה, שהביא דברי משה"ר, שהאריך והעלה, שאין לחייב את הבן להוציא אשתו מבית אביו לדור במקום אחר, אם לא בטענות בריאות וחזקות, כראי מוצקות, המתבררין לעיני העדה ב״ד הצדק ברור צח וכו', ע״ש. ולדעתי המעט נר, דזה הפך מ״ש אדוני בפסק דינו, שהעתקתי לו אתמול, יחזור אדוני על אמרי קדשו, ואם טוב רעיוני תברכני נפשו, ואם לאו, אתי תלין משוגתי, ושלום. דל ונבזה, היו״ם הזה, ס״ט


פ׳ תבוא.
עז

ידידי הנבון היקר ונעלה, כה״ר יצחק ן׳ חיון ישצ״ו. שלום. שלום.

מאד צר לי אל שמועה כי באה, כי אביך הזקן כנשר דאה, ויגוע וימת אברהם. המגיד לי ספר עליו טובות, מאליפות מרוכבות, ונוסף על יסוריו של אהבה, לעת זקנה ושיבה, כי האלהים נסה את אברהם, וימצא לבבו נאמן לפניו, ויקחהו לגן עדניו, זכותו תהיה עליכם סתרה, צנה וסוחרה, ובכל עת צרה, תקרא, זכור לאברהם. בעל הנחמות ינחם אתכם, ה׳ צבאות יגן עליכם, ויריק עליכם ברכה וטובה, ולא תוסיפו עוד לדאבה, אמן. אנכי אנכי מנחמכם, הדואג עמכם.

אחיכם, היו״ם ס״ט

עח

פ' הנזכרת, ש' תרס"ח לפ"ק

למעלת אבן הראשה, חסידא קדישא, צפירת תפארה, הנזר והעטרה, אדמו״ר כקש׳׳ת כמוהר״ד חיים מוריגון ישצ׳׳ו.

אדוני ! עשיתי כאשר צויתני אתמול בלילה בבית המשתה של אותו עני, שנתגלגלו הדברים מההוא צומ״ר, על המאמר שלשה שמשו בתיבה, וכלם לקו כלב ועורב וחם, כלב נקשר, עורב רק, חם לקה בעורו והקשה אדוני, למה נתפרסם חם בענשו, יותר משניהם שלקו בנסתר, וגם למה נשתנה ענשם? ולא נשמעה שום תשובה על זה, לא מפי קדשו, ולא מפי אחרים, ומאהבת אדוני אותי, לחדודי יתי, צוית עלי לחפש אחר המאמר ופירושו בש״ס ובמפרשים, וכן עשיתי, וזה מה שעלה במצודתי, בעזר אלהי ישועתי.

המאמר הזה מצאתיו בסנהדרין דף ק״ח ע׳יב, ופי׳ רש״י ז״ל, לקה בעורו, שיצא ממנו כוש,ע"ש,  משמע שהוא בעצמו לא לקה, ואך בעץ יוסף על עין יעקב שם, הקשה על פי׳ רש״י דלשון, חם לקה בעורו לא משמע הכי, וכן אמרו בב״ר פ׳ ל״ו, יצא חם מפוחם, משמע, שחם בעצמו לקה בעורו?

ותרץ דרש״י ז״ל תרתי קאמר, שלקה בעורו, ושיצא ממנו כוש, כמ״ש במדרש, שגזר המלך שיתפחמו פניו, ויפסל מטבעו, דהיינו זרעו, ע״ש, ושם במדרש במתנות כהונה כתב, שלקה בעורו כדי להודיע שנהג היתר בדבר שנוהג באפילה, ע״ש, ור״ל שלכך הושחר עורו כאפילה, וגם על הכלב כתב שם שקלונו גלוי לעין כל ע״ש, זהו מה שהשיגה ידי יד כהה למצוא בדברי המפרשים בזה.

ולדעתי המעט מן המעט נר׳ לומר, אם יישר בעיניה דמר, והוא בדרך אפשר, שהכלב חשב לעשות מעשהו בקל, לבל ירגישו בו החיות שעמו ונח ובניו, ואך המקום הענישו, ואף שגמר, נשאר קשור״ עד שהכירו כלם בקלקולו, ונשאר ענשו גם לזרעו אחריו, וגם העורב חשב ככלב להקל מעשהו, ואך כאשר קרב, הרגישו בו, ונתחכם והפך עצמו פיו לפיה, שנראה כמנשק דוקא, ולכן נענש, ורקק זרעו מפיו לפיה של נקבה, כמ״ש רש״י שם. וחם, אפשר הוא ואשתו הם שראו מעשה הכלב והעורב, ונתעוררו לתשמיש, ונשארה במחשבתם שחרות הכלב והעורב, וילדו בדומה, כמקלות של יעקב, ומה שלקה הוא, אפשר, מפני רוב פחדו ויראתו שמא יתפש, לקה דמו, כמו שאומרים שהפחד משחיר את הדם, ומזה לקה עורו, וזהו ענשו, ונשאר גם לזרעו אחריו, זהו הנלע״ד בזה, ותורה היא וכו', ואם שגיתי וכוי, ושלום.

דל ונבזה, היו״ם הזה, ס״ט

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
יוני 2014
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930  
רשימת הנושאים באתר