שושלת לבית פינטו-אהוד מיכלסון

השושלת לית פינטו – אהוד מיכלסון

תולדות רבני המשפחה ומעשי מופתפינטו חיים

ותישאני רוח

׳״שיחו בכל נפלאותיו׳ – צריכים לספר בנפלאות הארבה, כי נגד מכה זו אי אפשר לעמוד״(הרמב״ם).

בשנה אחת נראה הארבה בעיר מוגאדור, ושוב נחרדו תושבי העיר היהודיים. ״הרואה גובאי אומר ׳ברוך דייך האמת,״, נאמר במסכת תענית, ובהלכה אף נפסק כי על הארבה והחסיל, אפילו נראו באספמיה , קובעים תענית, מפני שזו מכה מהלכת, ומתריעיך על הארבה והחסיל אפילו כשנראתה כנף אחת של ארבה.

מדי כמה שנים פקדה אותם מכה זו, הכתובה בתורה, והותירה את שדותיהם ומטעיהם עירומים מתבואה ומפירות. המחסור הביא תמיד בעקבותיו לייקור מוצרי המזון, ולמצוקה כלכלית של התושבים. תפסו היהודים בידיהם את אומנות אבותיהם, והכריזו על יום תענית ותפילה ברחבי מרוקו. ימים ספורים לאחר מכך, בעת שהר״ח הגדול ישב בלימודו עם תלמידיו, נפלה על הבית חשיכה. היה זה ענן של חגבים, שחלפו מעל והמשיכו הלאה. כמה מהם נפלו על ספריהם, והצדיק הפסיק מייד את לימודו, לקח שופר והחל לתקוע בו כדי להעביר את רוע הגזירה. הוא החל להתפלל, אמר שלוש עשרה מידות והפך את היום ליום כיפור קטן. כך עמד בתפילה ולא חדל, עד שבאה רוח נגדית ולקחה את הארבה ימה.

ברכת החגבים

כמה מסוגי הארבה מותרים באכילה מן התורה, כנאמר(ויקרא י״ א כ״ ג) ״את אלה מהם תאכלו, את הארבה למינהו ואת החגב למינהו״. אולם, יש לדעת את סימני הכשרות כדי שאפשר יהיה להבדיל בין הטמא לטהור. בין יהודי מרוקו היו בקיאים בסימנים הללו, והם העלו את הארבה על שולחנם.

בתקופת אור החיים הקדוש, רבי חיים בך עטר, היתה מחלוקת בינו לבין הרב כליפא מלכה מאגאדיר, צדיק ומקובל ידוע בדורו. זו נסבה על אכילת הארבה, והרב בך עטר פסק שיש לאסור את אכילת הארבה, ונימוקיו עימו הרב מלכה התיר, באומרו כי איך סיבה לאסור דבר המותר בתורה. ברוב קהילות מרוקו הסתמכו על פסק ההלכה של הרב מלכה, ואכלו את הארבה המותר. הם זיהו אותו לפי צורת ״ח״, שהיתה על בטנו.

ומה בירכו עליו? חכמים פוסקים כי יש לברך ״שהכל נהיה בדברו״, ורבי יהודה פוסק כי איך לברך עליו כלל מפני שהוא מין קללה.

פוקח עוררים

ירא שמיים היה מסעוד בן יצחק הלוי, מחסידיו וממאמיניו של הרב פינטו. רבי מסעוד, שהתפרנס למחייתו כצורף כסף, הלך ואיבד עם השנים את מאור עיניו. בהגיעו לגיל גבורות, הפך לסומא.

משחשך עליו עולמו פנה רבי מסעוד לרופאים שונים וקיבל תרופות שונות, אך דבר לא עור לו. ״ עני חשוב כמת״, הירהר הישיש לעצמו, משחלפו 10 שנות עיוורון, וחשב כיצד יוכל להסיר ממנו את האסון הנורא, שהתרגש עליו. או ביקש מקרוביו, כי יקחו אותו להשתטח על קברו של הר״ ח פינטו זצ״ל, כדי לבקש שם רחמים ליד הציון. ״אולי בזכות הצדיק אירפא״, אמר להם.

הביאו אותו בני משפחתו אל הקבר, ושם שטח תפילה ותחנונים לפני בורא עולם, כי יעלה ארוכה למחלתו בזכות הצדיק, שליד קברו הוא משתטח. כך פקד את הקבר יום ועוד יום, הירבה בתפילות ובפרקי תהילים, ובאחד הימים התקבלה תפילתו ומאור עיניו חזר אליו.

כשחזר לעיר, השתוממו כל התושבים לראותו הולך בכוחות עצמו, ללא אדם שיסייע לו ויאחז בידו כדי להסיר מיכשול מדרכו. סיפר להם רבי מסעוד על הנס הגדול שאירע לו ליד קבר הר״ח זצ״ל, ומאז הקפיד במועדים קבועים לעלות על הקבר ולומר שם פרקי תהילים, כפי שעשה בעת שהיה בצרה. כך עשה, עד יומו האחרון.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
אוגוסט 2014
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  
רשימת הנושאים באתר