الجهاد وكراهية اليهود-ג'יהאד ושנאת היהודים – מתיאס קונצל.

ג'יהאד ושנאת היהודים – מתיאס קונצל.

על שורשיה הנאציים של מתקפת 11 בספטמבר.

אירועי 11 בספטמבר 2001 התקבלו בעולם בדרכים שונות ומנוגדות. נוסף על ההלם שזורע הטרור, הלכה והתבססה פרשנות הרואה בכל אירוע " אנטי אימפריאליסטי, שבו עומדת ארצות הברית המרושעת מן העבר האחד, ומולה ניצבת פעולת התנגדות מובֶנת, גם אם מוטעית, של חלשים. 

סייד קוּטֻב

הצלחתו של האיסלאמיזם מאז 1967 כרוכה בעקבה בתפוצת כתביו של איש האחים המוסלמים במצרים סייד קוטֻב. הללו נקראים ממרוקו במערב עד מינדנאו שבפיליפינים במזרח, והם תורגמו כמעט לכל השפות המדוברות בעולם המוסלמי. ״על סמך היכרותי עם העולם האיסלאמי״, כותב בסאם טיבי, ״אני יכול לקבוע שפונדמנטליסטים מיליטנטים בקיאים בכתביו המרכזיים של קוטב הרבה יותר משהם בקיאים בקוראן עצמו. לעתים קרובות הם מכירים רק אותם קטעים בקוראן שקוטב בחר לצטט״. בתפוצתם ובהשפעתם, כתבי קוטב ״מקבילים, בלי הגזמה, למניפסט הקומוניסטי בימי ראשיתה של תנועת העבודה באירופה״.

סייד קוטב נולד בשנת 1906. אביו היה פעיל לאומני חילוני. בראשית דרכו הלך קוטב הבן בדרכי אביו. במשך 16 שנה הוא עבד במשרד החינוך המצרי, ובשנים 1947-1939 קנה לעצמו שם כמבקר ספרותי בכתב העת המוביל במצרים לענייני תרבות, ׳א־ריסאלה׳. בין השאר, הוא היה זה שגילה בשנת 1945 את חתן פרס נובל לספרות לעתיד, נגיב מחפוז. בשנות הארבעים פנה קוטב לראשונה אל הקוראן, קצת בשל איכותו הספרותית וקצת מתוך נסיבות אישיות שגרמו לו לחפש נחמה ו״קרקע מוצקה״. נסיבות אלו קשורות בנשים, נושא מציק בחייו של קוטב. לאחר מות אמו הנערצת בשנת 1940 הוא שאב תנחומים מפרשייה רומנטית, וכשזו תמה מצא את מבוקשו בקוראן. מוסרנותו באה לידי ביטוי עוד קודם לכם בסלידתו מכל מה שהוא ״אורבני״ – ועתה התפתחה לכדי שנאה כלפי כל צורה של חושניות ״מושחתת״. הוא זעם על ״הזִמרה החולנית״ ברדיו, כיוון שהיא ערערה את מוסריותה וגאוותה של מצרים. הוא קרא להטיל צנזורה ולהקים ועדות ציבוריות לחיסול ״רעל״ זה. בפרט הבהילו אותו ״הסרטים הגסים״, התרופפות כללי המוסר ובגדי הרחצה הזעירים בחופי אלכסנדריה. ״אני שונא ומתעב תרבות אירופית זו, וסופד לאנושות המתפתה לזוהר, לשאון ולהנאת החושים החונקים את הנפש וממיתים את המצפון שעה שהחושים והאינסטינקטים מורעלים, מגורים ומרוגשים״, כתב בשנת 1946 ב׳א־ריסאלה׳.

בשנת 1949 נשלח קוטב מטעם משרד החינוך לשהות בת שנתיים וחצי בארצות הברית, ושם האובססיות שלו אף התחזקו. מיד לאחר שובו מצרימה בשנת 1951 הצטרף לאחים המוסלמים, וכבר בשנה שלאחר מכן היה בחוג המוביל של התנועה. בתוקף זאת הוא קיים קשר קרוב עם נאצר ועם אישים אחרים מן הקצינים החופשיים. בשנת 1954 התמנה קוטב לעורך היומון של האחים המוסלמים, אך כבר באוקטובר של אותה שנה היומון נסגר בידי השלטונות בשל ניסיון ההתנקשות בנאצר. בשנת 1955 קוטב נידון ל־25 שנות מאסר עם עבודת פרך. הוא עונה בכלא ובתום פחות מעשור, בשנת 1964, הוא זכה לחנינה. עם צאתו מהכלא נטל על עצמו תפקיד מפתח במחתרת שביקשה לארגן מחדש את האחים המוסלמים. לאחר כמה חודשים, שבמהלכם יצא לאור הספר שכתב בכלא, ׳ציוני דרך, הוא נעצר שוב ונשפט בעוון בגידה במולדת בשל מה שכתב בספרו. קוטב נידון למוות ובשנת 1966 נתלה עם עוד שני חברים באחים המוסלמים.