התנועה השבתאית במרוקו-א. מויאל

פרק שני: השפעת הקבלה וההתעוררות המשיחיתהתנועה השבתאית במרוקו

מקום מיוחד שמור למספר 13 שהוא גימטריא של ״אחד״. ב-" ישתבח שמך "  המסיים את ״נשמת כל חי״, מונים 13 תשבחות בהן נאה להלל ״פאר את ״שם המלך הגדול והקדוש״.

בפסוקים ד׳-ז׳ של פרק ל״ד בספר שמות, פרשת ״כי תשא״ שנוהגים לומר בתפילת שחרית בימי שני וחמישי, מונים שלוש־עשרה מידות של הקב"ה – אל רחום וחנון, ארן אפיים וכו׳ ועוד תפילות רבות ופסוקים בהםמונים את המספר 13.

השירה הדתית, ליתורגית שנכתבה באותה תקופה, היתה ספוגה מיסטיות ברוח הקבלה הלוריאנית ומלאה כמיהה וגעגועים לביאת הגואל. גם היא חדרה לסידורים ולמחזורים, לכל פרק תפילה כגון ״ברוך שאמר״, " נשמת כל חי״, ״היוצר״ קודמת ״רשות״ כלומר שיר המתיחס לתוכן אותה תפילה ויש לאומרו לפניה. כל ה״רשויות״ כתובות ברוח הקבלה.

שיריו של ר׳ יעקב אבן־צור(יעב״ץ) המיצגים בצורה מובהקת את קבלת האר״י והכלולים בספר שיריו ״עת לכל חפץ״, כובשים מקום נכבד בחיי הקהילה בעת אבל ובעת שמחה.

שיריהם של משוררים ופייטנים ממלאים תפקיד ראשון במעלה בהפצת רוח הקבלה ובהחדרת הרעיון המשיחי, כמו ר׳ דוד חסין, ר׳ אברהם קורייאט, ר׳ יהודה בן־אברהם, ר׳ משה בן־צור, ר׳ משה חליווא, ר׳ חיים פ־נטו, ר׳ רפאל משה אלבז ועוד.

קבלת האר״י

להבנת הענין נבהיר מהי ״קבלת האר״י״, מה היה תובנה, מה החידוש שבה, ומהי מהותה של אותה דוקטרינה אשר חוללה מהפכה בדפוסי המחשבה של ״הקבלה״ שהיו מקובלים עד כה על ״עדת קדושי ה׳״, מהו תוכנה של אותה מסורת צפתית אשר הלהיבה, כבשה ושבתה את לבותיהם של גדולי מקובלי הדור? ולמה הצליחה לעורר צפיות ותקוות כה חזקות וסוערות לבוא המשיח בקרב כל שכבות העם? אומר גרשם שלום:

זוהי משנת הקבלה הכלולה בספריהם של תלמידיו הבכירים, ר׳ חיים ויטאל ור׳ יוסף בן־טבול המערבי, שניהם כל אחד בסגנונו העלו על הכתב את תורת רבם כפי שהאר״י השמיע אותה באוזניהם ואשר תוכנה העיקרי הוא הגאולה, גאולת הפרט וגאולת העם.״(ציון ת״ש)

ובמקום אחר מפרט גרשם שלום:

״החידוש העיקרי הוא: האר״י העביר את התופעות של גלות וגאולה, שהן במרכז שיטתו, מתחום הנסיון ההיסטורי של כנסת ישראל וחזון השחרור מ׳שעבוד מלכויות׳ אל מרחב אחר, אל ההוויה הקוסמית כולה ואף אל סוד האלוהות עצמו. לא זו בלבד שהוא הרחיב את היריעה מישראל לכל העולם הנגלה, הוא הרחיב אותה גם לעולם הנסתר, עד אלוהים ועד בכלל. שני הקטבים, גלות וגאולה, הועמדו במרכז מערכת זו, המקנה להם עומק חדש לגמרי והופכת אותם לסמלים כבירים של מציאות רוחנית המתבטאת בגלות וגאולה ההיסטוריים האקטואליים והמוח­שיים. האר״י אמר את דבריו ללא כוונה אידיאולוגית. הוא גילה מה שלדעתו מהווה מציאות באורות העליונים, אבל תוך כדי כך נתחדש במחשבתו מה שראוי לקרוא בשם מיתוס חדש של היהדות (ההדגשה במקור). האופי הריאליסטי של הסמלים המסטיים הוא שאיפשר את שימושם בפונקציה אידיאולוגית בעלת משמעות היסטורית ישירה.׳׳"

מה פרוש ״להעביר התופעות של ׳גלות וגאולה׳… אל מרחב ההוויה הקוסמית כולה ואף אל סוד האלוהות״ עליהם מדבר ג. שלום? – דברי הסבר אנו מוצאים אצל פרופ׳ חיים הלל בן־ששון על מהות תורת הקבלה של האר״י בענין זה: לפי תפישת הקבלה ״יש בעולם ספירות שונות של הקרנת ההשפעה האלוהית. ספירות אלה כלים הן להכיל את ההקרנה האלוהית העצמיה, אלא שרק שלוש הספירות הראשונות עמדו בפני עצמת האור האלוהי וקלטו אותו כראוי-, ואילו כשהגיעה הקרנה זו אל שש הספירות הנמוכות יותר, לא עמד בהן כוחן ונשברו הכלים מן האור. בשברי הכלים הללו נקלטו ונשארו שבויים ניצוצות של אור הקדומים האלוהי. שברים אלה, מהם שעלו למעלה ומהם שירדו מטה. אלה שירדו למטה הם הם ׳הקליפות׳; הם הפכו לכוחות טומאה. כוחן של ׳הקליפות׳ הוא מתון ששבויים בהן ניצוצות של האור האלוהי. הרי לפנינו שוב גלות – האור שבוי בידי שברי הכלים ומשמש את הטומאה. השכינה היא בגלות פשוטו כמשמעו. העולם פגום. ביום שבו ייגאלו הניצוצות השבוים בשברי הכלים, תהא הגאולה הקוסמית האנושית, גלות האור תסתיים. היא היא שעת הגאולה היהודית הלאומית. תורה ומצוות הן האמצעים שנתנה האלוהות בידי עובדיה עלי אדמות, בני העם היהודי הנבחר, לתקן בשמירת מצוות עשה ובהימנעות ממצוות לא תעשה, לא רק את נשמת היהודים אלא לתקן תבל ומלואה, לגאול את האור האלוהי.״

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 158 מנויים נוספים

אוגוסט 2014
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  
רשימת הנושאים באתר