ברית מס 32- יהודי מרוקו בקנדה..ד״ר דוד בן־שושן עם ישראל חי!

ד״ר דוד בן־שושן

עם ישראל חי!

קהילתנו מצויה בסיום מחזור אירועים סוער, אשר הקיף את המאה העשרים כולה: התקופה הקולוניאלית, תופעת הלאומיות, הציונית וההגירה. חברה שלמה, אשר ספגה את השפעת התרבות הצרפתית, הבריטית או האיטלקית, גם היא ידעה את המציאות הזאת, אם כי לגבי דידם של יהודי המזרח, ההגירה הייתה דרמטית יותר מאשר עבור יהודי מרוקו. למהפכות הטכנולוגיות והחברתיות שבעידן המודרני – כולל המהפכה באורח החיים ובמנהגים, התווספה זו של ההגירה לקנדה, אל תוך חברה אשר היא בעצמה בחיפוש אחר נרטיב לאומי בלב לבה של הקונפדרציה הקנדית. השיח הדמוקרטי המתרחש בה ראוי לשמש דוגמה לכלל אומות העולם. אולי הגיע הזמן לעמוד על פרטי התפתחותה של הקהילה ולבחון את הדרך הטובה ביותר לתכנן את העתיד. אתעכב להלן על התפתחות הקהילה היהודית המרוקאית המהווה את הרוב הגדול של הקהילה הספרדית הקוויבקית, אם כי ראוי לציין כי ההתפתחות בארצות האחרות של הגולה הספרדית דומה לה למדי.

בשלהי המאה ה- 19, היה מצבה של הקהילה היהודית המרוקאית מעורער ביותר, ללא אמצעי מגן בפני ההתנכלויות מכל סוג. נוסעים ותיירים שונים תיארו את קהילותינו. לבד ממיעוט זעום של בעלי ממון כטרף קל וחסר הגנה, ככורעת תחת עול העוני במללאחים צפופים עד להחריד. איך שהוא, התגברו הקהילה על תקופות הרעב, המחלות והפשיטות בזכות הארגון הקהילתי שלה ובאמצעיה הדלים השתדלה לבצע את הבלתי אפשרי. במובנים רבים, המנהיגות הקהילתית לא יכלה לגודלה של המשימה העומדת לפניה. למרבה המזל, נמצאו אנשים משכמם ומעלה, אשר גמרו אומר להקדיש את חייהם לשפר את מצבה של הקהילה במישורים החברתי והכלכלי. קל היה עבור אנשים רבים, אשר בנו לעצמם קריירה, לשקוד רק על האינטרס האישי שלהם ולהפנות עורף לבני עמם.

 אלא שנמצאו אנשים דגולים, אשר פעלו לעיצובה של יהדות מרוקאית חדשה ודאגו למקמה בתוך החברה ובתוך המאה. אוכל לציין כאן אך מעטים בין אלה אשר להם אנו חבים חוב עצום. משה נבון, דוד צמח, אליאס הרוש, אמיל סבן ורבים אחרים הקדישו את עצמם לחברת "כל ישראל חברים", אשר הייתה בעיני רבים לסמל של קדמה ושל תקווה לימים טובים יותר, והרוב המכריע של ההורים היהודיים שלחו את ילדיהם ללמוד שם.

שמואל ד. לוי יזם את הקמתם של אינספור מוסדות צדקה יעילים ביותר, אשר להם הקדיש את עצמו למשך כל חייו, כשהוא מהווה מקור השראה ושכנוע במשך מאה שלמה: עמותת גני הילדים, ארגון הסיוע לבתי ספר, המרכז ללוחמה נגד השחפת. הפדרציה של העמותות היהודיות במאבק נגד השחפת, המרכז לטיפול מוקדם בשחפת ע״ש בן אחמד, איחוד העמותות היהודיות של קזבלנקה, הוועדה ללימודים יהודיים, ארגון מד״א, בית הספר העברי להכשרת מורים של כי״ח, קרן המלגות מטעם אברהם ריבי, המרכז החברתי של המלאח, בית הספר המקצועי של אורט, ארגון הבריאות OSE  והרשימה עוד ארוכה. ומאידך, הוא היה לנשיא קרן היסוד במרוקו במשך 35 שנה.

אלונפסו סבח היה לנפש החיה של מרכז צירלס נטר בקזבלנקה, והוא שיתוף פעולה עם המחלקה הפדגוגית לנוער יהודי(DEJJ), כדי שתמשיך להתקיים פעילות תרבותית ותוססת, אשר יהיה בה כדי להקנות לנוער את האמצעים לשילוב מוצלח בין יהדות לבין מודרניות. לשם כך, הוא הציע מגוון רחב של פעילויות חינוכיות וספורטיביות: סמינרים, ערבי ריקוד, הרצאות, טיולים בטבע, ביקורים בבית הכנסת, מגרשי ספורט וכדומה.

ליאוך אשכנזי, בכינויו"מניטו", ידע להשיב את הטעם למורשת ההומניסטית היהודית, אותה חיבר שוב עם האורתודוקסיה המסורתית של היהדות, וכן עם הפילוסופיה וההגות המודרניות. דוד עמר, המזכ״ל של מועצת הקהילות, ידע לדרוש בפומבי את כיבוד זכויותיהם האזרחיות של היהודים המרוקאים. בשעה אשר בה היחס המבאיש של העבר, על פיו נתפסו היהודים כמיעוט נסבל, צף שוב על פני השטח.

פרנאנד קורקוס, גי. אוחיון, דייר ליאוך בן-זקן וקרלוס דה-נזרי ידעו כולם יחד וכל אחד לחוד, בזכות כתביהם ומאמרי המערכת שלהם, להציג ביד רמה וברבים את הצורך בניהול עצמי של היהדות המרוקאית.

סם אביטל (אביטבול) ואלי אוחיון היו לאדריכלים של העלייה המחתרתית לישראל, בהיותם משוכנעים כי רק במדינה יהודית תוכל הקהילה להגשים את עצמה.

 דדא דארמון פעל במסגרת תנועות הנוער של הצוערים ושל היחידות העממיות, תנועות שהציעו לתלמידי בתי הספר שעות בלתי נשכחות של חוויות וכן קייטנות לעת חופשות הקיץ. אדגר גדג', יצחק טורגימן, ג'ו בנג'יו וגימם דהן הטביעו את חותמם על דור הצעירים, איש- איש בדרכו הוא. המחנות שהם ארגנו עיצבו דור שלם.

הקהילה נכנסה בדלת הראשית לתוך המאה העשרים, והמוסדות המפוארים שהיא יסדה הצטרכו להתמודד עם גידול אדיר ולאחר מכן עם התמעטות מהירה של האוכלוסייה בשל ההגירה, בעיקר לישראל. הזדקקנו לטרגדיה של הספינה Pisces, אשר טבעה במהלך הסערה שהתחוללה במיצר גיברלטר, כאשר נוסעיה (כולם עולים יהודיים מחתרתיים) נספו בים, על מנת שהאינטלקטואלים שבקהילה יתנו את דעתם על גורל בני עמם שביקשו לעלות לישראל. בעקבות נסיבות אלה, סטודנטים מתנועת "עודד" אשר עלו לארץ החליטו להשקיע את עצמם בעבודה סוציאלית בישראל. הקהילה, המפוזרת ונטולת המנהיגים הרוחניים שלה, סבלה מהיעדר הבנה בישראל. ההתקוממויות של ואדי סאליג ושל "הפנתרים השחורים" ביטאו את תחושת ההשפלה העמוקה.

נדרשו מספר עשורים כדי שהקהילה הספרדית תוכל לבטא את עצמה בישראל כקהילה עצמאית. המציאות הישראלית השתנתה. עם זאת, הצרכים החברתיים זועקים לשמים, ותנאי הביטחון הם נטל הנישא זה מספר עשורים על הישראלים.

אל לנו לשכוח את המציאות הזאת. עלינו לשתף פעולה למען קידום אחינו בישראל ולעשות את המיטב כדי לקדם את השלום בין ישראל לבין שכנותיה. חרף המתיחות התמידית, אל לנו לשכוח כי העבר בארצות הערביות המוסלמיות לא ידע רק תקופות קשות. היו בהן גם רגעים גדולים של סימביוזה והבנה, אשר על יסודם אפשר כיום לבנות עתיד משותף. עלינו לאחד את בעלי הרצון הטוב מכל ארצות תבל למטרה משותפת. בהקשר זה, מרוקו נבדלת מן העמדה הקיצונית השוללת את קיומה של מדינת ישראל כדוגמת רבות מארצות ערב, ותקוות גדולות מושתתות על היחסים בין יהודים לבין מרוקאים באשר לעתיד המבוסס על הבנה וחמלה הדדית בין יהודים לבין מוסלמים.

בגלות, קהילתנו ידעה סביבה הרבה פחות קשה. אלא שאסור שהצלחתנו במישור הכלכלי תאפיל על העובדה שברמת הזהות שלנו שברמת הזהות שלנו וברמת המוסדות החינוכיים צעדנו בצעדים גדולים.אך עלינו עדיין להגדיל לעשות בתחומים אלה. אנו מצויים בפרשת דרכים. אין לי ספק כי התרומה, ברמה האנושית, של הערכים האזרחיים והיהודיים הם העומדים בעדיפות ראשונה אני גם משוכנע כי רק באמצעות פעילות חברתית אנו נצעד בדרך הקדמה.

בעבר, כל אלה שהחליטו להשקיע באוכלוסיית העוני החיה במלאחים צפופים גברו על מטילי הספק. טיבה של היהדות היא לראות בכל ילד איינשטיין או רמב״ם בפוטנציה. חלה החובה לפעול כך שכל ילד בקהילה יוכל להתפתח באורה של ערכים, שיהפכו לאדם בעל הגשמה. עלינו גם חלה החובה לשתף פעולה עם החברה בכללותה, ליטול          חלק פעיל בהתפתחותה ולשקוד על רווחתם של כולם.

עם זאת, ברצוני להדגיש כי הדורות הקודמים ידעו למצוא נוסחאות, אשר היה בהן כדי לענות על המאוויים של בני הנוער. נכון להיום, מוסדותינו ענו על צרכיה של קהילת להקל את הקליטה הן בקוויבק הן בקנדה כולה. אלא שדור חדש שלא ידע את מרוקו וצרכיו שונים מאלה של דור המהגרים. על כן, עלינו לבחון מחדש את התנהלותנו, לצעירים שלנו דרך מחשבה שונה משלנו. יש לעבד את הנוסחאות הישנות ביחד אתם, על מנת לאפשר את פריחתה של הייחודיות התרבותית של יהודי ספרד.

האתגרים תכופים ודחופים, ואני קורא במיוחד לצעירים שבקהילתנו, הם המנהיגים של מחר כדי שישאפו השראה ממנהיגינו הדגולים ויידעו להירשם בהיסטוריה המפוארת של כדי אהבה וכבוד ליהדות ולישראל, כשהם תורמים את המיטב שבהם לכלל החברה.

עם ישראל חי