מיהו מוחמד – נביא או מייסד תנועה לוחמת ?  – דורון חכימי

כל פרשן או חוקר אשר ניסה אי־פעם לפענח את מסתורי חלומו של מוחמד בהסתמך על כל הוריאציות השונות שהתפרסמו, הגיע בסופו של דבר למסקנה שאין כל אמת בתכנים השונים של חלומו וכי מוחמד בדה את חלומו לשם סיפוק יצר הגדלות שפיעם בקרבו ולא ידע אין לפרוץ את החומות שחסמו את דרכו מלבד הדרך הנבואית שבחר ומצא אותה נכונה.

על פי המקורות ובהתאם לעדויות בני השבטים המקומיים, אחת התופעות הנפוצות המתרחשות לעתים קרובות על ׳ג׳בל נור׳ מתמקדת בהתקפותיהם של הבדווים בקבוצות או ביחידים למטרות שוד וביזה של אנשים אמידים ובעלי אמצעים שהצטיידו לשהייה ארוכה על ההר.

ונשאלות השאלות:

♦           האם יתכן שמוחמד, שהיה מודע מעל לכל ספק, להתקפות התכופות של הבדויים על רכושם של אנשים עשירים על ג׳בל נור יישאר לבדו וירדם שם ללא השגחה?

♦           האם יתכן שמוחמד יפקיר את כל רכושו על ההר ללא פחד מפני הבוזזים?

ההר ׳חירא׳ נועד, על פי המסורת הפגנית, לקיום מצוות בחודש רמדאן בצוותא עם בני משפחה או יחד עם קבוצות חברים אך לא לבד, לשם הסתגפות.

הפלא ופלא, איך קרה שמוחמד נשאר לבדו בתוך המערה ללא ליווי משרתו הנאמן זיית אבן-תאבת. האם השאיר מוחמד את משרתו הנאמן בבית עם חדיג׳ה?

כשיצאה חדיג׳ה מהבית לבשר את בשורת השליחות של בעלה לבן־דודה ורקה אבן-נפול, האם לא היה זה בשעת לילה מאוחרת?

לפנינו אחת הוואריאציות המתארות את חלומו של מוחמד בספר " חיי מוחמד "׳ מאת אִבן-הישאם, כמצוטט:

מוחמד הקיץ מחלומו ויצא מן המערה. לפתע שמע קול הקורא לו, ״מוחמד, אתה שליח ה׳ ואני המלאך גבריאל״.

סוף ציטוט

בוואריאציה אחרת מתואר חלומו של מוחמד, כמצוטט:

בהיות מוחמד כבן ארבעים, ניגלה דבר אלוהים אליו בראשונה. תחילה חשש שהשטן משטה בו אך אט אט השתכנע שאכן אלוהים מדבר אליו והוא בחר בו להביא את בשורתו לבני האדם.

סוף ציטוט

בואריאציה אחרת מתואר חלומו של מוחמד, כמצוטט:

מוחמד התקדש בהתגלות חזותית על ידי הופעת מלאך. מוחמד נפעם וסירב תחילה להעמיס על עצמו נטל של נבואה אך במרוצת הזמן השלים עם ייעודו.

סוף ציטוט

אך הגרסה המעניינת ביותר היא, כמצוטט:

בהיותו על ההר ניגלה אליו בחלומו המלאך גבריאל וציווה עליו לקרוא בקול, בתגובה לתמיהתו של מוחמד. הוא לימד אותו קטע מתוך הפרק ה-96 של הקוראן.

סוף ציטוט

אין להתעלם אף מתוכן חלומו של מוחמד כפי שמתואר בספרו של הותיאולוג המוסלמי אִבן-הישאם ׳חיי מוחמד׳ עם חמשת הצווים.

כל אשר נאמר אודות חלומו של מוחמד בגרסאות שונות אינו אלא ניחוש של חוקרים שהתבססו האחד על כתבי משנהו במשך דורותללא כל הסתמכות על מקור מהימן וללא הצגת תיעוד בר סמכא כלשהו.

כל הגרסאות המתארות את מצבו הנפשי של מוחמד שחש לפתע שהוא משוגע או משורר, או קורבן לרוח רעה או שהשטן בכבודו ובעצמו משטה בו באות להסתיר את השקר שבדה מליבו וחיפש תימוכין.

כותבי החדית׳ים מתארים את רגעי הגאולה של מוחמד מסיוטיו, כמצוטט:

מוחמד הגיע למסקנה שהוא משורר או משוגע וללא ספק נפל קורבן לרוח רעה, אולם נוצרי מתושבי המקום הבחין שניסיונו של מוחמד דומה לזה של משה וקבע שהוא נביא עמו. מוחמד עדיין לא היה בטוח בדבריו אך חדיג׳ה אשתו ערכה ניסוי זהיר אשר הוכיח שאורחו אכן מלאך ולא שטן.

סוף ציטוט

האם גם חדיג׳ה בין הנביאים?

חדיג׳ה מציינת בדבריה שראתה נוצרי מתושבי המקום, דהיינו, היא הכירה את אותו נוצרי לפנים, אולם בסוף דבריה היא טוענת שהנוצרי היה יצור על-טבעי, מלאך ולא שטן.

האם גם חדיג׳ה נפלה קורבן לרוח רעה?

מעבר לאי ההתאמות בכתובים, חובה להדגיש שכל נושא או כל אמירה בדת האיסלאם אשר מנסים לפענח ולהגיע לחקר האמת נתקלים בחומה בצורה של חוסר שילוב גרסאות וחוסר התאמה בנתונים. לא ברור מדוע כל החוקרים וכל הפרשנים לא העזו עד עצם היום הזה להדגיששאין יסוד איתן לדת האיסלאם וכי כל הסיפורים המסופרים אודות המאורעות הם דו־משמעותיים וחסרי אחיזה במציאות.

בהיוודע דבר חלומו של מוחמד, הצטרפו אליו מעטים מבני משפחתו, זייד אבן־תאבת משרתו, עלי אבן-טאלב בן דודו וחתנו, וחדיג׳ה אשתו שזיכתה אותו בברכת דרך צלחה מפי בן דודה ורקה אבן־נפול.

ישנם הטוענים שמוחמד לא פצה את פיו ושמר בסתר את סיפור חלומו ואת מהות שליחותו הנבואית במשך מספר שנים, אולם ישנם המאמינים שמוחמד יצא בהצהרותיו מיד לאחר חלומו והחל להטיף בשווקים ובחוצות העיר על זעם אללה ועל יום הדין.

מוחמד לא זכה להיענות חיובית מצד תושבי מכה שקידמו את פניותיו בבוז ובלעג והפכוהו במהרה לנושא מליצי וגיחכו על חשבונו בחוצות העיר ובשווקים.

מנהיגי שבט קורייש ניסו לשכנעו לסור מדרכו והיו מוכנים לדאוג למצבו הנפשי ולהעניק לו טיפול רפואי הולם, אולם כשמוחמד סירב להישמע להפצרותיהם כינו אותו חולה רוח ההוזה הזיות וכינו אותו משוגע חסר תקנה.

מנהיגי משפחת קורייש בהנהגת אבו־להב, דודו של מוחמד, האשימו אותו בחתרנות תחת אושיות המשטר ולכן נידו אותו ואת קומץ נאמניו מהחברה ומכל פעילות מסחרית או עסקית עם תושבי מכה.

תקופת הנידוי קשתה על חיי מוחמד, במיוחד לאחר מותה של חדיג׳ה אשתו שנפטרה משברון לב.

עלי אבן־טאלב שנשא את פטימה בתו לאישה הפך לנושא כליו של מוחמד והיה צמוד אליו בכל אשר פנה.

מנהיגי מכה אסרו על מוחמד, לאחר מותה של חדיג׳ה, לבוא בברית הנישואין עם בנות העיר ועקב הנסיבות שהחמירו עם הזמן נאלץ מוחמד לעזוב את מכה והיה נע ונד בין השבטים הפגנים שסרבו להקשיב להטפותיו על זעמו של אללה ועל יום הדין, כי הם היו מודעים לאמירות אלו עוד לפניו.

מגוחך ששני המושגים האלה היוו בסיס לבשורה שכביכול התבשר לה מוחמר מפי המלאך גבריאל.