סאלי וחכמיה-א.ח.אלנקוה
סאלי וחכמיה – מאת אורי חנניה אלנקוה. –חקר הקהילה
ט. חבורת הזוה״ק
כפי שכבר צוין, חיבה מיוחדת היתה בקהילת סאלי, ללימוד הזוה״ק וכעדותו של הרב שלום בוזגלו בהקדמתו ל״מקדש מלך״, מפותח היה לימוד זה בסאלי אצל אבותיו. במוצאי שבת, כפי שנכתב בפרק בתיהכנ״ס בסאלי, נהגו ברוב עם הדרת מלך לקרוא מהזוה״ק בביהכנ״ס רשב״י וברחבה. חבורת לומדי תורת רשב״י, התייצבה בכל מקום בו למדו בזוהר הקדוש ובני החבורה – עוררו את חיבת הבריות לספר.
י. ״חברה קדישא" – חברת רשב״י
חבורה שהייתה מגיעה לסעוד את החולה המוטל על ערש דווי, לעקוב אחריו בעניין מצבו. חבריה היו בקיאים בסימני הגסיסה ובשעת הפטירה קראו בפני הגוסס ק״ש וכשליוו את מיטתו קראו ״יושב בסתר עליון״. בשבעה ובהזכרות השלושים והשנה, התייצבו בבית האבלים לקרוא תהילים.
יא. חברת ״אליהו הנביא״
חבורה שארגנה טקסי ברית מילה, שמחה את בעלי ברית אברהם והמשפחה בשירה ובזמרה. סייעה בארגון הסעודה והטקס [על כך נקרא בפרוטרוט בפרק מנהגי סאלי – ברית המילה].
יב. חכרת ״ביקור חולים״
אנשי הקהילה שסעדו את החולים במיטת חוליים, עודדו אותם, גילו התעניינות יום יום במצבם הרפואי והנפשי, דאגו לכל מחסורם ובמקרה הצורך מימנו את הוצאות הרפוי.
מנהגי הקהילה
מגהגי הקהילה כפי שדליתי מהמקורות השונים וכן בע״פ מבני הקהילה, מדהימים ביופיים וביחודם. חלקם זהים לקהילות אחרות במרוקו ואולי גם לכלל קהילות ישראל, אך חשוב לציינם, כי הם יכולים ללמדנו גם דוגמא ומופת להנהגה קהילתית אמיתית וכן להורות לנו מנהגי אבות קדמוניים שנשתמרו עוד מתקופת בית שני והועתקו לגולה.
אמרתי עולם חסד יבנה
גמילות חסדיס
גמילות החסדים הייתה אופיינית מאד לקהילה אשר דאגה לעניים ולכל מחסורם.
בקוגטריס ״עוטר אור״ על אוהחה״ק, יסופר על מנהגו לשחוט עגל כל יום שישי ולחלק את הבשר בינו לבין תלמידי החכמים העניים בעיר. כמו כן ספרנו, לעיל על מנהגו של רבי חיים טולידאנו (א) לאסוף לביתו עניים כל חג ומועד. כן מובא כי מדי שנה בשנה היו דייני ביה״ד של סאלי – רבי שלמה הכהן אלכלאץ, רבי שמואל קארו ואבה״ד רבי אהרון הצרפתי (ס יוצאים לאסוף מבתי העיר, קמחא דפסחא עבור העניים, אליהם הצטרף ראש ישיבת סאלי, רבי חיים בן עטר. כן ידועה גמילות החסדים העצומה שהיתה לרבי רפאל אלנקאוה.
בספר ״בינה לעיתים״ לרבי אברהם אלנקאוה (א) כתב הרב בחלק ״עת רצוץ״:
״יזהר שיהיו גם כן עניים מרודים על שולחנו להיות לו לכפרה [בסעודה מפסקת של יוה״כ], כמובא בזוה״ק ״שולחן דבר נש קיימא ליה לדכאה ליה מכל חובוי״.
״אני מתגעגע לתקופה הזאת, זה היה אושר גדול שאין כדוגמתו. לא היה חסר לנו כלום, היתה אחווה, היתה שמחה, זאת היתה חוויה מיוחדת. לפעמים אני חולם שאני נמצא בזמן ההוא
(תיאור מרגש של מו״ר אבי רבי חיים מסעוד אלנקאוה זע״ל).