ארבעים שנות יישוב-בעזה.ד.אלקיים

40 שנות ישוב יהודי בעזה – באר שבע והקמת חוות רוחמה

מרדכי אלקיים

פרק שלישי – 1890-1886

הראשונים שסחרו בשעורה וחנדל

יהודי יפו שסחרו בשעורה ובחנדל בנגב היו יוסף בק מויאל, ר' אהרן שלוש ור׳ משה אלקיים, וכך נם הבנים אברהם חיים שלוש ועזיז אלקיים, סבו(אבי אמו) של השר עוזי בר-עם. הם סחרו בשעורה של מדבר הנגב עם משפחת אלשווה, ראש עיריית עזה עתיר הנכסים. לאלשווה היו אדמות בעזה, בבאר-בשבע, במדבר סיני, שהגיעו עד לעציון-גבר. גם משפחות בסיסו, סורני, אלרייס כיאל, חוסייני, אבו רמדן ואבו שעב, שלטו שלטון ללא-מיצרים. היהודים לא יכלו לחדור לענף זה, לא במישרין ולא בעקיפין, והם נסוגו. לא כן אנשי הגרעין שבאו להקים ישוב יהודי בעזה. אלה הצליחו לעקוף קשיים אלה על-ידי כך שהתקשרו אל היצואנים המונופוליסטים היהודיים בטריפולי, שאיתם סחרו הערבים בעזה, ועם הסוחרים הערביים המקומיים, ויצרו שותפויות עימם, או עם אחד מראשי שבטי הבדואים שהיו מעוניינים ביצוא סחורתם לארצות אירופה, בעזרת אותם יצואנים בעלי המונופול בטריפולי.

ב-1864 יצאו כמה סוחרים יהודים אל ראשי השבטים במדבר, וקנו שעורה בכמויות גדולות. בזכות שותפותם עם ראשי השבטים הם הביאו עימם למכירה לבני השבט בדים, קפה, ממתקים ומיני סידקית. כאמור, התנהל כאן סחר חלופין: סחורות תמורת שעורה והנדל, והמסחר התנהל בזכות השותפות.

התפתחות הישוב היהודי בעזה

ב-1896 הישוב בעזה גדל לאיטו. נוספו אליו משפחות מירושלים ומחברון. הם מצאו פרנסה ולא עזבו את עזה. ב-1896 היו בעזה כ-50 משפחות והמוסד החינוכי היחיד היה תלמוד-תורה קטן, שבו לימד חכם אליהו שמול מיפו. רק שתי משפחות שלהן ילדים גדולים, נזקקו לבית-ספר, ונאלצו לעזוב את עזה ולחזור ליפו.

כשנוכחו חכם נסים אלקיים ואברהם חיים שלוש, שקיימת סכנת עזיבה בהיעדר בית-ספר, הם יצאו לשכנע משפחות צעירות מחברון להתישב בעזה, והצליחו להגדיל את הישוב גם בעזרת צעירים מיפו.

באותו זמן הגיעו ליפו מגיברלטר משפחות רבות, ביניהן משפחת אמוץ, נתינים בריטיים אמידים שהיו להם קרובים בעזה. המשפחות לא הכירו את עזה והיססו להיענות בחיוב להזמנה להתיישב בה, כפי שעשה פעמים רבות בעבר חכם נסים אלקיים, שסיפר לאנשי גיברלטר על מטרת ההתיישבות היהודית בערים הערביות, על הלבטים של תושבי עזה כישוב קטן, ועל הסיכויים הכלכליים הגדולים הטמונים במסחר עם הבדואים, ביצוא השעורה והחנדל לאנגליה ולגרמניה, שנמצא, כאמור, כולו בידי סוחרים ערבים עשירים. אלקיים הביע דעה כי העשירים שביניהם יוכלו, כנתינים בריטיים, להתחרות בסוחרים הערבים שאין להם רשיונות יצוא לארצות אירופה, והם מייצאים באמצעות יצואנים יהודיים מלוב. כנתינים בריטיים, אין ספק שייכלו לקבל רשיונות ליצוא סחורה לאנגליה ולגרמניה, והזמין אותם לבקר בעזה^.

משה ארווץ, ראש המשפחה, ואחרים, ביקרו בעזה ובדקו את תנאי המסחר. הם הגיעו לידי למסקנה שדברי חכם נסים כנים, והסיכוי להתבסס כלכלית עם משפחותיהם הענפות טוב בעזה מאשר ביפו. רוב המשפחות הלכו אחרי משה ארווץ והתישבו בעזה. ר' אהרן שלוש, שלום מויאל, יוסף בק מויאל וחיים אמזלג, קונסול בריטניה ביפו, הבטיחו להם הלוואות ברבית סמלית כדי להתחיל במסחר בעזה, אם יזדקקו להן; ראש המשפחה מוסה ארווץ הודה להם ואמר, כי השם בירך אותם בממון ואינם נזקקים להלוואות.