פאס וחכמיה-ד.עובדיה

  פאס וחכמיה – כרך ראשון – כרוניקה מקקורית – רבי דוד עובדיה זצוק"ל. 

וביום כ״ב לאדר א׳ שנה הנד ועדיין הקהל הנז' במקנא׳ס שלא רצו לבוא לפא׳ס מפני יראת מולאי חפיץ׳ שעברתו שמרה נצח לאמר למה הלכתם למקנא׳ס להגיע הדברים ולהלשין עלי אל אבי. והי״ת השיב גמולכם ברא­שיכם וקנס אתכם אבי קנס גדול כנז'. וישלח להם מולאי חפיץ׳ אחד מעבדיו ובידו אגרת אוגרת מד׳ רוחותיה לקהל פא׳ס והוא אומר להם בזה הלשון  אנא ארצ׳ית עליכום אג׳יוו אמאן אלאה ב״ה עליכום עמרי לא דרתכום ומא יגוז עליכום גיר די יגוז עלייא. כתר ארסלהום תסביח דייאלו וקאלהום אג׳יוו לדיארכו׳ם ומא יכון גיר גראדכום.

תרגום : אני נותן רצוני עליכם. בואו אלי יחסה ויגן ה׳ עליכם. מעולם לא גרמתי לכם נזק. ומד, שיעבור עליכם יעבור עלי. ויותר מזה שלח להם (לסימן שיאמינו בו) מחרוזת תפלה שלו, בואו לבתיכם ויתקיים רצונכם.

 וכששלח האגרת הנז׳ נתן רשות לארבעים משרתים ליכנס להאלמלאח ולגבות מן היהודים ככר ומחצה של זהב ואחר שיגבו הסך הנז׳ יהרגו לארבעים אנשים ויחתכו ראשם ויביאם לו עם הזהב. ויקומו המשרתים ויזרזו את עצמם ויבואו ובעודם בדרך קודם שיכנסו להאלמלאח נתנו אל לבם ויאמרו מה הדבר הזה אשר אנו הולכים לעשות, ורוב הקהל עדיין במקנא׳ס והוא שלח להם אגרת הנאמנות עם האלתצבי׳ח ועכשיו אומר לנו לעשות כך וכך. אולי משגה הוא או שכח מה ששלח לאמר להם. נלכו ונזכירהו הענין אשר שלח לקהל פא׳ס. וישובו אליו ויאמרו לו אדוננו רצוננו לדבר לפני אדוננו ואנו מפחדים; א״ל דברו ואל תפחדו. א״ל

אתה שלחת אחר קהל פא׳ס לבוא לכאן עד שיבואו כולם לכאן ויהיו כולם כאן ויום א׳ פתע פתאום ונתפשים חיים לתת לנו את הזהב ונחתוך ראש ארבעים ונביאם לפני אדוננו ועכשיו אין שם בהאלמלאח רק אנשים רקים ופוחזים שלא הלשינו על אדוננו ועניים מרודים די להם צערם, עד שיבואו העשירים הגדולים שבמקנא׳ס, א״ל טוב הדבר כדבריכם כן הוא וכן תעשו עד שיבואו הגדולים ותעשו מה שצויתי אתכם. והמשרת שהלך למקנא׳ם ותצאביח והאגרת בידו עדיין במקנא׳ם מפייס את הקהל והולך עמהם לאט לאט כדי שיתפייסו לבוא.

והיה ביום החמישי ראש חדש אדר שני שהוא שלשים לחדש אדר ראשון והנה העבד בא ממקנא׳ס וירץ אל אדונו מולאי חפיץ׳ ויבשרהו ויאמר לו אדוני הנה היהודים הבאתם כולם ממקנא׳ס והנם עדיין לא הגיעו למדינה והם ילינו בזה הלילה בדרך ומחר בהסכמה יכנסו למדינה ושנים מהם הגיעו. ויאמר טוב. וכן היה שלא הגיעו הקהל עד למחר יום ששי ראשון לחדש אדר שני של שנה הנז׳ ש׳ התסי׳ד.

 בלילה ההוא ליל א׳ לאדר ב׳ ש׳ הנז׳ נדדה שינה מעיני מולאי חפיץ׳ מרוב שמחה והוא מחשב ומתייעץ כדת מה לעשות באנשים התמה אשר הלשינו עליו לאביו ורצו לדחות אותו מעל פניו או להרוג אותו או להגלות אותו כדת מה לעשות באנשים אשר חשבו עלי רעה כזאת כדת מה לעשות ביהודים הנבלים אשר שלחו יד בבן המלך. ויאמר בלבו המשפט הזה אשר חשבו עלי כן אעשה להם למחר אשלח אחריהם ואביאם לפני ומי יוכל להצילם מידי. ואקח מהם ארבעים ככר כסף ואחתוך מהם מ׳ ראש ומה שבידם לעשות אח״כ יעשו.

והקב״ה הפר עצתו וקלקל מחשבתו כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכי דרככם לעושה: נפלאות גדולות לבדו כל״ח: הבקר אור והאנשים ראשי הקהל באו המה וחמוריהם בבקורו של יום ששי הנז' ראשון לח׳ אדר שני וילכו ויבשרהו למולאי הפיץ׳ הנה היהודים באו ויאמר לעבדיו התקינו עצמיכם ומלאו כלי מלחמתכם כל אחד ימלא מכחלת׳ו בארו׳ד ורצא׳ץ וידפיהא – כל אחד יטען רובהו בכדורי עופרת ויכבה אותה כלומר ירה באחד היהודים –  בא׳ מן היהודים וישלח אחר היהודים ובאו המשרתים של מולאי חפיץ׳ ומצאו אותם בבואם מן הדרך והם עולים ויורדים ומכינים המנחה שיוליכו בידם להקביל את פניו.

 וכשראו אותם המשרתים שבאו להוליכם במהרה במאמר מולאי חפיץ׳ חזרו אל אדוניהם ויאמר לו אחד מהם ושמו סי מוחמד למצבחי אדוני הנה היהודים הנחנו אותם להכין ולהזמין מנחה גדולה ויפה להביא אל אדוני והם לבדם יבואו ואם תשלח אחריהם ירגישו בדבר ויברחו ויתחבאו. א״ל אמת הדברים האלה. א״ל חיי ראשך שהדברים אמתיים וכשיכינו המנחה ויבואו לפניך הטוב בעיניך עשה. אייל כן אעשה, כאשר דברתם אבל עכשו אני הולך לשדה לצוד ציד להביא ולאחר התפלה הם יבואו, הוא יצא את העיר לא הרחיק עד מקום א׳ שמו דהא׳ר אזאווי׳א והנה שליח א׳ בא מאת אביו מסיר״ה ואגרת בידו ויקח האגרת ויקרא אותה ויחר אפו עד מאד וישב לביתו מלא תימה וקצף ולקח מכחל׳א מעמר׳א ברצא׳ץ – רובה טעון בכדורי עופרת –  ותלה אותה להיות מוכנה ומזומנת אצלו וכשהוא תולה אותה רגעית אנקס׳א ודרב אזנא׳ד וכרדת לעמאר׳א – ומבלי משים לב לחץ על ההדק ואז נפלט כדור –  ונתקעה בבטנו של מולאי חפיץ׳ ומת כ״י כא״י ואכ״ה בו״ה.

 ומי שפרע מן הראשונים הוא יפרע מן האחרונים. חסדי ה׳ אזכיר תהלות ה׳ כעל כל אשר גמלנו ה׳ ורב טוב לבית ישראל אשר גמלם ברחמיו וכרוב חסדיו בכל צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם. באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וכף ויפרקנו מצרינו כל׳׳ח. והיה היום הזה לכם לזכרון שהוא נס ופלא גדול כל״ח וזכרתם אותו בכל עת ורגע כל״ח. והי״ת יסלק מעל עמו ישראל כל מעיק ופגע כל״ח כי״ר.