פרשת בא – רבי אברהם אסולין

ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש שלח את האנשים

ויעבדו את ה' אלהים הטרם תדע כי אבדה מצרים )י, ז(.
כתב רבי משה אביטן זצ"ל כת"י, לכאורה קשה על המצרים, כי בתחילה אמרו
אל פרעה רצונך שלא תצא אומה זו לעולם ממצרים יגנזו עצמות יוסף, ועתה
אומרים אליו שלח את האנשים. ועוד קשה למה הכביד את לבו כל כך שלא
לשלח את ישראל, אם לשעבוד הרי כבר נתבטל ולמה לא שלח אותם. אלא יובן
כי פרעה הרשע היה יודע באצטגניות, וראה באצטגניות שלו, כי כל זמן
שישראל עודם תחת ממשלתו, השפע יורד על ידו והוא ניזון מ ן השומן,
והתמצית לישראל, כי השפע לא ירד לעולם אלא בזכות ישראל. ואם ישלח
אותם לא ירד השפע עוד למצרים, ועל זה לא רצה לשלחם. לזה אמר "ויאמרו
עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש", זה – הוא משה, כמו
שאמר )שמות לב, א(, כי זה משה האיש. שלח את האנשים ויעבדו את ה', אתה לא
רצית לשלח אותם בשביל שירד השפע על ידך ותהיה ארץ מצרים מושפעת,
עכשיו הרי אבדה מצרים, ונשארת כמ"ש רז"ל )ברכות ט:(, על הפסוק )שמות יב,
לו(, וינצלו את מצרים, כמצולה שאין בה דגן. ולזה אמרו לו הטרם תדע כי אבדה
מצרים, אדרבה נהפך השפע לאיבוד, ועל זה "שלח את האנשים".
דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף
וכלי זהב )יא, ב(.
כתב הרה"צ רבי ראובן בן דוד זצ"ל בספרו עוז והדר, אמרינן בגמרא )ברכות
ט.(, וכן איתא במדרש )ספרי במדבר פ(, אין "נא" אלא לשון בקשה. ואיך יתכן
דבר כזה, שה' יבקש ממשה רבנו ע"ה בלשון בקשה. ואפשר לומר בס"ד
עפ"י מה שכתוב )זוהר ח"ג, לא – לב, ובטור סי' תקפא(,שמראש חודש אלול עד
הושענא רבא הם ימי הרחמים והסליחות, שצריך האדם לחזור בתשובה
שלימה ולהרבות בהם בתפילה ובתחנונים. וידוע שמראש חודש אלול עד
הושענא רבה הם נ"א יום, ואמרינן בסוף גמרא )יומא פה:(, עבירות שבין
אדם למקום יוה"כ מכפר, עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים
מכפר עד שירצה את חברו. ולכן צריך לבקש מחברו שחטא לו, בין בגופו
בין בממונו בין בדיבור בין במעשה מחילה, ועל ידי שחברו סולח לו, אז
גם ה' יסלח לו ונרצה לו לכפר עליו. וזה כוונת הכתוב "דבר נא באזני
העם", רצה לומר, אתה תגיד להם מהי התועלת והמעלה של החמישים
ואחד יום יום שמראש חודש אלול ועד הושענא רבא, כי אין נא שהם
הנ"א יום, אלא לשון בקשה ותחנונים, דהיינו שבימים אלו יתעסק האדם
רק בבקשות ותחנונים למקום, ולא ימשך אחרי הגשמיות והגופניות. ולא
די בתפילות ותחנונים, אלא צריכים גם כן, שכל אחד יבקש מחילה
וסליחה מחברו, כדי שלא תתעכב כפרתו על ידי זה. וזהו וישאלו איש
מאת רעהו ואשה מאת רעותה, שגם הנשים יבקשו מחילה וסליחה אחת
מאת רעותה. וכן אם חטא אחד לשני על עסקי כסף או כלי זהב וכדומה,
וכשירצה את חברו, אזי ונסלח לו מאשר חטא. ובזה יתרצה אל אדוניו,
ויקבל את תשובתו הרמתה.
ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזת ועל המשקוף על הבתים אשר יאכלו
אתו בהם )יב, ז(.
כתב מרן רבנו יעקב אבוחציריא זצ"ל בספרו פיתוחי חותם, אפשר לרמוז, מה
הטעם שצוה ה' שיתנו הדם בשלשה מקומות, שתי המזוזות והמשקוף,
והיה די במקום אחד. והנה איתא בזוהר הקדוש )שמות(, דשלוש מצוות
ששמרו ישראל במצרים, הם שעמדו להם לקצר הקץ ולהפרע מהמצריים,
והם שמירת נדה, ושלא בא שום אחד מהם על שום אשה באיסור בין
יהודית ובין מצרית, ושלא הרגו העוברים. והנה שלוש מצוות אלה עיקרם
דם, שהנה הנדה היא דם, והבא על שום אשה באיסור מסתמא היא
לגביו נדה הרי גם כן דם, והשופך דם הרי דם. וכנגד שלושה מיני דמים
ששמרו ישראל, ציוה להם לתת הדם בשלושה מקומות, להראות
למחבלים ולהודיעם שבדין הוא מציל את ישראל.
ליל שמרים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים )יב, מב(.
כתב רבנו חיים בן עטר זצ"ל מחכמי העיר סאלי, וראש ישיבת כנסת ישראל,
חז"ל אמרו )שמו"ר יח(, שבליל ט"ו בניסן היו בו סגולות רוחניות מיוחדות
לפני הנס של יציאת מצרים, ובא הכתוב לרמוז, ה' נסים מופלאים שזמנם
בלילה זה. א. בימי אברהם כשהכה את ד' המלכים )בראשית יד, טו(, ויחלק
עליהם לילה, ב. ביציאת מצרים דכתיב )יב, כט(, ויהי בחצי הלילה. ג. בימי
חזקיהו כשהכה גבריאל מנה סנחריב, דכתיב )מלכים ב, יט, לה(, ויהי בלילה
ההוא, ד. בימי מרדכי ואסתר )אסתר ו, א(, בלילה ההוא נדדה שנת המלך.
ה. גאולה עתידה.
ליל שמרים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה לה' שמרים לכל
בני ישראל לדרתם. זאת חקת הפסח כל בן בני נכר לא יאכל בו )יב, מב, מג(.
ליל שמורים הוא לה', דהיינו שמור הוא לעשות בו ניסים. ודע לך דצריך שיהיה
שמורים לכל בני ישראל לדורתם, להיות קמים באותו זמן לעסוק בתורה
בכל חצות לילה תמיד. וצריך שאותו העוסק בתורה וקם בלילה, להיות
פיו שמור מכל דופי, אז תהיה מקובלת ומרוצה לפני המקום. וזהו שאמר
בפסוק שאחרי זה, זאת חקת הפסח, קרי ביה הפה – סח, דהיינו שהפה
יהיה סח בתורה הנקראת זאת, כל בן לפי נכר לא יאכל בו, דהיינו
העושה מעשה נכרים ומטמא פיו, לא יעסוק בה לפי שאין מן הראוי שפה
טמא ישתמש בדבר קדוש.
קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא )יג, ב(.
כתב הגאון רבי יהודה בן דאנאן זצ"ל בספרו מנחת יהודה. קשה כיון שאמר
קדש לי כל בכור וכו', למה חזר לומר בסוף הפסוק לי הוא, ואם הכונה, מפני
שבתחילה אמר בבני ישראל וחזר וכלל באדם ובבהמה והוצרך לומר לי הוא, אם
כן היה לו לומר באדם ובבהמה לי הם. ונראה הטעם, למה לא אמר לי הם אלא
לי הוא, יתכן שבא לרמוז למשה קדש זה כיצד יהיה. ונראה לרמוז, באדם
לרמוז, באדם ובבהמה ל"י הו"א, ראשי תיבות ה'בהמה ו'אדם ל'כהן י'היה.
כלומר, בהמה יהיה קרבן לי לשמי, ובכור אדם יפדה מן הכהן בחמישה סלעים.
כי בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים)יג, טז(.
כתב הגאון רבי חיים משאש זצ"ל בספרו נשמת חיים, המפרשים ז"ל הקשו, איך
שייך לומר על הקב"ה ביד חזקה, שהוצרך לחזק ולאמץ את ידו, יש שתרצו דרך
מליצה, להודיע תוקף הנס ובטול כל המקטרגים. ויש שתרצו, מפני שלא היו
ישראל ראויים ליגאל, כשטענת שר מצרים, מה אלו עובדי עבודה זרה אף אלו
עובדי זרה. ולכן אמר בחוזק יד, דהיינו ח"ו באלימות כדי לקיים שבועתו, שנשבע
לאברהם אבינו ע"ה, וכן תרצו, שמדובר על המצריים כמו שכתוב )שמות יב,
לג(, 

לג(, ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ, ואמרו רבותינו ז"ל)בכורות
ה:(, שהיו עוזרים לישראל לאגוד חבילותיהם ולשאת משאיהם על הבהמות וכו'.
ונראה לי עוד לומר, דביד חזקה מדבר על ישראל, כמ"ש )שמות יד, ח(, ובני ישראל
יוצאים ביד רמה, דהיינו ביד חזקה בלי שום פחד כלל.
שבת שלום
הרב אברהם אסולין

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 159 מנויים נוספים

ינואר 2015
א ב ג ד ה ו ש
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031
רשימת הנושאים באתר