יחס דבדו -אליהו רפאל מרציאנו

מנהגי משפחה

עוד שאלני צו״מ אחד על מ״ש לעיל משם הלבוש שנתן הקב״ה לנשים יו״ט של ר״ח, מה טעם שייך זל״ז, ואמרתי לו כי ידוע אלמלא לא זכו בני ישראל להקביל פני אביהן שבשמים פעם אחת בחדש דים, וברכת הלבנה כאילו מקבלין פני שכינה, א״כ משעשו את העגל עזבו פני שכינה, ועבדו ע״ז, ולכן הנשים שלא עשו זכו לקבלת פני שכינה, ולכן ניתן להם יו״ט של ר״ח ולכן אסורין לעשות בו שום מלאכה דיו״ט שלהן הוא ויו״ט אסור בעשיית מלאכה.

ובזה אפשר לפרש מאמר בגמרא גדולה הבטחה שהבטיח הקב״ה לנשים יותר מן האנשים דהיינו יו״ט של ר״ח שניטל מהאנשים וניתן לנשים.

ג) בעבר הרחוק, זה קרוב לשלוש מאות שנה, נהגו בני משפחתנו שהיתה בעלת אמצעים להתחייב לכלה בכתובה סך אלפיים אוקיות שהוא סכום מכובד וראה מאן גברא רבא דקמסהיד על כך הגאון העצום ראש אב בית דין פאס דאז הרב יעקב אבן צור זלה״ה בספרו שו״ת משפט וצדקה ביעקב, ח״ב, סי׳ קי״ח: … ״ומנהג משפחת מרצייאנו עושים אלפים אוקיות…״

וזהו נוסח תשובת הרב יעקב אבן צור ז״ל בספרו שו״ת משפט וצדקה ביעקב, ח״ב, סי׳ קי״ח:

הנה שמעתי שכשהלך מכאן כהה״ר יעקב מרצייאנו יצ״ו אמר לכם שהגרושה יפחתו לה שליש מכתובתה כמנהג פאס ויען קצר המצע אני מקצר ועולה ואמינא ולא מיסתפינא שהח׳ הש׳ בהה״ר יוסף ן׳ שמעון זלה״ה היה בקי בענייני החכמים שקדמוהו זלה״ה. ולפיכך צריך לחקור ולדרוש אם בימיו היו נוהגים לפחות שליש וכ״ש אם בימי החכמים שלפניו היו פוחתין גם עתה יפחתו ואם בימי החכם הנז׳ והחכמים שלפניו לא היו פוחתין ישארו כמנהגם. ואע״פ שאתם נגררים אחר פאס ברוב העניינים לאו מילתא דפסיקא היא לכל מילי

ובפרט בענין זה. יען בפאס אנו עושים סך הכתובה לערך שומת הנרוניא ולפי שמוסיפין שליש בשומת הנדוניא צריך לפחות שליש. ובזמן הזה אנו מוסיפין יותר משליש וצריכין לפחות כפי אותו ערך. אבל אתם שמעתי משפחת הכהנים סקלי עושים סך אלף אוקיות ומנהג משפחת מרצייאנו עושים אלפים אוקיות ואין משגיחין על שומת הנדונייא כלל ונמצא זה על דרך מה שנתבאר בא״ה סי׳ ס״ו ס״י. ולפיכך אין לכם לפחות כלום זולת אם יתברר שנהגו כן חכמי דברו הראשונים.