עליית צפרו.תרפ"א .1921. יעקב וימן

העבודה מוגשת על ידי :

יעקב וימן

יש לציין שהדפים המצולמים של העבודהצפרו עלייה 1921

נמסרו לי על ידי מר יעקב וַיְמַן אשר נתן לי את הסכמתו המלאה

לפרסם את החומר במלואו ככתבו וכלשונו באתר " מורשת מרוקו "

למען הדורות הבאים וסקרנותם של קהל המתעניינים בנושא זה.

מצב היהודים הוא : ראש הרבנות הראשית בארץ ישראל, ראשי עדת המרוקנים בירושלים ( כנראה התכוון, לראשי עדת המערבים אשר בירושלים ) הפרופסור סלושץ, מנהלי בית הספר של כל ישראל חברים בירושלים, ומצב ומצד ה " סולל " באור עורכי עתוניה אדונים אליעזר בן אבי, אשר ספיר, א. אלמליח……היעדרם של נציגים מדיניים נציגי עדות אחרות מבליט את חשיבות ההתארגנות העדתית של העדה המערבית ואת המשמעות המדינית שיכולה להיות להתאגדות זו.

העולים התארגנו גם באגודות עזרה הדדית כמו למשל, אגודת העזרה ההדדית ליוצאי צפון אפריקה.התארגנויות עצמיות אלו הקלו על שלבי הקליטה הראשונים של העולים בארץ ישראל ויש להן חשיבות מרובה בייחוד על רקע הנתק שחלבין העולים למוסדות, עליו אעמוד בפרק נפרד.

הקשרים עם הקהילה בצפרו.

העולים אשר הגיעו לארץ השאירו מאחוריהם משפחות וידידים, רכוש ועסקים שלא הספיקו לחסל ובנסיבות אלו נמשך קשר הדוק עם הקהילה היהודית שנשארה בצפרו.

במאמרו של דוד כהן מספר על מכתב אשר שלח מנשה נחמני, מן העולים בקבוצה הראשונה, מירושלים אל יעקב זכרי בצפרו בחודש פברואר 1921. תרגום המכתב נמצא בארכיון משרד החוץ הצרפתי. מנשה נחמני המתואר כנציגם של יהודי צפרו כותב : " בארץ ישראל אין תעסוקה ואין פעילות מסחרית…מסרו לאלה שתכננו לעלות לארץ ישראל, לבטל את נסיעתם כי רעבים ללחם כאן, ויוקר המחיה גבוה…."

ועוד מביא כהן ממכתבו של לופו, מנהל בית הספר כל ישראל חברים בירושלים, לועד המרכזי של כל ישראל חברים בפריס ובו מתואר גם המצב החמור בירושלים וקשיי קליטתם של העולים.

גם מכתב זה, כמו המכתב של נחמני, הגיע לידי השלטונות הצרפתיים ושימש אותם בניסיונות השכנוע ליהודי מרוקו למען לא יעלו לארץ ישראל. למרות מכתבים אלו אשר הגיעו לפצרו לפני שיצאה לדרך קבוצתו של מרדכי צבע- לא נרתעו העולים ויצאו בדרכם לארץ ישראל.

יצחק צבע מספר כי בפגישה עם וועד הצירים, ביקשו ממנו לכתוב מכתבים לכל ערי מרוקו ולעודד את העלייה וכך אמנם עשה. יונתן אסולין כי גם משפחתו המשיכה בקשרים עם הקהילה בצפרו. אלו היו קשרי מכתבים וביקורים. לא ידוע לו על מכתבים אשר לא עודדו עלייה – להיפך הוא יודע כי ניסו להשפיע על מבקרים אשר הגיעו לכאן כדי שיישארו בארץ.

על קשרי משפחתו של מימון סודרי עם הנשארים בצפרו, קשרים שכללו גם משלוח ספרים מארץ הקודש, כותב קרוב המשפחה אהרן אלבז : " אהבתו ( של מימון סודרי הי"ו ) הייתה מיוחדת למשפחה. אחרי עלייתם ארצה התחיל להתכתב עם הסבא הרב אבא אלבז ז"ל.

במכתביו סיפר על פרט ופרט…וכשהגיעו ארצה לא היה להם במה להתקיים עד שהתחיל לעבוד בבניין וסיפר על כל קורותיו ועל המצב הכלכלי הקשה אבל בכל זאת היה אומר ב"ה שזכינו להיות בירושלים. אני זוכר בילדותי כשהסבא קיבל את המכתבים, היינו מתאספים בביתו של הסבא לשמוע חדשות על כל המשפחה.

כמעט מרוב שמחה נשקנו את המכתבים…בפעם הראשונה ביקשתי ממנו לשלוח לי ספר בעברית, יען כי בזמנו התחלנו ללמד עברית. בחודש שבט, קיבלתי באחד הימים ספר " חמדת ירושלים " באותו יום כל הכיתה שמחה אתי שקיבלתי ספר מירושלים…..

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
פברואר 2015
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
רשימת הנושאים באתר