פרשת תרומה-הרב אברהם אסולין הי"ו

תרומתי כה.ב
כתב רבי יהודה בן דאנאן זצ"ל בספרו מנחת יהודה, 'דבר' היינו קשות, כלומר,

צריך להזהיר ולזרז אותם במקום שיש בו חסרון שיתנו ממונם תרומה. לכן
פירש לזכרים עונשים שהם קשים כגידים הבאים על האדם המעלים עיניו מן
הצדקה, כדי שישמעו ויקבלו מוסר. 'ויקחו לי תרומה' לי לשמי, יפירשו לי ממונם
נדבה. 'מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי'. 'מאת' אותיות אמת,
כלומר מה שמפרישים לי לשמי מנדבת לבם הטוב בלב שלם היא התרומה
האמתית. לכן לא תקחו את תרומתי מן המעלימים עיניהם מן הצדקה, שיתכן
שהם קמצנים ואחרים ילמדו מהם ולא יתנו כפי מה שראוי להם ליתן, וזה הפסד
תרומה. אלא 'מאת כל אשר ידבנו לבו' הטוב שהוא משגיח על העניים ונותן
להם צדקה, ונותן יותר מדי יכולתו בלב שלם. ובודאי גם במצות תרומה יעשה
כן. ועל ידי זה, העשירים אשר יש יכולת בידם לעשות כבוד וחשיבות יותר ויותר
ישאו ק"ו בעצמם ויאמרו, אם זה שהוא חלש הכח בערכנו הוא מ לצדקה כך, אנו
על אחת כמה וכמה. 'תקחו את תרומתי' כלומר מאיש כזה תתחילו לקחת
תרומתי.
ועורות אילם מאדמים וערת תחשים ועצי שטים כה ה
כתב הגאון רבי רפאל בירדוגו זצ"ל בספרו משמחי לב, ועורות תחשים, אמרו
רבותינו במדרש תנחומא )תרומה ו'(, מין חיה, ולה היתה אלא לשעה, ודבריהם
ז"ל צריכים ביאור, כי אם היתה לשעה, איך יצוה להם בשמה תחשים, ומי העלה
לה שם זה, והיכן יבינו זה השם עד שיאמר להם להתנדב עורות תחשים. ונראה
שעכ"פ היתה בעולם, אלא היתה באיים הרחוקים, ולשעה באה למדבר שהיו בו
ישראל, והיו כל ישראל צדין אותה והיו משתמשים בעורותיהם. ואפשר שהם מין
מימני הצבאים, ונקראים תחשים מלשון מהירות והתי"ו נוספת, וראוי להיות
חשים מלשון אחישנה. והרבל"ג כתב, שהוא ממיני התיישים.
ועשית מנרת זהב טהור מקשה תיעשה המנורה ירכה וקנה גביעיה כפתריה ופרחיה
ממנה יהיו )כה, לא(.
ועשית מנורת – פירוש נפש רוח נשמה של הצדיק זה'ב נוטריקון ז'היר ה'יה ב'תורה או זהיר
היה במצות או זהיר היה בצדקה או בתפילה טהור נוטריקון ט'וב ה'יה ו'לא ר'ע ועוד. מקשה
תיעשה המנורה – נתיחדו ונתקשו או עכשיו נתקשרו נפש רוח נשמה כמו מקשה אחת ועל
ידי מה זכה לזה על ידי ששמרה ירכה צנועה כמו ירך בסתר או שאר בריתו וקנה פירוש
לומד תורה בקנה וטעם ביאת הנשמה לזה העולם גביעיה כפתוריה ופרחיה ממנה יהיו פירוש
מעקרא מאן דאכיל דלאו דיליה בהיל וכו' עכשיו. ממנה יהיו-פירוש מצד מעשיה עושה פירות
ופירי פירות:
ועשית את נרותיה שבעה והעלה את נרתיה והאיר על עבר פניה כה לז
ועשית את נרותיה – פירוש נפש רוח נשמה ש'לה. שבעה – פירוש נפשם שביעה והם ישינים
ועוד. והעלה את נרותיה – נפש רוח נשמה ש'לה עלו למעלה ונקשרו בעולם העליון ועכשיו
על ידי ביאת הנשמה לזה העולם ומסגלת מצות ומעשים טובים. והאיר על עבר פניה – פירוש
מסתכלת פנים בפנים.
ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם כה ח

ורחות של מלחמה נושבות מה יהיה ???

רוחות של מלחמה נושבת מכיוון הצפון. האם אנחנו יכולים לנצח את מאות אלפי
הטילים של שונאי ישראל קרי חיזבאללה, סוריה, איראן, חמאס, אחים
המוסלמים ממצרים??? מי שהולך לישון בלילה כי חולם שלצה"ל הניצחון אוי
לו, הנשק של העם היהודי הוא תפלה ותורה, ודרשו רבותינו "ה' ילחם לכם –
ואתם תחרשון" = תחרשון משיחה בטילה בבית הכנסת, כשהגרמנים ימ"ש
נכנסו למרוקו, באולדמנצור פנו תושבי העיירה לסבא רבה שלי הרה"צ רבי
כליפה אלמליח זיע"א, שנשאל ע"י בני קהילתו מה יהיה, הגרמנים כבר
במרוקו? מה עושים? סבא השיב: אנחנו בבית הכנסת מקפידים שלא לדבר,
והם אינם יכולים לפגוע בנו לרעה, וזו היא התשובה לכל רוחות המלחמה, רק
בזכות קדושת בית הכנסת ננצח אך הפעם הזאת, ולכן חובת השעה להשתמש
בנשק הסודי מדורי דורות, ונזכה לגאולה השלימה ברחמים אמן
קדושת בית הכנסת
אבי מורי שמע מזקני הכפר אולדמנצור על מעמד ברכת הלבנה שהתקיימה
באותם ימים. באותם ימים שרר מתח רב בכפר, על כן מיד לאחר ברכת הלבנה
נגשו אנשי הכפר להרה"צ רבי כליפה אלמליח זיע"א ושאלוהו אודות השמועה
על בוא הנאצים, אמר להם רבינו: 'אכן יבואו לכאן הנאצים, אך לא יצליחו לבצע
את זממם, זאת בזכות ששמרנו על כבוד בית הכנסת ולא דיברנו דברים בטלים
בתוכו. ורבות רבנו עורר על קדושת בית הכנסת, והיה שגור בפיו דברי הזהר
פרשת תרומה )עמוד קלא:(. תרגום, מי שמדבר בבית כנסת בדיבורים של חול,
אוי לו שמראה פרוד, אוי לו שגורע האמונה, אוי לו שאין לו חלק )באלקי(
ישראל, שמראה שהוא אין לו אלוקים, ולא נמצא שם, ואין לו חלק בו, ולא מפחד
ממנו, ונוהג בזיון בתיקון העליון שלמעלה.
והגאון רבי אברהם סבע זצ"ל אשר היה ממגורשי ספרד, בספרו צרור המור
פרשת בהר, "וכן נמשך להם הגירוש בספרד מצד חלול שבת מחלוקת וקטטה
בבתי כנסיות בשבתות וימים טובים, עד שבעונותינו סבבו לעשותם בתי עבודה
זרה. רבי פלוני ראה בית כנסת שהייתה בו מחלוקת. ואמר חוששני שיהא בית
עבודה זרה, ולימים מועטים נלקח לבית עבודה. וכל זה לפי שלא היה להם
יראת מקדש. הרבנים מחו בכל תוקף בידי השותים ערק ואוכלים ביצים בבית
הכנסת בתפלת שחרית, שהרי פסק שו"ע )סימן רפט הלכה א(, אין לאכול קודם
הקידוש.
סדנא בבא חאקי זצ"ל
צעק רבות על חילול קדושת בית הכנסת, קדושת ספר תורה, אכילה קודם
קידוש. והוסיף שיש בזה חשש כפירה שח"ו אין השכינה שורה בבית הכנסת,
ומשה רבנו ע"ה אמר בפרשת נצבים "פן יש בם איש אשה אשר לבבו פונה היום
מעם ה' … לא יאבה ה' סלוח לו, כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא" בר
מינן על ככל ישראל. ואדם כזה כדאי לו שלא יבוא לבית הכנסת ויתפלל בביתו.
מתוך דרשת הגאון רבי רבי רפאל כדיר צבאן זצ"ל. )ספר שיירי הנפש סימן ט(.
הגאון הגדול כמוהר"ר יהושע מאמאן שליט"א מלפנים רב הערים מרכאש,
ספי, צפרו ועוד מחבר שו"ת עמק יהושע וזקן רבני מרוקו.
סיבת שמירתנו מן הגוים במרוקו, מפני ששמרנו על קדושת בית הכנסת, אין
דיבורים בבית הכנסת שאסורים מצד הדין ומצד שכל הטוב, שכל מטרת בואנו
לבית הכנסת הוא מקום השארת השכינה, ובו אדם זוכה להדבק בהשי"ת,
ובימנו קמים עלינו לכלותינו והקב"ה יגן עלינו בזכות קדושת בית הכנסת.
הנהגה בקודש
שנכנס מוהר"ר יהושע מאמאן שליט"א בפתח בית הכנסת ואומר את הפסוק
"ואני ברב חסדך אבוא ביתך, )כאן הרב מרכין ראשו וגופו מול מול ההיכל(,
אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך" וניכר גודל היראה שהרב נרגש באמירת
פסוק זה. ולא אחת שהרב רואה מי שמדבר בעת התפלה ובבית הכנסת, שיהיה
חשוב או מקרוב, אבל במקום מהיסה בו.
בשבת קודש.
בגמר התפלה נוהגים יהודי צפון אפריקא, לומר את הפיוט יגדל אלהים חי
וישתבח, שיש אנשים שמעט ממהרים וחפצים לאחל לרב ברכת שבת שלום
ולהתברך, הרב לא לוחץ לאיש ידו עד סוף הפיוט…
הגאון הצדיק רבי יוסף בוכריס זצ"ל רב עירה הסמוכה לג'רבא.
בשבת אחת עשירים שבתו שבת בצילו של הצדיק, בעת קריאת התורה, החלו
לשוחח ביניהם, במקום הרב היסה בהם, עם צעפו, ניסה הגבאי לילחוש לרב
באוזנו שהם עשירים גדולים ובמוצאי שבת הם ירמו תרומה נכבדת, לטובת
הציבור, ואולי כדאי שהרב יתעלם מהם כלא רואה, הרב עמד על כך שיחדלו
במקום מלדבר, ואחר התפלה אמר הרב לגבאי, אני לא צריך אותם הם צריכים
אותי ואכן כך הוה במוצאי שבת העשירים נשקו ידי הרב והתנצלו על כך שדיברו
בתפלה, ואף הרימו תרומה כפולה עבור בני הקהילה.
שבת שלום,
הרב אברהם אסולין
לתגובות: