שבחי צדיקים בערבית יהודית מגרבית-מעשה ה'

שרשור זה מוקדש לעילוי נשמתו של רבי יצחק בן חיים זצ"ל, חמי זצוק"ל, שהיה איש ענו וישר, כל ימיו בלימוד תורה, בנוסף למלאכתו לפרנס את משפחתו הענפה, כהרגלם של יהודי מרוקו, אשר שילבו בחכמתם הרבה גם עבודה וגם לימוד תורה ביחד. וזאת, על נמת לא ליפול כמעמסה על הקהילה או אנשים זרים. לצערינו, תפיסה זו חלפה פסה לה מן העולם שלנו, ויש להם לחכמים דהיום ללמוד מנוהגם של רבני וחכמי מרוקו, וגם מסתם ירא שמים ששילבו עבודה ולימוד תורה.

רבי יצחק בנאיים ז"ל

אשריכם ישראל. 

מעשה ה'

מעשה דטרא פייאם הרב הצדיק רבי יעקב אר״י ז״ל מן בלאד מטורבין יע״א • ואחד למרדה חבבו יצאפדו זוז דלחסידים כּבאר לענד רב בעל שם טוב באס ידווזו מעאה שבת קדש וכיף בדאוו ימסיו פטריק תלאקאוו  בואחד לכררוסה די כאנת קדאמהום והאדיך לכּררוסה תא תמסי בלא זרי ופיהא ואחד לקאייד ומן סבבה די תעכסו רוידאת די האדיך כררוסא מא קדרוסי האדוך זוז דלחסידים ידוזו בכררוסתהום מן מודע אכור ויכליו לכררוסה דלקאייד מנוראהום.

מעשה שקרה בימיו של הרב הצדיק רבי יעקב אר"י מהעיר טורבין יע"א. פעם אחת רצו שני חסידים גדולים לנסוע לאצל הרב שם טוב על מנת שיעשו אצלו את השבת קודש. לאחר שהלו את דרכם פגשו בעגלה שהייתה לפניהם…והעגלה הזו הולכת לה לאטה ועליה קאייד אחד, וכיוון שגלגליה של העגלה לא תקינים המה, וזו חסמה להם את דרכם של החסידים ולא יכלו לעבור עם עגלתם ממקום אחר ויניחו לעזגלתו של הקאייד……

 ביהא חדאזו יכונו מנורא לכרוסא דלקאייד ויתמססאו בסוייס וקאם ואחד מן האדוךּ זוז דלחסידים וקאל  לאכור תערף אסידי באיין ענדי גבינה כבירה עלא האד למסייא מא נקדרו נכונו ענד רב בעל שם טוב פשבת, ואזבו צאהבו וקאלו אנא בטוח בקב״ה

ולכן צריכם היו להמצא מאחורי העגלה של הקייד ושיתהלכו באיטיות. ואז אמר אחד מן החסידים ושח לחברו, אתה יודע אדוני שיש בי עצב גדול אודות הבעיה הזו, לא נוכל להיות אצל הרב בעל שם טוב בשבת, וענה לו חברו ואמר לו בטח בקב"ה.

באיין האד סי די עמלנא הווא מליח, ואזבו האדאךּ צאחבו וקאלו לוכאן כונתי פייאם לחורבן די בית המקדש לוכאן קולתי חתא הווא באיין הקב״ה כלאה לטובה

כי מה שעשינו לטובה הוא, וענה לו ואמר לו לו הייתה נוכח בזמן חורבן בית המקדש, גם אז היית אומר שגם זו לטובה אות.

והומא מאסיין בסוייס והומא אוצלו לואחד למודע דייק בזאף די מא כאיין חתא טריק אוכרה מנאיין יעווזו וידוזו ופהאדאךּ למודע דייק תחצרו סי כרארס אוכרין כתאר די כאנו ראפדין לכואבי דלחליב

והמשיכו להתהלך באיטיות והגיגו למקום צר מאוד, שאין דרך אחרת לעקוף אותו ולעבור, וגם היו תקועים שם במקום הזה עגלות אשר הובילו חלב.

ביהא חדאזו יכונו מנורא אלכרוסא דלקאייד ויתמססאו בסוויס וקאם ואחד מן האדוך זוז דלחסידים וקאל לאכור תערף אסידי באיין ענדי גבינה כבירה עלא האד למסייא מא נקדרו נכונו ענד רב בעל שם טוב פשבת, ואזבו צאהבו וקאלו אנא בטוח בקב״ה באיין האד סי די עמלנא הווא מליח, ואזבו האדאף צאחבו וקאללו לוכאן כונתי פייאם לחורבן די בית המקדש לוכאן קולתי חתא הווא באיין הקב״ה כלאה לטובה .

ולכן צריך שיהיו מאחורי העגלה של הקאייד ויתנהלו לאטם, ואז אמר אחד משני החסידים הללו, אתה יודע אדוני שיש בי עצב גדול על המסע הזה, לא נוכל להיות אצל הרב הבעל שם טוב בשבת, ענה לו חברו ואמר, אני בטוח בקב"ה, כיוון שמה שעשינו היה לטובה, וחברו ענה לו ואמר לו היית נוכח בזמן של בית המקדש היה קיים, אזי ההית אומר שהקב"ה החריבו לטובה…

והומא מאסיין בסוויס והומא אוצלו לואחאד למודע דייק בזאף די מא כאיין חתא טריק אוכרה מנאיין יעווזו –וידיזו,  ופהאדאף למודע דייק תחצרו סי כרארס אוכרין כתאר די כאנו ראפדין לכואבי דלחליב ואחד לכררוסא מנהום תהרסת ופסבייתהא מא קאדרוסי יתחרכו מן מודעהום חתא לכרארץ לוכרין, ומן די אוצלת לכררוסה די האדאך לקאייד קאם תא יגווט עליהום באס יצוובו דגייא טריק מנאיין תדוז כררוסטו

והם התהלכו לאטם והגיעו למקום צר מאוד שלא הייתה דרך אחרת לעבור בה.ובאותו המקום הצר, נתקעו כמה עגלות אשר הובילו חביות של חלב, ואחת העגלות נשברה וחסמה את הדרך, ומסיבה זו לא יכלו לנוע גם העגלות האחרות. וכשהגיעה עגלת הקאייד, החל הוא לצעוק עליהם, על מנת שיתקינו מהר דרך שניתן להוביל ממנה את עגלתו.

האריך םאעא חדאזו האדוך לכדאמא דלכרארץ ינקצו מן הארוך לכואבי דלחליב די כאנו פהאדיך לכררוסא לוולא די הצרתלהום טריק , ומנאיין נקצו לכואבי וחאיידו האריך לכררוסא די תהררסת דאזו האדוך לכרארץ כאמלין והתא לכררוסה דלקאייד דאזת ומן די כרזו לתיסאע לכרארס דוזו לקאייד כרוסתו לטריק אוכרא והארוך לחסידים קבדו טריקהום בזרי. האריך סאעה קאלו האדאך לחסיד תאני נקוללך באיין חתא האד לכררוסא דלקאייד הייא לטובה לאיין לוכאן מא לקאייד האדוך מואלין לכרארץ די תחצרו מה ימלעולנה לחסאב.

באותה שעה צריכים היו עובדי העגלות להוריד את חביות החלב שהיו על העגלה הראשונה שחסמה להם את הדרך, וברגע שהורידו את החביות והזיזו את העגלה אשחסמה להם את הדרך, כל העגלות האחרות וגם עגלתו של הקאייד עברו. וכאשר יצאו לדרת הפנוייה, עבר הקאייד עם עגלתו לדרך אחרת ושני החיסידם פנו גם הם לדרכם במהרה. באותה שעה אמר החסיד השני , וכן אמרתי לך שגם העגלה של הקאייד היא לטובה הייתה, כיוון שלולה הקאייד בעלי העגלות האחרות שנתקעו לא היו מתייחסים אלינו.

ומן די אוצלו לענד רב בעש״ט ועאודולו די טראלהום כאמל קאלהום עלא האדא כאיין דיפראנץ באיין נחום גם זו ובין תלמידים די רבי עקיבא לאיין רבי עקיבא קאל כול מא תא יעמל הקב״ה למליחה הווא פחאל די טראלו הווא מעה חמארו ומעה לפרוז דיאלו (גמרא ברכות דף ם׳) ומנורה האדאך סי כלאקתלו חאזא מליחה בלחק נחום גם זו קאל גם זו לטובה יחב יקול התא האד לכררוסה  דלקאייד די זאת לוזהנא ומה קדרנאס נפותוהא הייא מן לביר דיאלנא

וכשהגיעו לבעל שם טוב וסיפרו לו את הקורות להם , שח להם הוא שיש הבדל בין נחום ובין תלמידיו של רבי עקיבא, כיוון שרבי עקיבא, אמר כל אשר בורא עולם עושה לטובה היא, כפי שקרה לו הוא עם חמורו והתרנגול שלו  (גמרא ברכןת דף ס') ולאחר מכן יצא לו דבר טוב , האמת היא שנחום גם זו, אמר גם זו לטובה , רוצה לומר אפילו העגלה הזו של הקאייד אשר באה לקראתנו ולא יכולנו לעקוף אותה, הרי שהדבר לטובה הוא..

 לאיין לוכאן מה הייא מן די נוצלו למודע הארוך לכרארין די תחצרו נחדאזו נתעטלו תממה לאיין מה ימלעולנה חסאב ומנהא מה נקדרוס נוצלו לענד הבעש׳׳ט לשבת והאגדאך יחדאז יעמל כול מן הווא יהודי אידה זאתו פי האזה קביהה בר מינן די תא יבאנלו הווא קביהא יהדאז יקול פעקלו גם זו לטובה יקדר יכון האד לחאזה די הא תבאנלי דאבא קביהא תכון פלכרר מליחא והאדיך סאעה ראה יעאוונו שי״ת וירדלו כולסי מליח הקב״ה יפכנא מן מחשבות זרות ומכל עצות רעות אכי׳׳ר :

כיוון שלולה העגלה הזו לא היינו מגיעים לאלה שנתקעו, ואנו נאלצנו להמתין שם כיוון שלא לקחנו בחשבון שלא נוכל להגיע אצל הבעל שם טוב לשבת. וכך צריך לנהוג כל יהודי , כאשר קורה לו דבר מה רע בר מינן, וחשבה הוא לרעה, חייב הוא לחשוב שגם זו לטובה היא, ייתכן שהדבר אשר נראה לו רע, יהפוך הוא לבסוף לטובה, ובאותה שעה יעזור לו בורא עולם ויחזיר לו הכל לטוב ….הקב"ה יצילנו מן המחשבות הזרות ומכל עצות רעות אמן כן יהי רצון….