פינת ההלכה – לפי חכמי מרוקו-מאת: הרב משה אסולין שמיר.

ליהודים הייתה אורה ושמחה, וששון ויקר". –
גילוי סתרי ההיסטוריה היהודיתרבי חיים בן עטר קבר
ב"מגילת אסתר".
לברכה והצלחת ראש הממשלה מר בנימין נתניהו, ומרדכי היהודי מבנימין,
הזועקים זעקה גדולה ומרה נגד עמלק הפרסי ועשיו האובמי
מאת: הרב משה אסולין שמיר.
רבנו חיים בן עטר בעל "אור החיים" הקדוש כותב בספרו "ראשון לציון" למגילת אסתר, שגם אחשוורוש שנא
יהודים כמו המן, רק שלכל אחד מהם היה תפקיד במזימה האנטישמית נגד היהודים: המן העמלקי רצה להשמידם
מבחינה פיזית כמו היטלר ימ"ש, ואילו אחשוורוש רצה להשמידם מבחינה רוחנית. לקראת סיום "המשתה לכל שריו
ועבדיו", אחשוורוש מחליט להזמין גם את היהודים כדי לבולל אותם מבחינה רוחנית, ולהשכיח מהם את המשך בנין
המקדש השני בו החלו עזרא ונחמיה, בעקבות הכרזת כורש זקנו של אחשוורוש )עזרא א' א'(. את זאת לומד רבנו
האוה"ח הק' מהכתוב: "ובמלאת הימים האלה עשה המלך לכל העם" = עם ישראל. כמו כן מהכתוב: )עזרא א' ו'(
"ובמלכות אחשוורוש בתחילת מלכותו, כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים".
אחשוורוש ראה שתמו 70 שנות גלות עם ישראל לאחר החורבן ולא נגאלו, כפי שאכן הבטיח ה' ע"י הנביא )ירמיה
כט, י( "כה אמר ה' לפי מלאת לבבל 70 שנה, אפקוד אתכם": 45 שנות מלכות נבוכדנצאר, 23 שנות אוויל מרודך
}כולל שאר המלכים שמלכו עד אחשוורוש: כורש, כנבוזי, דריווש הראשון{, 2 שנים של אחשוורוש = 70 שנה.
את זה הוא לומד מן הכתוב: "בימים ההם" = "ב' ימים" = ב' שנים. כידוע המילה "ימים" בתנ"ך רומזת לשנה ככתוב: –
"ימים תהיה גאולתו" )ויקרא כה' כט'(, לכן "בשנה השלישית כשבת המלך" = שנתישבה דעתו כדברי הגמרא. הוא
עושה משתה, בו השתמש בבגדי כהונה וכלי המקדש, כדברי הגמרא )מגילה יב' ע"א( "בהראותו … את יקר תפארת".
מוסר השכל: יש לקרא את מגילת אסתר בעיון רב לא רק ברובד הגלוי, אלא גם ובעיקר ברובד הסמוי, היות והיא
נכתבה ברוח הקודש ע"י מרדכי היהודי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני, שהיה מאנשי הכנסת הגדולה, ומוצאו
מזרע שאול המלך מבנימין. כזכור, שאול המלך לא השמיד את עמלק כפי שציווה אותו ה', והנה צאצאיו מרדכי
ואסתר, נאלצים שוב להתמודד עם המן העמלקי לאחר 520 שנה.
במהלך המלחמה, לא שלחו את ידם בביזה ככתוב "ובביזה לא שלחו את ידם", )אסתר ט, טז(, כדי לתקן את לוחמי שאול
ששלחו את ידם בביזה ולקחו מן הצאן "ויחמול שאול והעם על אגג ועל מיטב הצאו והבקר… )שמואל א, טו, ט(.
"זכור את אשר עשה לך עמלק…" )דברים כה, יז יט(. –
עמלק של המן הגגי ועמלק של ימינו. –
בשבת הסמוכה לפורים, תחול "שבת זכור" בה מצווים מדאורייתא לזכור את מעשי עמלק על ידי קריאה בספר תורה,
ולכן משתדלים להוציא ספר תורה מהודר לשם כך, בו קורא המפטיר בספר שני את פרשת "זכור", ואחר כך קוראים
בהפטרה מתוך ספר )שמואל א טו( המתאר את מלחמת שאול בעמלק, חטאו וקריעת המלוכה משאול וזרעו.
אין שום איסור בתורה הדומה לציווי הכול כך מפורט, כמו הציווי למחות את עמלק: "זכר… ולא ירא אלוקים… תמחה
את זכר עמלק… לא תשכח". לא רק שנזכור, אלא גם נמחה, וגם לא נשכח לאורך ההיסטוריה.
עמלק "מלווה" את עם ישראל מאז יעקב אבינו כאשר עשיו הרשע הסבא של עמלק עורך "קבלת פנים" צבאית –
ליעקב אבינו וב"ב החוזרים מלבן הארמי ומנסה לחסלם. לאחר יציאת עם ישראל ממצרים, עמלק מתייצב על משמרתו
ונלחם עם ישראל ברפידים. )שמות בשלח יז, ח טז(. עמלק שוב מתגלה בדמותו של המן האגגי. –
בגרמניה המזוהה עם עמלק כדברי הגמרא )מגילה ו ע"א( לפסוק: "אל תתן ה' מאווי רשע, זממו אל תפק" )תהלים קמ, ט(..
"אמר יעקב לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, אל תיתן לעשיו הרשע תאוות לבו. זממו אל תפק זו גרממיה של רומי". –
ויש גורסים גרמניה של רומי. במשפטי נירנברג לאחר השואה, עמדו לדין 23 פושעי מלחמה נאציים, 11 מתוכם נידוני
למוות. היה צפוי שיוצאו להורג ע"י כיתת יורים בהיות המשפט צבאי, אבל הוחלט לבסוף לתלות אותם. אחד מהם,
הצורר ה ר מ ן = המן רשע{ גרינג ממקימי הגסטפו התאבד בכלאו שעתיים לפני ביצוע גזר הדין, כך שביום כ"א – – –
תשרי תש"ז } 1946 { יום הושענא רבה = יום החיתום, נתלו רק עשרה, מעין מהדורה חוזרת של עשרת בני המן –
שנתלו על העץ. שנת תש"ז אכן רמוזה באותיות הקטנות בשמות עשרת בני המן שנתלו במגילה: פרשנדתא,
פרמשתא, ויזתא = ת ש ז – – 1946 . האות ו במלים "ואת" המופיעה בבני המן רומזת לריבוי, היות ומבחינה תחבירית
היא מיותרת. זה רומז לאלף השישי בו הצוררים הנאציים נתלו. גם המלה "ואת" המופיעה לפני כל אחד מבני המן,
באה לרבות כדברי רבותינו )ילקוט מעם לועז אסתר רלז( רומזת על תליית עשרה נוספים בנוסף לעשרת בני המן. כמו כן,
המלה את רומזת תמיד לריבוי כדברי הגמרא )סוטה יז, ע"א(.
מעניין לציין, שאחד הנידונים הגרמניים יוליוס שטרייכר שבמשך למעלה מעשרים שנה הפיץ שנאה נגד העם היהודי
בעיתונו "דר שטירמר" בו שימש כעורך, אמר לפני שחבל התלייה נכרך על צווארו: "חג פורים 1946 ."
כל זה מסביר את דברי חכמים ש"אסתר ברוח הקודש נאמרה" )מגילה ז ע"א(.
כעמלק אחרון של ימינו, מהווים היאטולות מאירן/פרס צאצאי המן הרשע המכריזים השכם והערב על רצונם –
להשמיד את ישראל ללא כל התגרות מצדנו כמו "קבלת הפנים הצבאית העמלקית" לה "זכינו" עם יציאתנו ממצרים.
המסר המרכזי במגילת אסתר לדורנו. –
"נס פורים היה הכנה לבית שני…יהיה לעתיד לבוא נס כזה קודם הגאולה" )שפת אמת(.
אירועי המגילה התרחשו בתקופת אחשוורוש ששלט באימפריה הפרסית במשך 20 שנה בין השנים: 485-465
לפנה"ס. הוא התמנה למלך לאחר שאביו דריוש הראשון יצא למלחמה נגד מצרים בה נהרג. אחשוורוש בנו המשיך
במלחמה ואף מצליח לכבוש אותה, דבר המסביר את הרקע למשתה שנמשך 180 יום, כדי לבסס את מעמדו
באימפריה שהתרחבה. שמו הפרסי הוא "חשיארש", ואילו בפי היוונים כסרכסס. בפי היהודים כונה "אח שורוש", –
היות ומי ששמע את שמו צעק "אח ראשי", היות והוא רושש את העם בגלל גובה המיסים למימון שיגעונותיו: כיבושי
נשים וארצות. אשתו "ושתי" הייתה נכדתו של נבוכדנצאר דבר המסביר את מעמדה הרם וסירובה להתייצב לפניו,
ואילו אמו "אטוסא" הייתה ביתו של כורש זקנו, דבר שהקנה לו מעמד מכובד.
היהודים שראו כי טוב ליבם ביין הפרסי, סירבו לעלות לארץ ישראל בימי עזרא ונחמיה, ובעצם עלתה רק "דלת העם".
שמות הגיבורים הראשיים במגילה: מרדכי )מורדוך( ואסתר )אסתיריס( מזכירים שמות אליליים פרסיים. כמו כן אסתר
בבית אחשוורוש, ומרדכי "יושב בשער המלך" בתפקיד של שר. כל זה משקף תפאורה של "יהודי אמריקה של אז". –
הרבי מגור מחבר "השפת אמת", כותב על פורים: "נראה כי נס פורים היה הכנה לבית שני. כי היה צריך להיות
כוח ועוז לב … וכן אפשר שיהיה לעתיד לבוא נס כזה קודם הגאולה כמו שאמרו חז"ל: מעמיד עליהם מלך קשה
כהמן… שנס כזה הכנה לגאולה". לדבריו, הגאולה אינה באה על מגש של כסף, אלא יש צורך בכוחות רוחניים ="עוז
לב", ופיזיים = "כוח". כלומר, יש צורך בתעוזת המנהיגות נגד עמלק, והכנות צבאיות מצד שני. לכן, הקב"ה זימן את
גזירת המן שהובילה אותם לתשובה שלמה וקבלת התורה שבע"פ מרצון: "קיימו וקיבלו עליהם". ניתן להם ניסיון צבאי
שהרגו באויבם עמלק כמו שהשואה שמשה כהכנה להקמת המדינה.
פורים מקיף את כל החגים: פ = פסח, ו = ו' בסיון שבועות, ר = ראש השנה, י = יום הכיפורים מ = סוכות )בארמית(.
כיפורים = כמו פורים. את השגות כיפורים נוכל להשיג ע"י שמחה בפורים.
"והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור, משפחה ומשפחה…" )אסתר ט, כח(. האורות של אז, מאירים –
גם כיום מידי שנה בשנה כדברי חכמים לכתוב "והימים האלה נזכרים ונעשים". האורות של כל חג מאירים בכל חג
כדברי רבנו האר"י הק', כך שצריכים רק להתעלות כדי לקבל את אותם אורות.
המן האגגי של ימינו = רבים מהפרסים וגרורותיהם כמן חיזבאלה וחמס הצועקים מעל כל במה, שרוצים להשמיד
את מדינת ישראל ואף פועלים להשגת פצצה גרעינית לביצוע זממם. המנהיג הפרסי כיום" "ח/המנ אי. = המן. –
אחשוורוש של ימינו, מהווים רבים מראשי אירופה ואמריקה מזרע עשו ממנו יצא עמלק, שבמשחקי מלים
דיפלומטיות דוחים את הקץ לרגע בו תהיה לפרסים פצצה גרעינית ואז יהיה מאוחר מידי לפעול.
הפתרונות לבעיית עמלק בימינו אחדות ומנהיגות. –
אומרים חז"ל שרק מרדכי היהודי קלט את גודל האחריות מהשואה ההמנית הקרבה, ולכן החליט לקחת פיקוד
ולפעול בכל החזיתות: פקודות לאסתר מול אחשוורוש. אסתר גוזרת על היהודים לצום 3 ימים יד, טו, טז בניסן –
"שנפלו" גם על "ליל סדר פסח" כך שבאותה שנה לא קיימו מצוות אכילת מצות ולא שתו ארבע כוסות, כך שנשאר
להם רק מצוות "אכילת מרור העמלקי, וקריאת "והגדת לבניך" מתוך זעקה.
הרב חרל"ף )מי מרום מעיני הישועה פרק י"ח( אומר: שיש צורך בשני מנהיגים כמו משה ואהרון, מרדכי ואסתר, אליהו –
ומשיח. המשותף לכולם: הביטוי הפותח את השם, א מ. –
מנהיג אחד מטפל ברוחניות של העם כמו משה, מרדכי ומשיח. השני מטפל בהנהגה הפנימית כמו אהרון, אסתר
ואליהו. המלה המשותפת "א מ" מסמל את האם היודעת לטפל טוב בילדיה, בבחינת "אם הבנים שמחה הללוי ה". – –
עמלק = 240 = ספק. "אין שמחה כהתרת הספקות" כדברי חכמים. ברגע שנתיר את הספקות הן בנושא אמונתנו
השלמה בבורא עולם, הן בנושא אמונתנו בתורתנו הקדושה, והן בנושא נחלת אבותינו על כל גבולותיה לא תהיה –
תקומה לכל אויבינו הרבים. והכל צריך להתקיים מתוך אחדות כדברי אסתר למרדכי: "לך כנוס את היהודים". לכן
השם "בית הכנסת" ולא בית תפילה. קודם יש להתכנס ולהתאחד, ורק אחר כך להתפלל כדברי תורת הח"ן, ואז נזכה
ל"אורה ושמחה וששון ויקר".

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 159 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר