זיקתם של יהודי המגרב לארץ ישראל והתקווה המשיחית בכתבי הנוצרים ".

סוף הפרק " זיקתם של יהודי המגרב לארץ ישראל והתקווה המשיחית בכתבי הנוצרים ". 

עלייתם של יהודים מאלג'יר בשנות ה-30 וה-40 של המאה הי,ט זוכה אף היא לדיווח  בעטיהם של נציגים צרפתיים. בשנת 1832 מוזכרת " עלייה חשובה " היוצאת לירושלים. תומאס קמפבל, המתאר את אלג'יריה אחרי כיבושה בידי צרפת על פי מכתבים מהשנים 1835-1834, מספר על יהודים מאוראן שעלו לירושלים וחזרו. כרגיל בכל הדורות, היו יהודים שעלו וחזרו לארצות גלותם.

הזכרנו לעיל את לומסדאן שביקר באלג׳יר בשנת 1837. הוא מספר כי פגש את אחיו של מארחו היהודי, שהוא תושב ירושלים. הלה דיבר על עיר הקודש בהתלהבות והביע את רצונו לשוב אליה, דבר הנמנע ממנו בשל סיבות כספיות.

למרות הירידות, הייתה עלייה במספר הנשארים בארץ ישראל, והראייה כי בשנת 1845 הביע קונסול צרפת בירושלים תמיהתו נוכח עלייה במספר יהודי אלג'יר הנמצאים בארץ הקודש. את דבר שאיפתם של יהודים בתוניס לשוב לארץ ישראל מביע סופר צרפתי בשם Michel, בשנות ה-60 של המאה הי"ט. הוא תמה אמנם על תופעה זו, נוכח העובדה כי חל שיפור במצבם הכלכלי והחברתי של היהודים בתקופה זו.

לא תמיד הבינו נוצרים שכתבו על נושא זה את מהות הזיקה של יהודים לארץ ישראל, ואת מניעי העלייה אליה. דה הסה וארטג, שכתב על תולדות תוניס, משווה עלייתם של יהודים מעיר זו לארץ ישראל, לעלייתם של המוסלמים למכה.

 כלומר, חובה דתית שכל שומר תורה חייב למלא פעם אחת בחייו. הוא לא עמד על ההבדל בין היהדות לאסלאם בתחום זה. אגב זאת הוא נותן לנו ידיעות על דבר עליית יהודים לארץ ישראל. לדבריו, עוזבים כל שנה יהודים זקנים בתיהם, עוברים דרך המדבר לטריפולי ומצרים כדי להגיע לארץ מכורתם, בה יסיימו חייהם.

הסכנות האורבות בדרך אינן מונעות אותם, אף כי לא כולם מגיעים למחוז חפצם, מחמת סכנות אלה. הוא מוסיף כי יהודים בעלי יכולת מפליגים בספינות קיטור לבקר בארץ וחוזרים לתוניס בדרך זו . לבסוף נזכיר מהו יחסו של נוצרי הכותב על תגובות יהודי המגרב לאפשרות של מדינה משלהם.

בספר על תולדות תוניסיה, שחובר ב-1899, מציין המחבר הרברט ויויאן, כי האוטונומיה שיהודי תוניס יצרו, היא מדינה בתוך מדינה וכעין דגם של המדינה היהודית העצמאית שתיבנה אי פעם בארץ ישראל או בתחתית הים…. ואם תוקם אי פעם מדינה יהודית לא יהיו בה לא צבא ולא משטרה.

השיפוט יהיה מבוסס על קו הצדק וחיי הכלכלה על יסוד סוציאליסטי… הדבר מלמד על ההערכה החיובית למבנה הקהילתי היהודי. מאידך גיסא, רואה אף הוא כמו אחרים שקדמו לו, בתקוות הגאולה של יהודי המגרב אוטופיה וחלק מן האמונות העממיות הנפוצות אצל יהודים אלה, שלדידם של הנוצרים טפלות וחסרות בסיס רציונאלי.

לסיכום, ראינו כי נוצרים ציינו פרטים על עליית יהודים לארץ ישראל, על ערגתם ותקוותם לגאולה. לא כולם הבינו את היחס בין התופעות הללו, ולא ירדו לעומק המשמעות של הקשר בין האדם היהודי לארץ-ישראל.

התגשמות הגאולה נחשבה בעיניהם כחזון רחוק ובלתי מציאותי, ומדינה יהודית בארץ-ישראל כאוטופיה. אף על פי כן למדים אנו מכתביהם פרטים על קבוצות עולים לארץ ישראל, על עמידתם העיקשת באמונה המשיחית למרות האכזבות, על אהבתם העזה של יהודי המגרב לארץ ישראל שזר לא יבין אותה, אהבה שהתבטאה גם במעשים. אנו למדים על זיקה נפשית הנובעת ממסורת דתית עמוקה, שלוותה בזיכרונות העבר ובהכרת מעמדם בין הגויים. מטען רגשי משיחי זה פרץ בצורת העלייה ההמונית לאחר הקמת המדינה.

רבי עמרם בן דיוואן

נולד בארץ־ישראל ; נפטר בוואזאן בשנת תקמ״ב / 1782 בהילולת ל״ג בעומר נהגו עשרות אלפים להשתטח על קברו

סוף הפרק " זיקתם של יהודי המגרב לארץ ישראל והתקווה המשיחית בכתבי הנוצרים ". 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 159 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר