טללי אורות בתורת רבנו "אור החיים" הק' לשביעי של פסח,

Asilah

טללי אורות בתורת רבנו "אור החיים" הק' לשביעי של פסח,
פרשת שמיני וספירת העומר.
מאת: הרב משה אסולין שמיר.
שביעי של פסח –
שותפות האדם עם הקב"ה בתעשיית הנס.
רבנו אוה"ח הק': "דבר אל בני ישראל ויסעו ויתעצמו באמונה בכל לבם, ויסעו אל –
הים קודם שיחלק, על סמך הביטחון כי אני אעשה להם נס, ובאמצעות זה תתגבר
}מידת{ הרחמים".
"וביום השביעי מקרא קודש יהיה לכם, כל מלאכת עבודה לא תעשו" )פרשת פנחס(.
חכמים מספרים שבליל שביעי של פסח, ירדו בני ישראל לים, ובשחרית עלו מן הים, וראו את
המצרים טובעים בים, ואז אמרו את שירת הים הידועה אותה אנחנו שרים מידי יום ביומו בתפילת
שחרית. החג הזה של יום שביעי של פסח, ניתן לעם ישראל לרגל הישועה שנעשתה לישראל,
בכך שניצלו מן המצרים שרדפו אחריהם, נעשה להם נס קריעת ים סוף, נהנו מביזת הים שהייתה
יותר גדולה מביזת מצרים, וראו איך משעבדיהם לשעבר טובעים לעיניהם.
המצרים טבעו בים, אבל זכו בשלושה דברים: א. נטהרו בים לפני מיתתם. ב. זכו ללוויה של 60
ריבוא מעם ישראל שנכחו במיתתם. ג. מטילי זהב מביזת מצרים שנלקחו מהם, שימשו אחר כך
להקמת המשכן.
במה זכו לכל זאת? בגלל שברגע האחרון, האמינו בה' ככתוב: "וידעו מצרים כי אני ה'. זה מראה
עד כמה גבוה שכר האמונה בקב"ה.
במה זכו בני ישראל לנס קריעת ים סוף? בגלל שהאמינו בהצלתם ע"י הקב"ה, ונכנסו לתוך הים
בראשותו של נחשון בן עמינדב כדברי הגמרא, עד שהמים הגיעו לגרונם, נחשון שזכה לקפוץ
ראשון לים, ובעקבותיו בני ישראל, זרעו זכה למלכות.
הקב"ה מוכן לעזור לאדם רק במידה והוא מאמין בכך, ועושה מעשה בכיוון. לא יוכל אדם לשבת
בביתו, ולצפות לגשם של שטרות שירד לו מן השמים.
רבנו "אור החיים" הק' אומר שלפני קריעת ים סוף מידת הדין קטרגה על עם ישראל: "מה אלו אף
אלו עובדי עבודה זרה" כדברי המדרש )שמואל רבה כא, ו(. ובאיזו זכות ינצלו בני ישראל? על כך עונה
רבנו אוה"ח הק': "דבר אל בני ישראל ויסעו }למרות שהים עומד לפניהם{ ויתעצמו באמונה בכל לבם, –
ויסעו אל הים קודם שיחלק, על סמך הביטחון כי אני אעשה להם נס, ובאמצעות זה תתגבר
}מידת{ הרחמים".
לרבנו היה קשה, מדוע נאמר בהתחלה "דבר אל העם ויסעו", ורק אחר כך נאמר "ואתה הרם את
מטך, ונטה את ידך על הים ובקעהו". היה צריך להיות ההיפך: קודם, משה יבקע את הים, ורק
אח"כ בני ישראל יסעו בתוך הים. לכן הגיע לפירושו ההגיוני הנ"ל, שקודם נכנסו לים, ורק אחר כך
הוא נבקע.

ארבע דרגות בעבודת ה' במשנת רבנו "אור החיים" הק'.
א."וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים"
יראת העונש.
לאחר שראו את נס קריעת ים סוף, ועוד יותר את המצרים טובעים בים, כאשר כל יהודי ראה את מעבידו לשעבר
מושלך לשפת הים כשהוא גוסס, ורק אח"כ מת, "כדי שיכירו בהם ישראל בעודם חיים, ותכסה אותם בושה".
כלומר, בני ישראל זכו לראות את משעבדיהם לשעבר, נענשים ע"י הקב"ה לידם.
ב."ויראו העם את ה'"
יראת הרוממות.
רבנו "אור החיים" הק' הק' אומר שמדובר פה "ביראת הרוממות". כלומר לאחר שבני ישראל ראו את הניסים בים
סוף, זכו ליראת הרוממות כדברי בעל העיקרים )מאמר ג לב'( "כמו אצל אברהם אבינו "עתה ידעתי כי ירא אלוקים
אתה", והיא התכונה האחרונה שאדם מגיע אליה באמצעות מצוות התורה". וכן במסילת ישרים יט': "עיקר היראה היא
יראת הרוממות, עליה צריך האדם לחשוב ולכוון בעודו מתפלל או עושה מצווה"
ג. "ויאמינו בה' ובמשה עבדו".
הדרגה הגבוהה באמונה בה'.
האמונה הזכה בה' , דומה לאמונת תינוק באמו או באומנת המטפלת בו, בהן הוא בוטח במאת האחוזים, כדברי
הגר"א על הפסוק בתהילים: "ודוממתי נפשי, כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי )תהילים קל"א ב'(. הוא מדמה את –
"ודוממתי" נפשו של התינוק הבוטח באמו למאמין בה', ככתוב בשירת הים "ויאמינו בה'" אומן = אמן = ויאמינו.
אברהם אבינו נקרא מאמין היות והמשיך להאמין בה' למרות עשרת הניסיונות. המאמין בה' נמדד ברגעי מצוקה
כשהוא מפנים את הקורה אתו, ואומר תמיד: "גם זו לטובה".
ד. "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת"
עבודת ה' מתוך שירה לה'.
הדרגה הגבוהה בעבודת ה' היא כאמור עבודה מתוך שירה, לכן נאמר בשירת הים "ישיר" בלשון עתיד. תלמוד
לומר "ישיר" שישנה בשירה זאת גם שירה לעתיד, וכל הבא לשיר שירה זאת לפני ה', יש לאל ידו או לרמוז, –
למצווה לאומרה תמיד" )אוה"ה( לכן קבעו לאומרה בתפילת שחרית מידי יום. יש לה מנגינות נעימות ומגוונות.

"ויהי ביום השמיני… וירא כבוד ה' אל כל העם"
"זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'" )שמיני ט ו(. –
כשעושים דבר ה' בשלמות זוכים להארה אלוקית )אוה"ח הקדוש( –
פרשת "שמיני" היא הפרשה היחידה הנקראת על שם המספר שמונה = 8 , מספר המסמל את הספירה השמינית
= הבינה שהיא מעל הטבע, הרומזת מבחינה קבלית להתרחשויות המתרחשות בפרשתנו אשר בשיאן, הקב"ה
משרה את שכינתו בעם ישראל ביום השמיני למילואים, לאחר שלראשונה ירדה אש מן השמים ואכלה את
הקרבנות אותם הקריבו אהרן ובניו: ככתוב: "ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח את העולה… וירא כל העם –
וירונו ויפלו על פניהם" )ויקרא ט כד(, ובכך הוכתר אהרן לשמש ככהן גדול במעמד כלל עדת ישראל, וגם קוימה
הבטחת הקב"ה לעם ישראל בראשית תהליך הקמת המשכן: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" )שמות יח ח(. –
מאז, השכינה ממשיכה ללוות את עם ישראל דרך המשכן במדבר, למשכן שהוקם בשלה, נוב, גבעון, ולבסוף
בבית המקדש אותו בנה שלמה המלך, וכמובן גם למקדש שיבנה בקרוב על ידינו, ואולי אף ירד מוכן מאש מן
השמים כדברי רש"י בהמשך לכתוב: "באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה". –
בסיום ההקרבה, אהרן מברך את העם בברכת כוהנים: "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם" )ויקרא ט כב(, אבל
האש לא ירדה מן השמים. רש"י ע"פ המדרש מסביר שרק לאחר שמשה ואהרן בירכו את ישראל בברכת "יהי
רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, ויהי נעם ה' אלוקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו וכו', השכינה ירדה, –
רש"י הקדוש מסביר שהיה צורך בברכה נוספת היות ובמשך שבעת ימי המילואים בהם משה תרגל את הקרבת
הקרבנות לא ירדה אש, וגם כאשר סיים אהרון להקריב ובירך את העם בברכת כוהנים דבר שגרם להשפלת אהרן
ומבוכה אצל עם ישראל שציפה לירידת האש מן השמים.
אחד ההסברים שיכול להסביר את התופעה הנ"ל הוא המסר האלוקי לכל אחד מאתנו: בכל בעיה, יש לפנות רק
לעזרתו של הקב"ה, ולא להסתמך רק על ברכת בשר ודם ואפילו ברכה חשובה כמו ברכת כוהנים בה ברך אחרון
את העם, אלא יש צורך בתפילה לברכת הקב"ה דבר שמשתקף בברכה השנייה: "יהי רצון שתשרה שכינה
במעשה ידיכם, וגם ברכת "ויהי נעם ה' אלוקינו עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו, ומעשה ידינו כוננהו" )תהילים צ יז(.
בברכה הנ"ל אנו מצפים לנועם ה' = מתיקות רוחנית שתלווה את מעשינו בבחינת "לחזות בנועם ה'" )תהילים כז ד(,
כך שיצליחו ויכוננו מעשינו = "ומעשה ידינו כוננה עלינו".
אם מעשינו לא הצליחו, אל ייאוש. נתפלל לקב"ה שמעשינו יצליחו בעתיד בבחינת סוף הפסוק: "ומעשה ידינו –
כוננהו", בעתיד.
רבנו "אור החיים" הקדוש מסביר מדוע היה צורך בברכת "ויהי נועם…" בהשתתפות משה ואהרון ולא הסתפקו
בברכת כוהנים ע"י אהרון בלבד? תשובתו לכך היא: "לצד הסכמת ב' מדרגות הרמוזות בב' בחינות האחים כהונה
ולויה המסמלות חסד וגבורה" )אוה"ח ט כג(.
"ויהי ביום השמיני קרא משה".
המספר שמונה והאות חי"ת –
בעולם שמעל הטבע ותורת הספירות. –
האות חי"ת שהיא השמינית בסדר הא"ב, מסמלת את הדברים שמעל הטבע כדברי רבנו בחיי: )ויקרא ט, א(
"מצאנו שרוב ענייני המשכן והמקדש סובבים על חשבון שמונה" כגון ירידת האש מן השמים ביום השמיני,
שמונה בגדים לכהן הגדול, הקרבנות הוכשרו רק לאחר שמונה ימים.
לבד מעבורות המקדש, המספר שמונה מופיע במצוות כמו ברית מילה, שמונה פתילים שבציצית, נס חנוכה –
שמונה ימים, שמיני עצרת.
לפי מרן השולחן ערוך, האות חי"ת הנכתבת בספר תורה, מורכבת משני זיני"ן דמויי חרבות הניצבים זה מול זה
דבר המבטא מלחמה בין יצר הטוב ליצר הרע.
לשיטת האר"י הקדוש, האות חי"ת מורכבת מאות ו המסמלת את עולם החומר = כמו בית הבנוי מארבע קירות +
קרקע + גג. ואות זי"ן דבר המסמל את עולם הרוח שבחומר, בדומה לשבעת ימי השבוע המורכבים מששת ימי
המעשה והשבת הקדושה. השבת דומה לקטר רכבת המושך את קרונות ימי השבוע = "לקראת שבת לכו ונלכה
כי היא מקור הברכה". –
שם האדם המאופיין מבחינה נומרולוגית קבלית במספר 8 , כמו מאיר, שקד, תאיר, נעמי וכו', יהיה נשלט ע"י
ספירת הבינה שכאמור היא מעל הטבע, ואמורה להתחבר לספירה השביעית = החסד, העומדת בראש שבע
הספירות התחתונות בעולם הטבע, דבר לא נעים, כחיבור אש ומים. מסימבול ה- 8 הדומה לשתי קוביות נעולות
היושבות אחת על השנייה, אדם כזה יהיה מתמיד, רכושני, קר. ומצד שני יהיה מסוגל לקשר בין החומרי לרוחני.
הכול תלוי בך…
"ויהי ביום השמיני": אמר רבי לוי כל מקום שנאמר "ויהי" אינו אלא לשון צער" }מות נדב ואביהו{. )מגילה י(.
"… ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה'" )שמיני ט, ה(. –
האר"י הק': "ויקרבו כל העדה" קודם, הם קיימו "ואהבת לרעך כמוך" בכך –
שהתקרבו איש לרעהו, ורק א"כ זכו לקבל עול מלכות שמים "ויעמדו לפני ה'".
רק ע"י אחדות עם ישראל נזכה לעמוד "לפני ה"'. –
האר"י הקדוש כותב בשער הכוונות )חלק א', שער השישי, הקדמה אחת קטנה( "קודם שהאדם יסדר תפילתו בביכנ"ס
מפרשת העקידה ואילך, צריך שיקבל עליו מצוות "ואהבת לרעך כמוך", ויכוון לאהוב כל אחד מבני ישראל כנפשו,
כי על ידי זה תעלה תפילתו כלולה מכל תפילות ישראל, ותוכל לעלות למעלה, ולעשות פרי, ובפרט אהבת החברים
העוסקים בתורה ביחד. צריך כל אחד ואחד לכלול עצמו כאילו הוא איבר אחד מן החברים שלו, ובפרט אם יש
לאדם ידיעה והשגה לדעת ולהכיר לחברים בבחינת הנשמה, ואם חבר בצרה, צריכים כולם לשתף עצמם בצערו,
או מחמת חולי, ויתפללו עליו, וכן בכל תפילותיו וצרכיו ודבריו, ישתף את חברו עמו.
ומאוד הזהירני מורי ז"ל בעניין אהבת החברים".
את דברי האר"י הקדוש, רגילים אנו לקרוא לפני שחרית, השאלה הנשאלת, מה עושים עם זה?
"יהושע בן פרחיה אומר: עשה לך רב וקנה לך חבר,
והוי דן את כל האדם לכף זכות" )פרקי אבות, א, ו( – –
הסיפא של דברי רבי יהושע בן פרחיה הנ"ל המופיעים במסכת אבות, מלמדים אותנו פרק חשוב בצורך לפרגן איש
לרעהו, ולהתמקד יותר בצדדים החיוביים אצל הזולת. ככלל, מסכת אבות המופיעה בסוף מסכת נזיקין, מלמדת
אותנו מוסר השכל בהליכות בין אדם לחברו, ועל כך נאמר בגמרא: "האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי –
דאבות" )בבא קמא ל, א(. הרוצה להתחסד עם קונו, מן הראוי שילמד ויקיים את האמרות הטהורות שנאמרו על ידי
הלל ושמאי, רבי ישמעאל ורבי עקיבא וכו' שנקראו אבות העולם, ובפרט בששת השבועות עד לחג השבועות בהם
אמורים לעלות ולהתעלות בעבודת ה' לקראת קבלת תורתנו הקדושה.
"והוי דן את כל האדם לכף זכות": נתמקד בביטוי הנ"ל אותו מרבים לצטט, וננסה ללמוד איך לקיימו, ובכך לקיים
את עם ישראל "כאיש אחד ובלב אחד" כמו במעמד הר סיני.
כ"כ, הביטוי הנ"ל משלים את דברי האר"י הק' הנ"ל.
"בצדק תשפוט עמיתך" )ויקרא יט טו( מצוות עשה לדון את חברו לכף זכות )ספרא לפסוק( –
הרמב"ם פוסק בספר המצוות )מצוה קעז( "ויש בו עוד, שראוי לדון את חברו לכף זכות, ולא יפרש מעשיו ודבריו אלא
לטוב וחסד". כנ"ל הרמב"ם מסביר בפרקי אבות "הוי דן את האדם לכך זכות".
"תנו רבנן: הדן חברו לכף זכות דנים אותו לזכות". הגמרא מדגימה ע"י סיפור מאלף אודות רבי עקיבא שהועסק –
על ידי }רבי אליעזר בן{ הורקנוס }לפי השאילתות{ במשך שלש שנים. בהגיע ערב כיפור, ביקש רבי עקיבא את שכרו.
רבי אליעזר ענה לו שאין לו כסף. הוא ביקש: תשלם לי בפירות, אין לי הייתה התשובה, וכך הלאה. "הפשיל כליו
לאחוריו והלך לביתו בפחי נפש. לאחר החג הגיע אליו עם שכרו שכלל שלושה חמורים שנשאו מכל טוב.
לגופו של עניין התברר שרבי עקיבא דן אותו לכף זכות, ברגע שאמר לו שאין לו במה לשלם בהתחלה, דבר
שהתברר כנכון היות ורבי אליעזר אכן הדיר את כל נכסיו בגלל שבנו לא למד תורה. אחר כך חכמי הדרום התירו
לו הנדר )שבת קכז ע"א(.
החיד"א: "מצוה רבה לדון לכף זכות. דע, כפי הנהגתך עם בני אדם כך יתנהגו עמך בשמים" )צפורן שמיר(. –
בעצם, בשמים פוסקים את אותו דין לזה שפסק כדברי הבעל שם טוב.
ה"שפת אמת" אומר שכאשר אתה בא לדון אדם, קח את כל האדם, בחן אותו כולו ואז תגלה שיש בו צדדים
חיוביים, והרי "כל ישראל מלאים מצוות כרימון", כך יהיה לך קל לדון אותו לכף זכות.
חנה אמו של שמואל הנביא, נפגעה מאוד מדברי עלי הכהן שחשב אותה לשכרה במקום כשרה היות וראה אותה
מתפללת מתוך בכי והתרגשות "וקולה לא ישמע". כאשר הוא שאל באורים ותומים, יצאו לו ארבע אותיות מהן
היה צריך להרכיב את התשובה. הוא הרכיב את המלה "שכרה" למרות שיכל להרכיב את המלה "כשרה". הגמרא
אומרת שהיא תבעה אותו ואף אמרה לו: "אין לך רוח הקודש שדנת אותי לכף חובה, צריך הייתה לדון אותי לכף
זכות". )ברכות לא(.
"אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" )אבות ב ד(.
לעולם לא תוכל להיות במקומו, היות וכאשר כל אחד מאתנו מחליט לעשות דבר מה, יש לו שיקולים משלו
הנובעים מאישיותו, ממצבו הרפואי, הכלכלי וכו', לכן אל תדון אותו.
משה רבנו שאמר על ישראל "והן לא יאמינו לי" במקום לדון אותם לכף זכות נענש בצרעת. –
מן הראוי שכולנו ננהג לאור הכתוב: –
"טוב עין הוא יבורך" )משלי כב ט( , אל תקרי "יבורך" אלא "יברך" )חז"ל(. –
"אעשה נפלאות" לרבנו "אור החיים" הק'
"המעביר על מידותיו, מעבירים לו על כל פשעיו".
רבנו החיד"א שהיה תלמידו של רבנו "אור החיים" הקדוש מספר שבזמנו של רבו, היה יהודי עשיר שפגע קשות
בכבודו של תלמיד חכם. רבנו אוה"ח הק' ששמע על כך, הלך לאותו תלמיד חכם וביקש ממנו למחול לעשיר. אותו
חכם ענה לו שכבר בתום האירוע הוא מחל לו מיד, היות ונאמר בזוהר הקדוש שהשכינה מצטערת על חטאי בני
אדם, וכדי שהקב"ה לא יצטער, וימנע חילול ה', מיד מחל לו. החיד"א מספר שרבנו "אור החיים" הקדוש מאוד
שמח לשמוע את תשובת החכם ואף הוסיף על כך: "ואפשר שזהו טעם סגולת "המעביר על מידותיו שמעבירים לו
על כל פשעיו", כי בזה כביכול שמעביר העוון שלא יהיה צער לשכינה וגורם לה נחת רוח על פי מידותיו, מעבירים
לו כל פשעיו שלא יהיה צער לשכינה מסיבת עוונותיו, וזוהי "מדה כנגד מדה". )החיד"א = רבי חיים יוסף אזולאי, בספרו
"דבש לפי"(
טעמי ספירת העומר.
א. הזוהר הקדוש: ספירת העומר מטהרת אותנו ועל ידי כך זוכים לקבל את חלקנו בתורה בחג השבועות.
"תא חזי: כל בר נש דלא מני חושבנא …למיזכי לדכיותא }לטהרה{, לא אקרי טהור.."
ב. ספר החינוך: סופרים כדי להראות את הציפיה והתשוקה שלנו לקבל את התורה מחדש בשבועות.
"להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד והנכסף ללבנו = חג השבועות"
ג. הרמב"ן: ימי הספירה קדושים כימי חול המועד, כאשר חג הפסח לפניהם, וחג השבועות בסופם.
"והימים הספורים ביניהם, כחולו של מועד בין הראשון }פסח{,והשמיני בחג, מתן תורה".
ד. צרור המור: כמו שהנידה טובלת במים, כך עם ישראל טובלים באש התורה שנמשלה למים. כמו כן, הם
זקוקים לשבעה שבועות היות והיו מוטבעים ומורגלים בדעותיהם הנפסדות של המצרים.
ה. רבנו "אור החיים" הקדוש: טהרה מטומאת מצרים לאחר שבני ישראל הגיעו ל מט שערי טומאה. –
"וספרתם לכם, פירוש באמצעות מניין זה אתם מאירים כסנפרינון את עצמכם". –
לע"נ א"מ זוהרה בת חנה ע"ה.
בברכת חג כשר ושמח משה אסולין שמיר. –
0523240298 shamir240298@gmail.com

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 160 מנויים נוספים

אפריל 2015
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  
רשימת הנושאים באתר