ארכיון חודשי: אפריל 2015


מלכי רבנן לרבי יוסף בן נאיים זצ"ל

מלכי רבנן  לרבי יוסף בן נאיים זצ"ל

מו"ה אברהם צבח זצ"ל

מו"ץ במוגאדור

מו"ה אברהם בן יוסף זצ״ל

מחכמי המערב ראיתיו חותם בהסכמה אחת על פס״ד מחכמי המערב עם מוהר״ר שלמה הלוי המכונה צפת בש׳ נחלתכ״ם פ״ק :

מרה אברהם בן עטר זצ״ל בן יוסף

מו״ץ במוגאדו׳ חי במאה הששית וראיתיו חותם בפס״ד אחד בש׳ תר״ט פ״ק וחתום עמו מוהר״ר יהודה אביקציץ ז״ד־ :

כהה״ר אברהם פאריינטי ז"ל

מחכמי המערב וחי במאה חששית ראיתי מכתב ששלח אליו הרה״ג מוהר״ר חייט דוד סירירו זצ״ל ותיארו בתוארים נכבדים :

מרה אברהם לעזימי זצ״ל

מחכמי מקנאם הזכירו מהר״י אלמאליח בספרו שו״ת תקפו של יוסף ח״א סי׳ נ״ט שעמד לדין לפני הרב נז׳ עי״ש, וראיתי פס״ד למוהר״א הצרפתי זצ״ל שנתדיין לפניו החכם הנז׳

 מו"ה אברהם אנקאווא זצ״ל

נולד בסאלי ושם נתגדל ונמנה לדיין ושוב נתיישב בעיר מעסקר ובאלג׳יריין הוא חי במאה הששית ותחילת השביעית וחי׳ ס׳ זבחים שלמים על הרמב״ם דיני שו״ב ונספחו שם כתבי רבני המערב עם ספר מגיד משנה לר׳ יהודה כלץ ובסוף הס׳ קונטרס יצע לרבים, עוד חיבר כרם חמד ב׳ חלקים על ד׳ חלקי שו״ע ושו״ת ותקנות מגורשי רבני קאשטיליא וס׳ עט סופר אוצר חכמה קיצור ס׳ אוצרורת חייט למהרח״ו, חמר חדרת ועתיק קיצור עפר שפע טל, עפרא דרבנן דרשות, מלל לאברהם דרושים ח״ב, שיבת אברהם על מסכתות, והדפיס סידורי תפלה עט דינים וכוונות בהוצאות שונות, כלבו, חסד לאברהם, שער השמים, לימודי ה׳ ואני יש אתי ספר משפט כתוב נימוקי דינים או״ח וירד בעצם כת״י המחבר וחוא קיצור מכ״י מוה׳׳ר אברהם פינצו :

טו״ה אברהם בירדוגו ז״ל

בן הישיש ח״ר יצחק נ"ע מרבני מקנאס חוא הוליד אח חמשבי״ר זצ"ל, וכמ״ש בהקמת ראש משבי"ר שכ' שם אחר היה אברהם הראש

מו"ה אברהם אביחצירא ז״ל

מצאתי באגרות קבוץ למוהר״ר שלמה בנו בזה״ל נכדו של החה״ש והכולל העניו המקובל האלהי כמוהר״ר אברהם אביחצירא זצ״ל שנגלה אליו אליהו ז״ל ואמר לו שאל מה תבקש ואמר לו איני שואל ממך לא עושר ולא מאומה לבד התורה ושלא ימות א׳ מביתי בעודי חי וכן היה, וביום שנלב״ע מתו מכיתו ששה וארבעים נפש, וכשהיתה עצירת גשמים לתפ״ץ כשעומד להתפלל אינו זז ממקומו עד שנענה, זיע״א, כמדומני שחכם הנז׳ הוא מתאפילאלת

כהה״ר אברהם אבן צור ז"ל

ראיתי טופס פס״ד וחתומיכש בו כהה״ר יצחק אסבאג וכהה״ר יהודה אבן צור ז״ל וכתב שם אביו בכהה׳׳ר אברהם וזמנו ש׳ תכו״ן:

כהה״ר אברהם גאביזון זצ״ל

 מחכמי תיטואן יע״א ראיתי חיתם בטופס פס״ד א׳ עם כהה״ר מימון אדהאן בש׳ תקכ״ו :

כהה״ר אברהם אביטבול ז"ל

בנו של הרה״ג מוהר״ר שאול ישועה אביטבול זצ״ל אחד מחכמי צפרו יע״א :

 כהה״ר אברהם ה״ן יבגי ז״ל

בכה״ר יעקב מחכמי המערב חי במאה הה׳:

כהה״ר אברהם סאלמה ז"ל

 מחכמי טיטואן יע״א והזכירו הרב ויאמר יצחק ח״א בליקוטים שבסוף חלק יו״ד שכתב נשאלתי לבודק שקדמני הוא כה״ר אברהם סאלמה נר״ו בענין לקות הכוליא עי״ש סימן מ״ב, והוא מחבר תוכחה ארץ הקדושה נדפסה בתפלת החדש :

כהה״ר אברהם בירדונו ז"ל

בנו של הרה״ג מוהרר״ף זצ״ל והוא אחיו של הרב המבי״ן ז״ל ומוהר״ר מרדכי ז״ל הוא היה מחכמי מקנאס ונזכר בהקד׳ ראש משביר :

כהה״ר אברהם בירדוגו ז״ל

 האחרון מחכמי מקנאס וראיתי הסכמה א׳ זמנה שגה תק״ץ ליצירה התומים בה חכמי מקנאס וכההר״א עמהם:

כהה״ר אברהם בוזאגלו ז״ל

מחכמי המערב והזכירו מהר״י אלמאליח בשו"ת תקפו של יוסף ח״ב סי׳ ע״ב : 

עולים במשורה- אבי פיקאר

חוק השבותעולים במשורה

מדיניות ישראל כלפי עלייתם של יהודי צפון אפריקה, 1951-1956

אבי פיקאר

באדיבותו ובאישורו של המחבר, אבי פיקאר

פינלנד מעניקה זכות שיבה (רפטריאציה) ל־ jngrian Finns שהם צאצאיהם של פינים שהיגרו מן המאה השבע עשרה ואילך לרוסיה. ׳פיני אתני׳ הוא מי שאחד מהוריו או שניים מסביו הם בעלי שורשים פיניים או שיש לו קשר אחר לפינלנד או לפיניות. ארמניה מעניקה אזרחות ארמנית בנוהל מקוצר לכל אדם ממוצא ארמני. רבים מהארמנים בתפוצות אינם צאצאים של אנשים שהתגוררו בטריטוריה של הרפובליקה הארמנית המודרנית אלא, כמו היוונים, צאצאים של קבוצה שהתגוררה במרחב טריטוריאלי גדול. הם קשורים לארמניה ולארמניות באופן לאומי תרבותי. בטורקיה, על פי חוק מ־1934, רשאים פליטים ממוצא אתני טורקי ובעלי זהות תרבותית טורקית להגר לטורקיה ולהתאזרח בה. ב־1992 חוקקה טורקיה חוק שאפשר את התאזרחותם של בני ה־Ahisha Turks, קבוצה אתנית טורקית שבניה הוגלו מגאורגיה ולא מטורקיה עצמה.

העלייה לישראל אם כך איננה תופעה ייחודית. ישראל, כמו הארצות שהוזכרו לעיל, רואה במהגרים יהודים אנשים השבים למולדתם, וכמימים ימימה מכנה את ההגירה לישראל ׳עלייה׳, מונח המדבר בעד עצמו, ויהודים אינם מהגרים לישראל אלא ׳עולים׳. מבין המדינות המקיימות מדיניות שיבה זוכות כניסתם של יהודים למדינת ישראל והתאזרחותם בה ליחס האוהד ביותר, בין השאר משום שההגירה נותנת מענה לא רק לצורך של ה׳עולים׳ עצמם אלא גם של המדינה, השואפת לרכז בתחומה יהודים רבים ככל האפשר. עם ראשית פעילותה של התנועה הלאומית היה שיעור היהודים החיים במה שהיה לימים המרכז הלאומי ־ארץ ישראל, חצי אחוז בלבד מהעם היהודי כולו. גם בהשוואה ללאומי פזורה אחרים היה הלאום היהודי בעל קשר פיזי רופף לטריטוריה שהוא רצה לכונן בה את מדינתו. הלאומיות היהודית הייתה אפוא תנועת הגירה לא פחות, ואולי אפילו יותר, משהייתה תנועה שלחמה למען ריבונות.

ייעודה של מדינת ישראל, כפי שנוסחו הדברים במגילת העצמאות, להיות מקלט ליהודים. ייעוד זה הוגדר בחוק מיוחד – חוק השבות, שנחקק ב־1950, שנתיים לאחר קום המדינה. דוד בן־גוריון, ראש הממשלה באותם ימים, הצהיר שהחוק הוא ׳יעוד מרכזי של מדינתנו […]. לא המדינה מקנה ליהודי חוץ לארץ זכות להתיישב במדינה, אלא זכות זו טבועה בו באשר הוא יהודי [״.]. זכות זו קדמה למדינת ישראל והיא היא שבנתה אותה׳. חוק השבות היה למעשה עיגון חוקי של מדיניות שננקטה מיד עם תום המנדט הבריטי וצוינה במגילת ־עצמאות." החוק מבטא במידה רבה את היותה של ישראל מדינתה של לאומיות של פזורה ואת אחריותה של המדינה לפזורה. הדיון בהיבטים שונים של החוק, כמו למשל בשאלה ׳מיהו יהודי?׳, מתנהל בזיקה לעמדתם של יהודים בתפוצות בעניינה.

כאמור לעיל שורשיהם האתניים והלאומיים של המהגרים מקבלים במדינות של מהגרים שבים משמעות מנוגדת לזו שניתנת להם במדינות הגירה. במדינות הגירה ניתנת עדיפות לקבוצות אתניות מסוימות בגלל עניינה של המדינה הקולטת, המבקשת לשמור על צביונה של החברה הקולטת. ההעדפה האתנית היא זכות של המדינה הקולטת. במדינות שיבה העדיפות של בני קבוצה אתנית מסוימת היא זכות של המהגרים בני הקבוצה האתנית ולא של המדינה הקולטת. בשונה מתנועות אחרות של לאומיות של פזורה, ליהודים לא היה בסיס טריטוריאלי שהם היו בו רוב. לפני הקמתה של התנועה הלאומית היהודית – הציונות – היו היהודים מיעוט קטן בארץ ישראל, מולדתם ההיסטורית. התנועה הציונית והמדינה שתנועה זו הקימה חרתו על דגלן את כינוסם מחדש של יהודים בישראל וכאמור ראו בו אחת מסיבות היסוד להקמתה. מאז הקמתן עסקו במרץ התנועה הציונית ומדינת ישראל בהבאתם של יהודים לארץ ישראל – בעלייה. תנועת המונים זו, שהתקיימה בהנהגת התנועה הלאומית היהודית, חוללה מהפך מרשים, טריטוריאלי וחברתי, שהוא הדוגמה המרשימה ביותר של לאומיות של פזורה שנחלה הצלחה.

העובדה שמדובר בבנים השבים למולדתם אמורה לכאורה למנוע הסתייגות ממהגרים־עולים יהודים על רקע אתני. ההשתייכות האתנית לעם היהודי היא הקריטריון לעלייה. אולם במקרה הציוני הישראלי הייתה משמעות לשונות האתנית בתוך הלאומיות של הפזורה. היחס ליהודי אסיה ואפריקה, או השאלה העדתית, נובע מייחודה של הציונות כתנועה לאומית המאחדת בתוכה קבוצות ויחידים שנמצאים משני צדי המתרס הקולוניאלי. לא רק השונות האתנית הציבה מכשולים בפני עלייתם של יהודי צפון אפריקה. במדיניותה של מדינת ישראל ובמדיניות הציונית שקדמה לה התקיים קונפליקט מובנה בין ערכים שונים.

בין הצלה לבניין

מראשיתה הציבה הציונות לעצמה שני יעדים: הצלת היהודים ממצוקה ובניית מרכז טריטוריאלי לעם היהודי בארצו העתיקה. המתח בין הצלת העם לבניין הארץ ליווה את המפעל הציוני זמן רב. אמנם רבים ראו את שתי המשימות האלו משתלבות זו בזו: הצלת העם תבוא לידי ביטוי בדרך של עלייה ובניין הארץ. אפשר היה לראות את שני היעדים כשני שלבים שונים: העלייה היא אמצעי להקמת מדינה, והמדינה, במדינתה של לאומיות של פזורה, תהיה אמצעי להצלת היהודים ולקיבוץ גלויות. סדר הקדימויות של שני היעדים לא היה ברור ומוחלט. היה מי שראה בעלייה אמצעי לבניין הארץ והיה מי שראה בה מטרה בפני עצמה – הצלת היהודים. אולם לעתים קרובות היה צורך להכריע בין מטרות סותרות אלו, הצלה ובניין. בניין הארץ דרש כוחות מובחרים, צעירים וחלוציים, שהיו נכונים להקריב את עצמם למען המטרה. ההצלה חייבה לקבל את כל הרוצים לעלות. לא רק הצורך בפיתוח כלכלי וחקלאי של היישוב היהודי בארץ ישראל היה סיבה לעלייה מבוקרת. גם התפיסה של חוגים נרחבים בציונות שהציונות היא מהפכה אנטי־גלותית הביאה להסתייגות מעלייתם של יהודים שיביאו ארצה את המנטליות הגלותית ואת העיירה היהודית ממזרח אירופה.

הציונות המדינית, מייסודו של הרצל, באה לפתור את שאלת היהודים או את ׳צרת היהודים׳. על פי הרצל הקמת מדינה ליהודים נועדה לפתור את בעיית האנטישמיות ומטרתה של הציונות הייתה הצלת העם. מבחינה זו עיקרה של הציונות היה האקסודוס ־יציאת היהודים מאירופה. בימיו של הרצל ואף לפניו קמו הוגים שראו את בניין ארץ ישראל כמטרת התנועה הלאומית היהודית. המחלוקת בין הרצל לאחד העם נסבה במידה מסוימת על השאלה מי צריך לעלות לארץ. אחד העם, שראה בארץ ישראל מקום למרכז רוחני ולא מקלט לכל היהודים, הועיד את הארץ למעטים. לדעתו הייתה הציונות צריכה לשמש פתרון לצרת היהדות ולא לצרת היהודים. הציונות המעשית מייסודם של חובבי ציון ראתה צורך בעלייה אטית וסלקטיבית מסיבה אחרת, בגלל הצורך בפיתוח כלכלי והיעדר היכולת של ארץ ישראל לקלוט מיליוני יהודים מיד. בפולמוס אוגנדה הכריעה למעשה התנועה הציונית בעד בניין הארץ ונגד הצלת העם. יחיאל צ׳לנוב, אחד מראש ׳ציוני ציון, קבע שאין התנועה הציונית מסוגלת לפתור את בעיית המוני היהודים הלחוצים. לשם כך קיימת אמריקה."," עם מותו של הרצל ועליית האוריינטציה ה׳מעשית׳ בתנועה הציונית, קיבלה מגמה זו תאוצה. עדיין דובר על פתרון בעיית היהודים בעלייה לארץ ישראל אך הוא נחשב לפתרון תאורטי בלבד. כאמור שני נימוקים היו למצדדים בעלייה האטית והסלקטיבית. הצורך המעשי של פיתוח הארץ והרצון שהעולים יהיו בעלי ׳מדרגה תרבותית ורוחנית׳. אשר על כן לא הייתה רצויה למשל עלייה המונית של יהודים עניים במיוחד או יהודים מחלק מארצות האסלאם. ארתור רופין, ראש המשרד הארץ ישראלי, כתב ברוח אחד העם ש׳יהודי המזרח […] המדרגה הרוחנית והתרבותית שהיהודים הללו עומדים עליה, היא כל כך פחותה, עד שכניסה המונית גדולה מהם הייתה גורמת להשפיל את המצב הכללי של הסביבה היהודית התרבותית בארץ, ולפיכך עדיין צריך עיון גדול אם כניסה כזו רצויה׳.באמירה זו יש הסתייגות מיהודי המזרח הנובעת מהצבת בניין הארץ כערך עליון ומהשפעת המורשת הקולוניאלית על היחס ליהודים ׳ילידים׳. פניית המוני המהגרים היהודים הנואשים לארצות הברית מיתנה את הדילמה בין בניין להצלה והציונות הציבה לעצמה מטרות אחרות כמו הקמת מרכז רוחני או יצירת חברה חדשה ומתוקנת.

גם לאחר הצהרת בלפור, כאשר הושגה לכאורה מטרתו של הרצל וניתן צ׳רטר על הארץ, נמנעה התנועה הציונית מלקרוא להמוני היהודים לעלות על אף המצוקה שיהודים שישבו באזורי המריבה בין לבנים לאדומים ברוסיה היו נתונים בה. מבחינה זו הייתה תמימות דעים בין הנהגת התנועה הציונית לממשלת המנדט הבריטי ולנציב העליון הרברט סמואל. הכול דרשו שהעלייה תהיה סלקטיבית ולא חופשית. ההסתדרות הציונית, שעד יוני 1921 הפקידה ממשלת המנדט בידה במידה רבה את הטיפול בעלייה היהודית, דרשה שהעולים יהיו בעיקר בעלי הון שישקיעו בארץ או מומחים במקצועות מסוימים. משהתברר שגם לבעלי מקצוע יהיה קשה להתקיים הוחמרו ההגבלות והדרישה הייתה שכל העולים יהיו רווקים, מכיוון שבתנאי המחיה בארץ יקשה עליהם לפרנס משפחות. המוסדות הציוניים חששו מעלייה המונית בטרם הוכשרו התנאים לקליטתה ודחו אפילו את בקשותיהם של חלוצים צעירים. אמנם כלפי חוץ קראה התנועה הציונית לבריטים לאפשר עליית רבבות לארץ, אך למעשה היה חשש כבד שהארץ תוצף ביהודים חסרי כול וישתרר מצב של חוסר דיור וחוסר תעסוקה. החוגים האזרחיים בארץ, כמו ההנהגה הציונית, ראו בחיוב בעיקר את עלייתם של בעלי הון שאין צורך לדאוג להם, והיה מי שכינה את העולים החלוצים ׳קעסטקינדער׳ – אוכלי לחם חסד.

הפטרת אמור בנוסח יהודי מרוקו / Haftarah Haftorah Reading Emor

 

הפטרת אמור בנוסח יהודי מרוקו / Haftarah Haftorah Reading Emor

 איתמר מלכא

AMAR Nom patronymique d'origine arabe indicatif d'un metier

une-histoire-fe-familles

Joseph Toledano

Ecrivain journaliste, conferencier, ne a Meknes, Maroc, en 1938, Monte 1963 a Jerusalem, comme premier delegue du mouvement Oded, il a ete journaliste a Kol Israel.

AMAR

Nom patronymique d'origine arabe indicatif d'un metier: el 'ammar, le macon, le batisseur.

Textuellement " celui qui remplit ", car effectivement, c'est ainsi qu'on construisait les murs dans le passe: on remplissait de pise l'espace entre les echafaudages de bois, que l'on demontait apres qu'il ait seche. Avec le meme sens de remplir, c'etait egalement dans le passe une forme de contrat tres repandue parmi les Juifs par lequel le '"amar" fournit a un tiers le local et les marchandises pour monter une boutique, ouvrir un commerce.

 En matiere agricole, ajoute Laredo, c'est celui qui occupe un terrain, un champ, le colon, le fermier. Au sens figure celui qui accumule, qui amasse, le riche, mais egalement l'homme loyal, de bonne reputation. Fidele a sa conception, Ismael Hamet en a cherche une origine biblique, le rattachant a Omar de la descendance d'Esaii ou a Omri et Amari de la descendance de Pharez  ( I Chroniques, 4,9 ) ou encore a Amri, roi d'Israel et aieul d'Athalie  ( II Rois, 9,26 ).

L'explication moderne, basee sur une origine hebraique, de tradition chez les Juifs de Meknes, est a l'evidence une idealisation a posteriori venant souligner sa piete, mais merite d'etre citee pour son originalite. Le nom serait forme des initiales des quatre elements de base de la nature selon la tradition juive: A (afar, cendre), M ( mayim, eau ), A ( ech, feu ), et R ( rouah, vent ) conformement au celebre passage des Psaumes:

 "Attire tes serviteurs vers ta volonte: feu, vent, eau, cendre; reduis les mechants jusqu'a la terre". Ce qui rend l'hypothese hebraique dans ce cas encore plus inattendue est le fait que ce nom patronymique est tres populaire egalement, si ce n'est plus, parmi les Musulmans!

 A moins que, comme le suggere Jacob Benolilel, qui decele une origine berbere a cet ancien prenom, les Amar musulmans ne soient des Juifs convertis, comme les Oulad Amor et les Amori des oasis du Touat dont l'origine juive est connue. Le patronyme est atteste en Espagne des le XlVeme siecle et au Maghreb des le XVIeme siecle.

 Autres orthographes: Ammar, Ammara, Hamar, Benamour, Benamor, Benamra. Au XXeme siecle, un des noms patronymiques les plus repandus dans tout le Maghreb, et plus particulierement au Maroc, ou il figure parmi les 20   noms patronymiques les plus usuels, porte dans toutes les regions ( Marrakech, Meknes, Fes, Rabat, Sale, Settat, Tanger, Tetouan, Larache, El Ksar, Mazagan, Mogador ), moins en Algerie ( Oran, Tlemcen, Aln-Temouchent, Alger, Mostaganem, Saida, Boufarik, Mascara, Constantine, Bone, Setif, Souk-Akhras, Sahara ) et encore moins en Tunisie.

R. SHELOMO AMAR

 Rabbin miraculeux dont nombreux Juifs du Maroc, dans l'ile de la tombe pres de Beni Mellal au Maroc, etait un lieu de pelerinage egalement. prospera par les Musulmans. On ignore tout de sa biographie, si ce n'est, selon la  tradition, qu'il serait venu en mission d'Eretz Israel a une date indeterminee.

R. SHELOMO AMAR

 Rabbin de Sijilmassa l'ancienne capitale du Tafilalet, étape sur la route des caravanes venant, ou se rendant en Afrique Noire, qui abritait une importante communaute juive. Il quitta le Maroc en 1247 pour échapper aux persécutions des Almohades qui ne, laisserent d'autre choix que la mort ou la conversion. Il trouva refuge, comme de nombreux Juifs du Maroc, dans l'ile de Majorque aux Baleares, à l'invitation du roi d'Aragon, Jaime. La famille y prospera jusqu'a la grande vague de persecution de la l'an 1391. Son descendant rabbi Moche, se convertit de facade pour echapper a la mort mais reussit a quitter l'ile et a gagner, Bougie en Algerie et a y faire souche. Un de ses descendants, rabbi Binyamin fut grand rabbin de Bougie au XVeme siecle

R. SHELOMO AMAR

 Un des grands maitres de l'ecole de Kabbale a Marrakech au XVIIleme siecle, contemporain et compatriote d'etudes de rabbi Abraham Azoulay, choix que la mort avec lequel il eut une grande controverse conversion sur l'interpretation d'un passage du Zohar.

Selon la tradition, il apparut en reve apres sa mort ( survenue en 1735 ) a Rabbi Abraham pour lui annoncer que c'etait sa propre interpretation qui etait la plus amhentique, celle acceptee par les plus grands Kabbalistes, mais que, par contre, interpretation de rabbi Abraham etait, elle, conforme a la pensee de l'auteur meme du livre du Zohar, le Livre de la Splendeur, rabbi Shimon Bar Yohai en personne.

  1. HAYIM SHALOM AMAR

Fils de David. Ne a Meknes, il monta jeune en 1750 à Tiberiade, qui venait d'etre reconstruite par rabbi Haim Aboulafia. Envoye comme emissaire au Maroc en 1769, il fut recu ivec les plus grands egards par sa communaute d'origine, malgre la precarite de sa situation economique. Le grand poète rabbi David Hassine lui a consacré un elogieux poeme paru dans son recueil, " Tehila ledavid ". Devant ce succes, il fut relegue une seconde fois en Italie, ou il fit publier en 1780 son livre de contes miracuieux sur les rabbins du passé, " Massé nissim". Il partit une troisième fois en mission, en Tripolitaine en 1779. Mort a Tiberiade en 1787.

3 – אביעה רננות אמלל

פיוט יסדתי ושלחתי להחכם השלם, מוכתר בכתר תורה וכתר מלכות, ויש לו שם בחכמת הקבלה, כבוד הרב שלם די לאמאר.

אביעה רננות אמלל / אל אלהי מערכות

אבוא בם אודה ואהלל / איש אמונות רב ברכות

נבחר הוא ממין אנושי

אעדנו בכתר לראשי

ידידות רוחי וגם נפשי

חקק בקרבי חק תוכות

ידיו רב לו באמונתו

בהון ועשר בביתו

עדי עד עומדת צדקתו

שתי ידיו כאחת זוכות

דעתו דעת זכה וברה

בעיון ובסברא

ומטיל בגנה של תמרה

קצרות וגם ארוכות

ומכבוד יקר וחכמה

שלם ומשנתו שלמה

ואחרי עצתו המה

דברי מלכות הן נחתכות

דבריו מפז הם יקרים

מעטר בשני כתרים

ועל ראשו המה קשורים

כתר תורה, כתר מלכות

בחכמה בתבונה ובדעת

שעתו השערה קולעת

עד מקום שידו מגעת

עיניו כחשבון ברכות

נאות דשא ירבץ וישב

מעלה ממעל לח"שב

ולפני מלכית יתיצב

ימצא סעד גם סמוכות

חיליתי פני דר כרובים

ישים זרעו כמים רבים

לקולם חברים מקשיבים

בכל יום שונים הלכות

סחור סחור יה סובבהו

מעשק אדם פדהו

הוד והדר תעטרהו

בעקביו יהיו כרוכות

יחזו אויביו ויכלמו

בחרבו ישכלמו

וגם ידרך על במותימו

כענבים הדרוכות

נפך ספיר ולשם שבו

הן שפתי לך יערבו

ועל ספרך יכתבו

שמורות וגם ערוכות.

ESHAYA AMAR 

 Grand commercant de Gibraltar issu d'une famille originaire de Fes. il fut un des conseillers les plus ecoutes du grand roi Sidi Mohamed ben Ibdallah (1757-1790), qui après les 30 annees de troubles qui suivirent la mort de l’empereur Moulay Ismael, reprit la tradition des Juifs de Cour. De nationalité anglaise, il oeuvra pour l'accroissement des relations commerciales privilégiées entre es deux pays et en faveur de l'assistance technique anglaise à l'élargissement du port de Tanger. Èn 1769, il signa avec le Royaume de Gênes un traitק de paix et de commerce au nom du sultan du Maroc.

 Mardoche Ange Amar

Banquier et ef de la " Nation juive " d'Oran au moment de la conquete francaise en 1831. Les Musulmans ayant quitte la ville a l'approche des troupes francaises, et les Juifs y restant les seuls habitants, les Français firent appel à leurs services pour entrer en contact avec la population indigène.

 Ami très proche de l’emir Abdel Kader, ce dernier le chargea en 1836 de negocier sa reddition avec le general Demischels. Il parvint, avec son compa­gnon Boujenah, ש la signature d'un traite qui fut sabote par les extremistes français, qui accuserent les diplomates juifs de trahison.

 La violation du traite amena l'émir Abdel Kader à reprendre sa révolte, qui ne devait prendre fin qu'après la défaite d'Isly en 1844. La banque Amar était a l'epoque la plus importante de la ville et Mordekhay Amar passait pour l'homme le plus riche de la ville portuaire.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

אפריל 2015
א ב ג ד ה ו ש
« מרץ   מאי »
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

רשימת הנושאים באתר