היערכות חדשה – מציונות לרפורמיזם לאומי

Trente ans apres

בשנת 1926, הצליח טורש לבסס ועד ציוני שפעל באופן בלתי פורמלי אך מגובש ויציב, וחשוב מכל: ועד אשר התגלה כבעל כושר הנהגה. לצדם של ס׳ כגן(S. Kagan) וז׳ שולמן (Z. Shulman), שני מהגרים מרוסיה, שהיו מחלוצי הציונות בקזבלנקה, הוא גייס את ש״ד לוי (S.D. Levy) ואת י״ר בנאזראף (J.R. Benazeraf), שניהם אישים ממוצא מרוקני שזכו למוניטין בקרב הציבור היהודי כולו על שום פעילותם הציבורית למען שיפור איכות החיים בקהילה. טורש לא טעה בבחירתו, שכן פעילים אלה עתידים להוסיף ולשרת בהנהגה הציונית המרוקנית במשך שנים ארוכות (יהודה, תשמ״א, עמודים 127, 292-291).

לסיכום, במהלך פרק זה גוללנו את התהליך שהביא לשינוי דיוקנם של ציוני מרוקו. ואולם, המטמורפוזה שחלה בקרב ציוני מרוקו מעוררת שאלות רבות. כך, למשל, יתהו הקוראים וישאלו בצדק, האם היתה כאן נסיגה טקטית בלבד מהמטרות הציוניות הקלאסיות, במגמה לעקוף קשיים חיצוניים, או שמא אימצו הפעילים הציוניים במרוקו תפיסת עולם שונה מזו של הציונות?

המחקר שבידינו אינו מאפשר תשובה מלאה. אך לצורך ענייננו, גם אם פעולותיהם החלו כשינוי טקטי הרי שהן קיבלו דינמיקה משלהן: במהלכן הפך הבית הלאומי ממטרה בלעדית אשר למימושה יש לפעול, כפי שגרסה הציונות הקלאסית, לאמצעי שבעזרתו קיוו ציוני קזבלנקה לחזק את מעמדם ולנתב את דרכם בקרב אוכלוסיית קהילתם. שינוי זה נבע מכורח המציאות, אך אופיו נקבע לאור המפגש הדיאלקטי בין האידיאולוגיה הציונית לבין האידיאולוגיה של הרפורמיזם המערבי, מפגש שהתחולל בקרב חוגי העילית היהודית החדשה בקזבלנקה על רקע הנסיבות הקולוניאליות במרוקו. מתוך עילית זו צמחה ברית מעניינת בין מהגרים מאירופה המזרחית לבין מתמערבים מקומיים. תפיסת עולמם ופעולותיהם הן פרי הסינתזה שנוצרה בין שני ציבורים אלה ובין שתי האידיאולוגיות המתחרות.

התא הציוני בקזבלנקה מגלם סינתזה זו בהרכבו החברתי, בתפיסת עולמו ובפעולותיו. מן ההיבט החברתי־התרבותי שיקפו פעיליו שילוב מעניין בין בוגרי כי״ח ממוצא מרוקני, כמו לוי ובנאזראף חניכי הרפורמיזם היהודי־המערבי ה״קלאסי״, ובין מהגרים מאירופה המזרחית, כמו טורש וכגן שהתחנכו על ברכי הציונות האירופית.

תפיסת עולמם הרפורמיסטית־הלאומית היא שילוב בין הרפורמיזם היהודי־המערבי ובין הציונות כאחד. שכן ההיבט הרפורמי, דהיינו, הניסיון לשקם את הציבור היהודי ברוח עקרונות ההשכלה, שאוב מהרפורמיזם היהודי־המערבי ואילו ההיבט הלאומי, דהיינו, הדרישה לבצע את התיקונים במסגרת יהודית תרבותית פוליטית, שאוב מהתנועה הציונית ומן התנועה המרוקנית שצמחה בסביבה המוסלמית.

עיקר פעילותם של חברי התא הופנה לעיצוב מחדש של הקהילה היהודית במרוקו. הציונות נתפסה בעיניהם באוריינטציה שתביא לתחייתם הלאומית של היהודים בעודם בגולה המעבר מציונות לרפורמיזם לאומי בקרב חניכי התנועה הציונית בקזבלנקה, השתקף בשינוי שחל ביחסם לחיים היהודיים בגולה. בשעה שהציונות הקלאסית גייסה את יהודי הגולה ואת משאביהם הכספיים לצורכי בניית הבית הלאומי, בא הרפורמיזם הלאומי וגייס את הבית הלאומי לשיקומה של הגולה ברוח הלאומית (לכך עוד נחזור בפרק 2.3). לעומת זאת, בקרב בוגרי כי״ח הקזבלנקאים, השתקף המעבר מרפורמיזם מערבי לרפורמיזם לאומי, בשינוי שחל ביחסם למעמדו של היהודי בארץ מושבו בגולה. בשעה שהרפורמיזם היהודי־המערבי חיפש דרכים להביא לשילובו של היהודי בחברה כפרט שווה זכויות, בא הרפורמיזם הלאומי וביקש לשלבו כציבור ייחודי אך בעל זכויות שוות.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

מאי 2015
א ב ג ד ה ו ש
« אפר   יונ »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  
רשימת הנושאים באתר