טללי אורות בתורת "אור החיים" הק' לפרשת "בהר".

 

Asilahטללי אורות בתורת "אור החיים" הק' לפרשת "בהר".
מאת: הרב משה אסולין שמיר.
"כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו
ובא גואלו הקרב אליו וגאל את ממכר אחיו" (בהר כה, כה).
"… ועל זה עתידין ליתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל –
ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב". (אור החיים" הק' בהר כה, כה).
לדעת אוה"ח הק', גאולת עם ישראל תלויה בגדולי הדור, ועל העיכוב, יתנו את הדין.

רבנו "אור החיים" הק' אומר על הפסוק הנ"ל: "פרשה זו תרמוז ענין גדול, והערה ליושבי תבל… כשהתחתונים מטים
מדרך הטוב מסתלקות ההשפעות… ואמר "ומכר מאחוזתו", ירצה על משכן העדות אשר הוא אחוזתו יתברך שבו –
השרה שכינתו. ובעוונותינו נמכר הבית ביד האומות… והודיע הכתוב כי גאולתו היא ביד הצדיק אשר יהיה קרוב לה'…
והגאולה תהיה בהעיר לבות בני אדם – ע"י הצדיק שיעורר את הציבור – ויאמר להם: הטוב לכם כי תשבו חוץ גולים מעל –
שולחן אביכם. ומה יערב לכם החיים בעולם, זולת החברה העליונה אשר הייתם סמוכים סביב לשולחן אביכם, הוא
אלוקי עולם ברוך הוא… וימאיס בעיניו תאוות הנדמים – תאוות דמיוניות -, ויעירם בחשק הרוחני… ובזה יגאל ה' ממכרו…
ועל זה עתידין ליתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב".

רבנו "אור החיים" הק' מסביר שכל הברכה והגאולה הנ"ל, תלויה ב "אדוני הארץ גדולי ישראל" כדברי קודשו, – –
שמתפקידם לעורר את לב העם לשוב אל ה' = "ויעירם החשק הרוחני"… ובזה יגאל את ממכרו" כדברי קודשו. אחרת
חלילא, "עתידין לתת את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל". הסבר הפסוק ע"י רבנו אוה"ח הק: –
"כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו": חורבן אחוזתו של הקב"ה שהוא בית המקדש, נובע כדבריו מכך "שהתחתונים מטין
מדרך הטוב מסתלקים ההשפעות, ומתמסכן -= כי ימוך- עמוד הקדושה, כי העיקר תלוי בתחתונים. ואמר "ומכר –
מאחוזתו", ירצה על המשכן משכן העדות…". כלומר, חורבן המקדש.

"ובא גואלו הקרוב וגאל את ממכר אחיו": "והודיע הכתוב כי גאולתנו היא ביד הצדיק אשר יהיה קרוב לה'. על דרך
אומרו בקרובי אקדש. הוא יגאל ממכר אחיו, כי האדון ברוך הוא יקרא לצדיקים "אח" -ולכן נאמר בפסוק "אחיך"- דכתיב
"למען אחי ורעי". כלומר הגאולה תלויה בצדיקי הדור.

וצויתי את ברכתי לכם בשנה השישית…". מהי "ברכת ה'"? –
כאשר עם ישראל מקיים את מצות שמיטת הארץ כתיקונה, הקב"ה מברך את תנובת הארץ ככתוב "ונתנה הארץ
פריה, ואכלתם לשבע, וישבתם לבטח עליה -פסוק יט-. וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית, הן לא נזרע ולא נאסף את
תבואתנו? -פסוק כ-. וצויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלש השנים -פסוק כא-… ובכל ארץ
אחוזתכם, גאולה תתנו לארץ" -בהר כה, יט כד-

על הברכה בתבואה של השנה השישית הנותנת יבול לשלוש שנים אומר "אוה"ח הק': "וכרחם אב על בנים, ירחם ה'
על עמו", ע"פ -תהלים קי, יג- "כרחם אב על בנים, ריחם ה' על יראיו", ובכך רומז לדברי הזהר -ויחי רכט ע"ב -המסביר את רחמי ה' על עמו בבחינת "יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה". כלומר, הקב"ה דן אותנו ברחמים לפנים משורת הדין,

בגלל אהבתו אלינו. מהביטוי "וכי תאמרו מה נאכל" הוא לומד שעם ישראל אכן אומר לקב"ה שאנחנו מוכנים לקיים את
מצוות השמיטה, ורק מבקשים לדעת איך נתפרנס, כמו בן המבקש מאביו. ולכן הקב"ה מרחם עלינו ומשפיע עלינו
ברכה בעיסה. ולא חלילא וחס שבאו בטרוניא שהם שוללים את השמיטה היות ו"מה נאכל"?

רבנו אוה"ח הק' מדמה את ברכת התבואה לשלש שנים, לברכת "כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר כדבר ה'
אשר דיבר ביד אליהו" הנביא לאשה מצרפתה בצידון" -מל"א יז יד טו-, ולנס השמן ע"י אלישע הנביא לאשת עובדיה -מל"ב ד, ג ד-. כלומר, "הברכה שיצוו ה', תעשה ריבוי בתבואה כדי שתספיק לג' שנים, הגם שהארץ תוציא את צמחה –כמידי שנה בשנה", וכפי שדקדק הכתוב לומר "ועשת את התבואה" כדברי קודשו.

א. "ברכת ה'" בפרנסה. –
בעבר הרחוק, בני האדם טרחו רבות ועבדו יומם ולילה בעיבוד האדמה כדי להוציא יבולים לפרנסתם. לצערנו, גם כיום
בעידן הטכנולוגי, העובדים הופכים לעבדים בכך שמבלים שעות רבות בעבודה.
בעקבות חטא אדם הראשון, הקב"ה העניש אותו בכך שהאדמה תוציא את יבולה מתוך טורח ועצבון: "…ארורה
האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך". החטא גרם לכך שהדברים באים בעצב, אך יש מציאות שחוזרים –
למצב שלפני החטא כאשר השפע מגיע בברכת ה' והוא איננו כרוך בעצב כפי שהיה לפני החטא. –
העצב הכרוך בעושר שאינו בא מברכת ה', כרוך בשלושה מרכיבים:
1 . ההשתדלות והטרחה בהשגת הממון גורמים לעצב, כפי שקורה לרבים מהעמלים לפרנסתם.
2 . בשמירת הממון. שמירת הממון גורמת טורח רב לאדם, ולכן בברכת כוהנים מבקשים: יברכך ה' וישמרך".
3 . בהוצאת הממון. רבים הם הקמצנים המצטערים על כל הוצאה ממונית.

ברכת ה' כפי שקראנו בפרשת השמיטה בה היבול של השנה השישית מספיק לשלוש שנים, גורם לכך שבעצם
האדם לא עצוב היות ולא טרח בעיבוד האדמה, ולכן יוכל לעזור לנצרכים מתוך שמחה. כמו כן, דבר שהקב"ה נתן,
בטוח שידאג לשמירתו. בעצם, גם בהישגים האחרים המלווים בנעם ה', יושגו תמיד ללא טורח כדברי הכתוב: החותם
את הפרק "תפילה למשה איש האלוקים" אותו מייחסים למשה רבנו: "ויהי נעם ה' אלוקינו עלינו, ומעשה "… ומעשה
ידינו כוננה עלינו, ומעשה ידינו כוננהו" -תהלים צ, יז-.

ב. "ברכת ה'" בלימוד תורה. –
רבן יוחנן בן זכאי העיד על תלמידו רבי אלעזר בן ערך "כמעיין המתגבר" -פרקי אבות פרק שני י-. כלומר, כמו שהמעיין
מימיו שופעים תמיד, כך חכמתו ולימוד תורתו של רבי אלעזר, שופעים ללא מאמץ, היות והם מלווים ב"ברכת ה' כי
תעשיר", כדברי הגמרא -ברכות ל"ב ע"ב- "מתוך שחסידים היו, תורתן משתמרת בקרבן". ולא עוד אלא שיהיה כמעין
הנובע ולא יהיה צריך ליגיעה. וזהו: "ברכת ה'" כאשר הקב"ה מברך את האדם בתורה "היא תעשיר", שלא ישכח – –
את מה שלמד, ויהיה שופע בחכמת התורה, וגם "ולא יוסף עצב עמה" שלא יהיה צריך ליגיעה, אלא יהיה "כמעין –
המתגבר" כמו אצל רבי אלעזר בן ערך.
רבנו הגר"א שכל ימיו עסק בתורה עד שידע את התלמוד בע"פ ישר והפוך, אומר שגם את התורה ניתן ללמוד מתוך
נעם וללא יגיעה "כמעיין המתגבר". גם פה ניתן לדבר על שלושת המרכיבים הנ"ל: –
א. לימוד ללא טורח ומתוך נעם. ב. הלימוד נשמר בזכרון ולא משתכח. ג. ההליכה לאור התורה בחיי יום יום נעימה.
לכאורה יש כאן סתירה, הרי יש צורך ביגיעה בלימוד התורה? השם משמואל מביא את הט"ז: "ויך את הסלע במטהו
פעמים" )פרשת חקת(. אם משה לא היה מכה בו, לא היו טורחים התנאים והאמוראים בתורה שבעל פה, הדומה לסלע,
אלא נאמר בו "ודברתם אל הסלע ונתן מימיו" בלא טורח… והיה יוצא מים בלא קושיות ומחלוקת".
גם כאן החטא גרם לצורך ביגיעה ובטרחה, שהיו נמנעים ללא החטא.
מוסר השכל: העולם נברא כך שהקב"ה משפיע עלינו מטובו ללא צורך ביגיעה, מאז חטא אדם הראשון, האדם רוצה לקבוע את הישגיו לאור עמלו ללא קשר לברכת ה', ולקיים בכך הלכה למעשה "בזיעת אפיך תאכל לחם" הן בתורה והן בפרנסה.
יהי רצון שתקוים בכם ובנו "ברכת ה' היא תעשיר", ובאשר נפנה, נשכיל ונצליח

 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 159 מנויים נוספים

מאי 2015
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  
רשימת הנושאים באתר