היצירה הרוחנית במרוקו-שלום בר-אשר

רבי יוסך משאש

רבי יוסך משאש

רבי יוסף משאש 1892 – 1974 : מכנאס ותלמסאן למדינת ישראל

הניתוק בין רבני המזרח לבין חכמי המערב המשיך להתקיים גם במאה העשרים ודמות דגולה ורבת אשכולות כמו רבי יוסף משאש נודע פועלו רק כאשר עלה לארץ והיה בערוב ימיו לרב הראשי הספרדי של חיפה בשנים 1965 – 1974.

רבי יוסף משאש נולד במכנאס, עיר שהייתה ראויה להיקרא בין ערי המדינה " ירושלים דמרוקו ". היא הייתה עיר של תורה ושל תלמוד, של קבלה ושל ציונות, של שיח ספרותי ושל תיעוד היסטורי. פעילותו הספרותית המקיפה מתחילה בעשור הראשון של המאה העשרים, בחיבורו המקיף " אוצר המכתבים " הכולל בשלושה כרכים כאלפיים אגרות, מנוסחות בעברית עשירה ומליצית העוסקת בשאלות של היום יום , בעניינים העומדים ברומו של עולם. המכתבים מהווים מקור חשוב על קהילות ואישים בצפון אפריקה, בארץ ישראל, באירופה ובאמריקה הצפונית והדרומית כאחת.

רבי יוסף אף שהוא דגל בחינוך המסורתי, מסמל את הרב החדש שהחל להתפתח בצפון אפריקה במאה העשרים. פעילותו אינה הולכת בתלם המקובל האופייני לרבנים בקהילות צפון אפריקה ואגן הים התיכון והמרכזים באסיה התיכונה, ובפרט בעיראק. הוא מתעניין בהיסטוריה, מקצוע שרבים כמעט שלא עסקו בו, ואיגרותיו הן מקור חשוב לתולדות היהודים בצפון אפריקה בכלל ולתולדות יהודי מכנאס ויהודי תלמסאן בפרט.

עניין רב יש בשאלותיו לרב קוק בארץ ישראל כגון יחסו החיובי להקמת אוניברסיטה העברית בירושלים, או במכתביו לראשון לציון, הרב יעקב מאיר, ששבו הוא מספר על הפעולות לעידוד הציונות במרוקו על ידי רכישת תוצרת הארץ בידי יהודי המגרב. הוא התכתב גם עם רב היישוב השישן בירושלים, רבי חיים זוננפלד, וכן עם הרב אלימלך הירש בז'יטומיר.

למדנותו בתורה, כוחו לחדש, פתיחותו להשכלה ודעת, ורוחב אופקיו מתמצים גם בפירושו להגדה של פסח " ויזכור יוסף ". הספר נפתח בשערים מעוטרים ובשלושה איורים פרי עטו. אחר כל באה הקדמת המחבר הכוללת את סיפורן של שתי פורענויות שהתרחשו בשנים 1903 ובשנת 1911 ונסתיימו בכי טוב. כתיבת פירוש ההגדה נועד להנציח את זיכרון ההצלה, ומכאן שמו של החיבור " ויזכור יוסף "

יש בסדר " ויזכור יוסף " כל מה שיש בפירוש רבני על ההגדה, אך החידוש שבו הוא דווקא נטייתו של המחבר לחפש דרכים חדשות בביאוריו : הפן הדידקטי והרטורי. הפירוש מחולק למנות של שיעורים, שאלות ותשובות ולפי מבנה זה ניכר בו שמורה גדול היה.

הוא נתן דעתו גם על טעמים של מקצב ושל ניגון שאינה דרך מקובלת בין חכמי התורה המסורתיים, בפרט בקטעי הגדה שהם בעלי אופי מדרשי. הוא לא הדיר את עצמו גם משיקולים ספרותיים ומוסיקליים של מחברי המדרשים.

הוא שאל למקורן של נוסחות מקבילות והגיע למסקנה שעורך ההגדה החליט לקיים זה ליד זה שני נוסחים מקבילים שמצא לפניו. דוגמה לגישתו הביקורתית הוא בנוסח תפילת " נשמת ". בנוסח הספרדים והחסידים, בסדר ארבעת הטורים לקטע " בפי ישרים תתרומם " נרמזים שמותיהם של יצחק ורבקה, הוא טוען שאין ליחס לעניין זה כל חשיבות עקרונית שהיא אלא שאחד המדפיסים שינה את האותיות באופן כזה שנרמזו השמות האלה ולא שמות אברהם ושרה או יעקב ולאה.

רבנו ניחן בחוש ביקורתי מפותח ובנועזות להביע את דעותיו והוסיף מסלולי עיון, שהעולם הרבני לא פתח עצמו להם ביודעין ובלא יודעין. דרכים אלו אינן חדשות בעולמה של הרבנות במגרב וכבר חכמי מכנאס ובראשם רבי רפאל בירדוגו נקטו בהן.

אלא שמבחינות מסוימות היום, המעיר יוסף משאש, כפי שחתם את שמו, המשיך את דרכו עד ימינו, כאשר רבנים רבים נוקטים דרכים אלה יותר ויותר. יפה ספד לו הרב רבי שלום משאש בהסכמה לכרך השלישי של אוצר המכתבים :

" אור גדול, אחד מן הרמתיים, מזוקק שבעתיים, סבא דמשפטים, שיירי כנה"ג כמלאך האלוהים זיו פניו ותוארו, ( רמז בזה ליופיו המיוחד ), הדיין, החריף, הפסקן, הלמדן, המתמיד, המורה, המטיף, הדרשן, המשורר, הסופר המובהק, המליץ הגדול, הצייר, שואלין אותו בכמה מילים ומשיב על כל קוץ תלי תלים בתנ"ך, בבלי, בירושלמי, בהלכה, באגדה, במדרש ובפסוקים ".

סוף הפרק היצירה הרוחנית במרוקו מתוך הספר ," הספרות הרבנית בצפון אפריקה " מאת שלום בר-אשר

Recent Posts

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
יולי 2015
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  
רשימת הנושאים באתר