ש"ס דליטא –ההשתלטות הליטאית על בני תורה ממרוקו – יעקב לופו
ש"ס דליטא –ההשתלטות הליטאית על בני תורה ממרוקו – יעקב לופו
הוצאת הקיבוץ המאוחד
היחסים בין ״אליאנס״ ל״אוצר התורה״ לוו במתחים ויריבויות שנבעו מהכורח לשתף פעולה במקצועות לימוד מסוימים, משותפות בתקציבים שניתנו לשני הארגונים על ידי הג׳ויינט, ומהתחרות על פלח השוק החינוכי. אולם עיקר המתח נבע מהשקפת העולם השונה שגרמה אף לעוינות ביניהם. העמדות שנקטו חלק מרבני מרוקו ואנשי ״אוצר התורה״ נגד מה שייצגה ״אליאנס״ הושפעו והוקצנו עוד יותר על ידי הרבנים האשכנזים.
הקמת ״אוצר התורה״ ופעילותה הענפה בתחום החינוך היהודי במרוקו בשנות החמישים והשישים, רשומות בספרי ההיסטוריה שנכתבו על הקהילות השונות ועל החינוך היהודי בהן. אולם עם הקמת רשת ״אוצר התורה״ והפעלתה, התנהל על ידי הרבנים הליטאים, לצד תהליך גלוי, גם תהליך סמוי שיעדיו המרכזיים היו אחרים מאשר רעיונותיהם המקוריים של יוסף שמאע ויצחק שלום, מקימי ״אוצר התורה״.
הרב קלמנוביץ ושלוחו הרב עבו, והרבנים הליטאים ליבמאן, חייקין, וולטנר ושניידר (ראו נספח א) פעלו במרוקו במקביל להקמת רשת החינוך ״אוצר התורה״. בתוך כך איתרו את התלמידים המוכשרים והוציאו אלפים מביניהם ללימודים בישיבות הליטאיות ובעיקר באירופה. הישיבות שהחלו להשתקם מחדש לאחר השואה היו זקוקות לתלמידים. מרוקו שימשה עבור דור המשקמים מעין מאגר אנושי שבו ניתן למצוא אלפי ילדים דתיים מוכשרים, שבאמצעותם הוחיה מחדש ״עולם התורה״.
כוונת הרבנים היתה להכשיר את התלמידים בישיבות ולהשאירם בתוך ״עולם התורה״ הליטאי על מנת שייצאו מהם ״גדולים בתורה״. רק מיעוטם (הפחות מוכשרים) נועדו לשוב למרוקו ולשמש כמורים ברשת ״אוצר התורה״. רבנים אלו לא חשבו על חיזוק החינוך היהודי במרוקו, או על החסר במורים. מעורבותם השפיעה על יחס השמרנים במרוקו כלפי החינוך הכללי והמודרני. להעברת טובי התלמידים ממרוקו לישיבות הליטאיות יש השלכות היסטוריות מרחיקות לכת בעיצוב החרדיות הספרדית/מזרחית, כפי שהיא נראית כיום במדינת ישראל, בצרפת ובפזורות יוצאי מרוקו בארצות אחרות במערב.
ב. הוצאת תלמידים ממרוקו לישיבות לעומת הצורך בחיזוק החינוך המקומי
… והייתי כקול קורא במדבר ונשארתי לבדי על כל החזית. ועמלתי כמה שנים להחזיקם, וב״ה הם המה תלמידנו שהצלנו הממלאים את כתלי הישיבות באירופא וגם באר״י, בפריז (בפבליענס), בלונדון, בגייטסהעד, בעקס לעבען, רובם ככולם אך ורק תלמידנו. וכן גם בא״י וכן גם באמעריקא אין ישיבה שלא ימצא תלמידי מאראק והם המה תלמידנו. וכבר יש מהן קצת בני תורה ובעלי הוראה, מורים ומדריכים. וכן יש חבר מלומדים גדולים בעלי תשובה בצרפת מתלמידי מאראק – דוקטורים פרופסורים אינג׳ינערים המקדשים שם שמים.
כך תיאר הרב קלמנוביץ׳ ממקימי רשת ״אוצר התורה״ במרוקו את הפזורה הבינלאומית של תלמידי מרוקו בישיבות הליטאיות.
העברת תלמידים ממרוקו לישיבות באירופה ובארצות־הברית החלה כנראה באופן משמעותי בשנת 1947, כשנה לאחר שהרב קלמנוביץ והרב עבו הגיעו למרוקו. קצב העברת הילדים גבר לאחר כינון עצמאותה של מרוקו והיציאה של היהודים ממנה החל משנת 1956. התמונה המצטיירת מאותה תקופה היא, שמשנת 1947 ועד סוף שנות החמישים קלטו ישיבות ליטאיות באירופה, בארצות־הברית ובישראל, אלפי בני תורה ממרוקו. הישיבות המרכזיות הן: באנגליה – ישיבת ״תורת אמת״ של הרב משה שניידר וזיידל סמיאטיצקי הממוקמת בלונדון, ישיבה בגייטסהד (gateshead) ובסנדרלנד (sunderland); בארצות־הברית – ישיבת ״מיד״ וישיבת ״מגן דוד״ שהוקמו בניו יורק: בצרפת – ישיבות ״חכמי צרפת״ באקס לה בן(aix les bains), וישיבת ״שארית בית יוסף״ בפובליענס (fublaines); במרוקו – ישיבת ״עץ חיים״ בטנג׳יר; ובמדינת ישראל – ישיבות ״פוניביץ״ ו״סלובודקה״ בבני ברק, וישיבת ״פורת יוסף״ בירושלים. בדרך כלל נשלחו תלמידים מצטיינים בגילאי שבע־עשרה עד עשרים שעשויים להיות בעתיד גדולים בתורה: בעניין התלמידים אשר אנחנו שולחים זה היה לפי התוכנית הראשונה אשר דברנו עליה שבראותנו פה בחורי חמד בעלי כשרון שלמדו ויכל להיות מהם גדולי תורה וכעת רצו לעזוב מסבה שאין להם אפשרות להמשיך בלמוד ואין מורים… ובזה בחרנו תלמידים אחרי בחינה שידעו גמרא ותוספות לבדם בלי עזרת מורה ואחרי שאלות וחקירות עליו .