טללי אורות בתורת רבנו "אור החיים" הקדוש – לפרשיות מטות מסעי

Asilah

טללי אורות בתורת  רבנו "אור החיים" הקדוש – לפרשיות  מטות מסעי

מאת: הרב משה אסולין שמיר


כבסיס לגאולה שלמה – וברחמים.
תורת ארץ ישראל במשנת "אור החיים" הקדוש,

"והורשתם את כל יושבי הארץ… כי לכם נתתי את הארץ.

ואם לא תורישו… והיה אשר תותירו –  לשיכים בעיניכם, ולצנינים בצדיכם

      וצררו אתכם – על הארץ אשר אתם יושבים בה" (מסעי, לג, נב – נו).

רש"י הקדוש שהילולתו ה-911 תחול השבוע, מסביר: "והורשתם = וגרשתם".

רבנו "אור החיים" הקדוש הולך לאורו של רש"י ואף מאיר את דבריו הקצרים והקולעים:

   "שישתדלו  להורישם – ולא יניחו מהם בארץ".

רבנו "אור החיים" הק' טוען שבמידה ומשאירים גוים זרים בארץ ישראל, ואפילו לצרכים תעסוקתיים זמניים כמו עובדים זרים, דבר הרמוז בביטוי "והיה אשר תותירו" שזה לשון שמחה, השמחה תהיה זמנית בלבד היות והתורה ירדה לסוף דעת תקופתנו. בסופו של דבר הם יגרמו לנו לצרות צרורות ככתוב: "לשיכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם" = יציקו לנו כמו קוצים דוקרניים כלשון רש"י. גם אם הגויים יתיישבו במקומות בהם אין התיישבות יהודית, עם הזמן הם ידרשו לעצמם את השליטה גם בישובים היהודיים ככתוב: "וצררו אתכם על הארץ אשר אתם  יושבים בה". כמו נתניה וי"ם.

ובלשון קודשו: "וצררו אתכם על החלק שאתם יושבים בו, לומר {לנו} – קומו צאו ממנו".

תורתו הנבואית של רבנו "אור החיים" הקדוש.

הדברים אמנם נאמרו לפני 272 שנה ע"י רבנו "אור החיים" הק' – אבל הם כל כך אקטואליים. העובדים הזרים שהובאו בראשית הדרך במשורה לעבודות חקלאיות וסיעודיות, הולכים ומשתלטים על שכונות שלמות מהן בורחות משפחות יהודיות. גם הרשויות מתקשות לגרשם – בגלל כוחות אפלים מהערב רב העוזרים להם בתקשורת ובבתמ"ש. ההשתלטות הערבית בצפון והבדווית בדרום, דרך הבנייה המסיבית בירושלים המזרחית ובגדה המערבית, מהווים הוכחה לראייה הנבואית של רבנו חיים בן עטר בעל פירוש ה"אור החיים" הקדוש לתורה.  מיותר לציין שכל השטחים הנ"ל מהווים את א"י שהובטחה לעם ישראל: "והורשתם את הארץ וישבם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה.

עליית רבנו חיים בן עטר ותלמידיו לארץ ישראל

במחצית הראשונה של המאה ה-18, התפתחה התעוררות גדולה בקרב רבנים מפורסמים כמו רבנו "אור החיים" הק', הבעל שם טוב והגאון מוילנא לקום ולעלות לארץ ישראל –  כחלק מתפיסה משיחית גאולתית לקירוב הגאולה.

רבנו "אור החיים" הק' זכה להיות הנחשון הראשון שעלה לא"י בראש תלמידיו בשנת 1741, ר"ח מנחם אב שנת תק"א, ואף זכה להקים בירושלים, את ישיבת "כנסת ישראל" לתורת הנגלה והנסתר.

"כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו"  (ויקרא כה, כה).

להלן דברי רבנו אוה"ח לפס' הנ"ל: "פרשה זו תרמוז ענין גדול, והערה ליושבי תבל… כשהתחתונים מטין מדרך הטוב מסתלקות ההשפעות, ומתמסכן עמוד הקדושה, כי העיקר תלוי בתחתונים.

ואמר "ומכר מאחוזתו", ירצה על משכן העדות… ובעוונותינו נמכר הבית בידי האומות… והודיע הכתוב כי גאולתו היא ביד הצדיק אשר יהיה קרוב לה' {הגאולה תהיה ע"י פעולת הצדיק}… והגאולה תהיה בהעיר לבות בני אדם ויאמר להם: הטוב לכם כי תשבו חוץ {לארץ} = גולים מעל שלחן אביכם. ומה יערב לכם החיים בעולם, זולת החברה העליונה אשר הייתם סמוכים על שלחן אביכם, הוא אלוקי עולם ברוך הוא לעד… ועל זה עתידים ליתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל, ומהם יבקש ה': עלבון הבית העלוב".

פירוש: צדיקי הדור עתידים לתת את הדין על שאינם עולים ארצה, ואינם מזרזים את צאן מרעיתם לעלות לארץ ישראל, בה יזכו לקיים תורה ומצוות כדבעי, ובכך להחיש את הגאולה.

הרה"ג יהודה ביבאס {1789-1852} שאמו הייתה קרובתו של רבנו "אוה"ח" הק', היה רב ומקובל ממבשרי הציונות, שהושפע רבות מתורתו של אוה"ח הק'. תלמידו המפורסם של הרב ביבאס, היה רבי יהודה אלקלעי גדול מבשרי הציונות. הם דגלו בעליה וישוב ארץ ישראל, כחלק מתהליך הגאולה.

הרה"ג יעקב אבן צור ששימש בפס שבמרוקו כראש בית הדין בתקופת אוה"ח הק', פרסם שו"ת בהלכה בשם "משפט וצדקה ביעקב", וכן  למעלה מ- 350 פיוטים שזכו בחלקם לעריכה מדעית ע"י

פרופ' בנימין בר תקוה, ואף זכיתי להציג וללמד חלק משיריו בהשתלמויות רמי"ם במסגרת תפקידי כמפקח במשרד החינוך.

המוטיב המרכזי בשיריו הוא: הכיסופים לגאולה ועליה לארץ ישראל בהנהגתו של המשיח, תוך נקמה באויבים שהציקו להם. כדוגמא נציין חלק מבית של השיר:    "יקבץ אל – עדר צאנו".

יקבץ אל, עדר צאנו, / כמאז בארץ הצבי. 

 וישוב דודי אל גנו, / ולא יברח עוד כצבי.

חרוזים בודדים המקפלים בתוכם תורה קבלית שלימה הדוגלת בכך שהגאולה תזרח רק כאשר עם ישראל ישוב לארצו "ארץ הצבי", ורק אז נזכה לכך שהקב"ה = "דודי, ישוב לגנו = לכנסת ישראל היושבת בארץ ישראל, והפעם לנצח נצחים = "ולא יברח עוד כצבי" מארץ הדומה לעורו של צבי הנמתח בעת הצורך, כך ירושלים עתידה להתרחב עד דמשק כדברי חכמינו זצ"ל וכו'.

מרן הרה"ג שלום משאש זצ"ל – רבה הראשי של מרוקו ורבה הראשי של ירושלים במשך 25 שנה, כתב בספרו ("וחם השמש חלק ב תקז): בפרשת המרגלים: כלב ויהושע ניצלו מעצת המרגלים כאשר הקב"ה משבח יותר את כלב: "ועבדי כלב הייתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי והבאותיו אל הארץ…" להלן דברו: "כי כלב היה לאומי מאותם אשר אהבת הלאום והארץ בוערת בקרבם, אהבתם לארץ היא טבעית ופשוטה… בחברון השתטח על קברי האבות… וזה גרם לו לכוח ההתעוררות הלאומית אבל יהושע – משרת משה היה שקוע כל ימיו בתורה… לא הרגיש מעולם מה זו לאומיות טבעית, ולכן משה התפלל עליו והוסיף לו יו"ד לשמו"…

גם אצל פשוטי העם במרוקו הייתה כמיהה לקום ולעלות לארץ אבותינו. אחד הביטויים השכיחים בכל מפגש היה "לשנה הבאה בירושלים". הורי עזבו שני בתים ושלוש חנויות היות והערבים החליטו לא לקנות ביודעם שבכל רגע היהודים יעזבו, ועברו לעיר מראקש בה פעלו שליחי העלייה. הם חיו על מזוודות במשך למעלה משנה עד עלייתם ארצה.  

משה אסולין שמיר                0523240298 shamir240298@gmail.com   

 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 136 מנויים נוספים

יולי 2015
א ב ג ד ה ו ש
« יונ   אוג »
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  
רשימת הנושאים באתר