הרציפות ההיסטורית של הקהילות היהודיות באלג׳יריה – מנחם וינשטין

 

אלגיריהחכמים ודיינים

הבידוד והניתוק של יהודי אלג׳יריה ממרכזי היהדות הביא לצמיחת כמה חכמים ודיינים שהנהיגו את הקהילות הוותיקות. אולם בשל מספרם הקטן וידיעתם המועטת בתורה לא שרדו מהם חיבורים הלכתיים, ונשארו בידינו רק הדים לקיומם העולים כמעט בכל מקרה של התנגשות בין הפליטים מספרד בשנת קנ״א לבין הוותיקים על רקע הבדלי מנהג והלכה. בעיר מליאנה הצדיקו התושבים המקומיים את מנהגיהם בכך ״שבפני חכמים גדולים נהגו היתר בזה ולא מיחו בידם״. וכן בעיר ברשך הצדיקו הוותיקים את מנהגם להיתר בכך ״שלא מיחו בהם חכמי המקום״. אולם נראה שהחכמים היו מועטים, ומצויים היו בעיקר בקהילות הגדולות בשפלת החוף. הרשב״ץ מציין עובדה זו בתשובתו אל קהילת בג׳איה- Bougie  בכתבו: ״הנה עמכם מה שאין בהרבה מקומות מאלו הארצות זקנים יודעים הנהגת הצבור יודעי דת ודין״«. שמותיהם של החכמים הקדומים כמעט שאינם ידועים מלבד בעיר מוסתגאנים שבימי הקדומים אסר החכם ר׳ אברהם ליטול לולב שקצצו גוי מהדקל ביום טוב ״.

התושבים הקדומים שחיו בקהילות הגדולות יכלו להביא עצומותיהם בפני דיינים. בעיר קונסטאנטינה שכנראה היו בה חיי קהילה מסודרים סיפר שמש בית־הכנסת כי כשלושים שנה לפני בוא גולי קנ״א היה בעיר דיין שהיה מורה לו להוסיף מים למקווה. בתקופת בוא גולי קנ׳׳א שימש ר׳ יוסף בר דוד שהרשב״ץ משבחו ביותר, כדיין בקהל קונסטאנטינה. בעיר תלמסאן שימשו כדיינים בקרב התושבים הוותיקים ר׳ יוסף אבן יחיון שהרשב״ץ משבח את פסקו, ור׳ שלמה בן קאין, שקבל עדות והשביע בבית־הכנסת, אולם הרשב״ץ אינו מסכים לשיטתו.

בואם של גולי קנ״א העלה על הפרק שאלת יחסם של התושבים החדשים אל הד­יינים ומנהיגי הציבור של הוותיקים בעיקר ביישובים בהם לא הוקמו קהלים חדשים, ויוצאי ספרד בהם היו כפופים לקהילה הוותיקה. בעיר תנס התעורר סכסוך שבעק­בותיו הטיח דברים אחד מיוצאי ספרד כנגד דיין הקהילה הוותיקה. השאלה הובאה לפני הריב״ש וזה הורה שמותר לדיין הקהילה להענישו. הריב״ש העריך וכיבד ביותר את דייני הקהל הוותיק בתנס ומנהיגיו. על גבי התשובה אליהם נכתב: ״גדולים בחכמה ובמנין יושבי אהל ומקנה וקנין משיבי מלחמתה של תורה כהלכה ושואלים כענין הנכבדים דייני ומנהיגי הקהל תנס יש׳ צו׳ ״. לעומת זאת ביישובים הקטנים שרר מחסור בחכמים ובמורי הוראה. הדבר הביא לכך שבעלי תפקידים דתיים מן המעלה השנייה כגון שליחי צבור ומלמדי תינוקות ממלאים תפקידי חכמים ונוטלים לעצמם אף כבוד ושררה המגיעים לתלמידי חכמים.

מנהגי הקהילות הוותיקות

מרבית הידיעות המצויות בספרי השו״ת של חכמי אלג׳יריה הן על התושבים החדשים והקהילות שנוסדו לאחר שנת קנ״א. אולם עיון מדוקדק בשאלות ובתשובות מלמדנו על עשרות מנהגים דתיים וחברתיים שהיו מקובלים בקרב בני הקהילות הוותיקות.

א.    בקריאת התורה בשבת להוסיף יותר משבעה קרואים: ריב״ש קיב.

ב.     בזמן שהיו מפטירים בשירת דבורה היו מתרגמים אותה לערבית: תשב״ץ ג: קכא.

ג.     למכור המפטיר למרבה במחיר ולקנות את המפטיר בשביל ילדיהם: ריב״ש לה.

ד.     קריאת ההפטרה בשניים, אחד קורא פסוק אחד, והשני קורא את הפסוק השני, וכך קורין בדילוג: ריב״ש מ.

ה.    כפילת פסוקים ומזמורים. כגון הודו שבסוף מזמור הודו לה׳ קראו בשמו, וכן הודו לאל השמים, וכן כל הנשמה תהלל יה, וכן ה׳ ימלוך לעולם ועד שבסוף שירת הים: ריב״ש קלג.

ו.     מנהג לקדש על יין צמוקים: ריב״ש ט.

ז.     מנהג לקדש על יין ענבים שמערבים בו דבש ומראהו איננו אדום: תשב״ץ א: נז.

ח.    מנהג באלמדייא להתענות ביום הושענא רבא: תשב״ץ ג: קט.

ט.    מנהג בכל גלילות ארץ ישמעאל שיום שמחת תורה או יום חופת חתן שכל בני הקהל מגדולם ועד קטנם קורין בתורה ומברכין, ולפעמים שצריך החזן לחזור ולקרות הסדר חמש או ששה פעמים כדי שיספיק לכל אחד ואחד ג׳ פסוקים: ריב״ש פד.

י. בדברים שהרמב״ם קובע הלכה על פי מנהג ולא דין, הולכים אחר המנהג שבעיר או לפי דין התלמוד אף אם מקובל בעיר שאין דנין אלא על פי הרמב״ם: ריב״ש ק.

יא. בווהראן הקלו בדם בתולים — מאידך החמירו בימי טוהר של יולדת: ריב״ש מ.

יב. בכל הארצות משחיתים הפיאות ומשאירים חוט אחד באמצע: תשב״ץ ב: ק.

 יג. באלג׳יריה נהגו להשביע את העדים כמנהג המוסלמים: תשב״ץ ג: טו40.

 יד. הענשת יהודי מקלל כהן כמנהג המוסלמים להעניש מקלל אחד מקרובי הנביא: ריב״ש צד!4.

טו.   לצאת כל שבעת ימי אבלות לבית הקברות כמנהג הישמעאלים: ריבי׳ש קנח.

טז.   נהגו להרבות ללבוש בגדי פשתן: ריב׳׳ש כט, סז.

יז, המיטות היו קבועות בכתלים, בימי האבל לא היו הופכים את הכרים בניגוד לנהוג בספרד: ריב״ש סט.

יח. באחד מבתי־הכנסת בבג׳איה נהגו לחלוץ את הנעלים לפני הכניסה כמנהג הישמעאלים לפני כניסתם למקום הקדוש. מנהג זה הונהג גם על ידי הרשב״ץ באלג׳יר: רשב״ש רפה.

יט. בתנס מנהג המדינה מימי קדם שכל המגרש אשה שלא מדעתה, מענישין אותו ממון: תשב״ץ ב: כ.

כ. הנדוניה ניתנה לבנות בצורת מטלטליו, תכשיטין ומלבושים ולא בכסף, כדי שהנדוניה תהיה בעיין ברשות הבא, ולא תבוזבז על־ידי החתן: ריב"ש קד

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 141 מנויים נוספים

יולי 2015
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  
רשימת הנושאים באתר