אנציקלופדיה רבני וחכמי הספרדים ועדות המזרח

 

ארזי הלבנוןרבי אב המון

מחכמי ורבני קושטא. בנו של כמהו״ר רבי יוסף המון זלה״ה. שמוזכר בהסכמת ספר ״טוב טעם״ בה הוא חתום בקושטנטינא בטו"ב אלול שנת ובשמ״ח לפ״ק וחתימתו שם עם כמה רבנים חשובים.

רבי אבא אלבז

נולד בעיר צפרו שבמרוקו לאביו רבי עמרם ביום י״ד תשרי נדדת תרי״א [1851] ומעודו לא מש מאהלה של תורה. לקח לו לאשה את הצדקת מסעודא בת אחיו מאביו רבי יקותיאל אלבאז בשלשה ימים לחדש אדר הראשון ש״ש תרכ״ד.

שמש בדיינות הרבה שנים. ובסוף ימיו בקיץ התרע״ט נתמנה לדיין על פי הממשלה במקומו של רבי שלום אזולאי. הוא זכה לגבורות ונשאר במנויו זה עד יומו האחרון כ״ו אלול התרח״ץ.

וכתביו הניח ביד בנו יחידו רבי יקותיאל מיכאל. ושניהם ז״ל שמרו בדייקנות על הרכוש הרוחני היא הספריה הקדושה וכתבי היד שהנחילו להם אבותיהם.

אלו הם חיבוריו:

א].        ״זובחי הזבח״. על שחיטה וטריפות.

ב].        ״דין אבא״. שאלות ותשובות בהלכה.

נ]. ״מילי דאבא״. לקוטים על התורה ומכתבים. נדפס על ידי נכדו הרב מאיר אלבז ירושלים תש״ם.

ד]. נמוקים על השלחן ערוך.

ה]. ״בית האוסף״. לקוטים מדעיים מספרים שונים, וכך כותב שם: "חסדי אל ראו עיני תכתב וזאת לדור אחרון, ועם נברא יהלל יה וחסד ה׳ מעולם ועד עולם על יראיו, אני הכותב נהייתי ונתליתי בחולי הקרע ( השבר ) ימים כבירים קרוב לשלשים שנה, ואין לו רפואה כפי הטבע, עד ( אחר נתוח )  שיקרע הרופא עור הכרס החיצון, ויתפור דיר הכרס הפנימי, וזה מן הנמנע לעשותו כי זקן אנכי קרוב לגבורות, וגבר עלי חסד האל, והתחיל המקום להסתם והסירותי מעלי האיזור [החגורה] שעושים הרופאים וחזר המקום לכמות שהיה, ומחמת שזה חוץ מן הטבע כתבתיו לאות ולמזכרת בשנת תר״ץ לפ״ק בא סימן תצ״ר חיי נאום ע״ה אבא אלבאז.

ושם כותב עוד מה שראו עיניו: ״גויה בצפרו ערבית בת שבע שנים וחצי שחצי פניה לאורכו עלה שער כשער העזים עם עור שחור ברוך משנה הבריות״.

הרמב״ם אלבאז בספר ׳היכל הקדש׳ כתב שנהגו כל ישראל לזרוק מים זה על זה ביום שבועות, וגם כן טובלים בטבילה, או טהרת ט׳ קבין קודם שחרית לזכרון טל התחיה שהיה יורד עליהם בהר סיני יום מתן תורה.

רבינו נתן הסכמתו להדפסת הספרים: אבני שיש: רמת שמואל: שפתי רננות: ושיר חדש.

וכך חרות על מצבתו קבורתו.

פה נגנז ארון התורה ראש על אר״ץ ר״מ ור״מ הרב הקדוש רב ומו״ץ ושפט את ישראל מ״ז שנה הרה״ג המפורסם אדמו״ר כמוהר״ר אבא אלבאז זצ״ל נולד י״ד תשרי תרי״א [1851], נתבש״מ יום ה׳ כ״ו אלול תרח״ץ [1938] פ״ק זיע״א.

תולדות רבני עיר צפרו, עמוד נח

רבי אבא ב״ר יהודה דילמדיגו מחכמי קנדיה. בן דורו של הרשב״ץ. מופלג בחסידות ובעושר. בנה בתי כנסיות, הקדיש ספרי תורה ותמך בנזקקים. בניו: רבי אליהו, רבי משה, ורבי אלקנה.

רבי אבא ב״ר יהונתן סירירו

חי במאה הששית אחד מחכמי פאס, ונתבש״מ בכסלו תקצ״ה בחולי הקוליר׳א רח״ל, הרב הנזכר היה חסיד וקדוש והוא היה שוחט ובודק מומחה.

מלכי רבנן, בערכו

רבי אבא ב״ר יצחק אביחצירא

מרבני מרוקו. היה נכדו של הגה״ק רבי יעקב אביחצירא זלה״ה. נודע בגדולתו המופתית, ורבים שיחרו לפיתתו לקבל את ברכתו ולהגות ממנו עצה ותושיה.

נפטר כ״ו חשון התרצ״ז [1937]. ומנוחתו כבוד בעיר בודניב-מרוקו

רבי אבא דוד אליהו

מחכמי ורבני בגדאד ״חסידא קדישא״ ומרבה בצדקות. הגרי״ח בספרו שו״ת ״רב פעלים״ ח״א יו״ד סימן מד מרבה בשבחו מאוד עיי״ש. בכ״י רבי שלמה לניאדו כתוב: ״רבי דוד אבא אביו של שאול יודע העתים, נפטר בכ״ג באייר תרל״ו [1876]״.

רבי אבא יהודה חדאד

מחכמי ורבני ג׳רבא. היה ת״ח מצויץ בעל זכרון נפלא והיה חכם בדקדוק המקרא. ושמעתי ממר אבי [מוהרמ״ך] ז״ל שכמה פעמים היה בא לבית המדרש לפקח על התלמידים הלומדים בש״ס והיו לומדים לפניו הסוגיא עם פירש״י ואחרי שלומדים אותה פעם ושתים מבארים לפניו הכל והוא היה שואלם על כל קוץ וקוץ בש״ס וברש״י כאילו מונח הכל בכיסתיה, ועיין בהסכמת הרבנים בספר פני שאול למוה״ר הרה״ג רבי אבא שאול חדאד ז״ל. כ״כ בספר ממלכת כהנים [דף מ״ד] הנדפס עם ספר פרח שושן להרה״ג רבי שושן הכהן ז״ל עי׳ש.

אנשי השם, עמוד ט

רבי אבא כודיידאתיף

מחכמי ורבני בוכארה. דיין, היה חבר בבית דינו של הגאון הראב״ד רבי חזקיה הכהן רבין בשנים 1900 לערך.

רבי אבא מלוד-שמא

מרבני ספרד, מובא בספרו של רבינו אברהם סבע בפירושו לתהלים כ״י שכתב בתוכן דבריו: ״וראיתי בקהל סמוכה תקון מחכמים גדולים שלפנינו בפרט מחכם החסיד רבי אבא מרביץ תורה בקהל לוד שמא״ עכ״ל. ולא נודע זמנו בדיוק אבל כנראה בשנת ה״א קוף לערך.

נר המערב

רבי אבא מרדכי עמאר

הרב הגדול רבי אבא מרדכי זצ״ל נולד במרוקו בשנת התרמ״ח [1888], הוא הצטיין בכשרונות גדולים, למדן גדול היה ובעל סברה ישרה, זכות שכלו ועומק הבנתו היו לשם דבר בעיר, הוא היה בקי בש״ס ופוסקים לא הניח פינה. הוא ניחן בכח הסברה נדיר, וכל דבר הקשה מפרקו לפרטי פרטים ומגישו בעריבות רבה עד אשר הדברים שמחים כנתינתם מסיני.

הרה״ג רבי אבא מרדכי היה מדמויות ההוד של העיר, חביבותו השופעת, ואהבתו הכנה הפיחה רוח חיים בכל מי שבא איתו במגע, ענוות חנו הנסוכה על פניו, הקרינה על כל הסובבים אותו ונקשרו אליו בקשר אמיץ, ואפשר לומר שהוא היה האישיות הנערצת ביותר בכל העיר.

תחילת לימודו בש״ס היה אצל הרב הגדול רבי חיים בירדוגו זלה״ה שהיה ממרביצי התורה בעיר והעמיד תלמידים הרבה, הוא למד אצלו קרוב לארבע שנים, ואחר כך החליט לפרוש מהחבורה הוא וידיד נעוריו הרה״ג רבי יצחק אסבאג זצ״ל. סיבת פרישתם היתה שיטתו האיטית של הרב, ותפיסתם המהירה ביחס לחבריהם. רבי יצחק ואבא מרדכי נקשרו בקשר הדוק ולמדו בחברותא כל ימי חייהם, וכדי להמחיש מה משמעות של חברותא לכל החיים, אספר מה ששח הרה״ג רבי יצחק אסבאג זצ״ל. בהיותי לומד אצלו בבין הזמנים של שנת תשי״ז. והואיל וחבבני מאוד העזתי לשואלו האם סיימו הוא ואבא את כל הש״ס, ענה ואמר לי ״ארבע פעמים סיימנו את כל הש״ס גמרא רש״י ותוספות הרא״ש והר״ן ונמוקי יוסף, וטור ובית יוסף ושולחן ערוך אני לא יכול לזכור כמה פעמים, סיימנו וחזרנו וסיימנו וחזרנו עד אין מספר״.

מתוך שו״ת וחידושים"דברי שלום ואמת", בתולחת המחבר, עמודים 41-42

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 138 מנויים נוספים

יולי 2015
א ב ג ד ה ו ש
« יונ   אוג »
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  
רשימת הנושאים באתר