אוצר גנזים – מאת יעקב משה טולידאנו

הרב יעקב משה טולידאנו

הרב יעקב משה טולידאנו

קטעים מפסק הדין השני

נשאלתי על שטר אחד שעשו דון יעקב ן' עמרם ור׳ יוסף פוליקאר־ ודון משה אלברהניץ ודון יוסף די לוריאה, לפרוע חיוג האוקיות של כםף גולגולתא שאנו חייבים לאדונינו המלך יר״ה והאמינו לזקן בכל מה שיאמר (זקן הוא השיך) שיש לו לגבות מהם ושלא יהיו הם נאמנים ר״ל אלו הארבעה הנזכרים לומר כבר פרענו מה שהיה לנו לפרוע והשלמנו מה שהיה, לנו להשלים וזה השטר חייבו עצמם אלו הארבעה בשבועה ובקנין. העדים החתומים רבי משה באלאנסי ור׳ שמואל בן ראש ור׳ משה אלחלואה, ור׳ כלף.

טופס השטר שחתמו הזקנים ונכבדי הארץ וז״ל: הסכמנו אנו ב״ד פאס עם הזקנים הנשיאים הרמים שלנו ועם ראשי הקהל הקדוש והטהור יצ״ו קהל פאם כל החתומים למטה שכל זמן שיקיימו כל האנשים הכתובים למעלה כל מה שקבלו עליהם בענין מס אדוננו המלך יעזרהו האל, לפרוע. אותו מידי חדש בחדשו ברצון הזקנים יצ״ו מהיום ועד עשר שנים רצופים כמו שכתוב למעלה, אנחנו נקיים הסכמתנו שהסכמנו עמהם שלא יהיה עליהם שום יהודי מגרושי קשטיליא ומכל ארץ אדום לא זקן ולא נשים ולא שום צד מינוי כלל בשום צד אלא שינהגו ביניהם כמו שנוהגים היום,. ועל כל זה אנו מקבלים עלינו ועל בנינו בשבועה חמורה בשי׳״ ובתקיעות כף לדעת המקום ב׳׳ה ולדעת חצמי קהלות קשטילייא ולדעת חכמי פאס לשמור ולעשות ולקיים כל מה שהסכמנו וכתבנו כל הזמן הנזכר כפי הנזכר. ולראיה ולזכות לקהלות המגורשים מקשטילייא כתבנו וחתמנו פה. ומה שכתבנו שהכל יהיה לדעת חכמי קשטילייא ולדעת חכמי פאס הם המה החכמים החתומים למעלה. והיה זה ביום שני עשרה ימים לחדש ניסך שנת נז״ר הקדש לפרט היצירה בפאס. והכל שריר וקיים. החתומים הזקנים יצ״ו ונכבדי הקהל פאס והחכם ר׳ כלף ע״כ.

ועתה יש להשיב על זה השטר שתשש כחו. וקודם שאשיב יש לשאול מי הרשה לאלו החכמים החתומים שהם הנזכרים. העדים על השטר שחייבו עצמם אלו הארבעה נכבדים הכתובים למעלה לעשות שטר חיוב על הקהל בלא הרשאת הקהל כי היה להם לשאול מהקהל שטר הרשאה על זאת ההסכמה, אפילו שהיה טוב על הקהל כל שכן  " שזאת ההסכמה היא חובת הקהל להסיר מנהיג ולשים שלישים בלא הרשאת הקהל גדולים וקטנים על פי ההכרזה שירשו אותם על כך. ועוד׳ הם עדי השטר ואין עד נעשה דיין. ועוד״ שנאמר להם לתקוני ־ שדרתיך ולא לעוותי למנות שלישים שיכים שהיו עכשיו לעשות כל אחד הטוב בעיניו, ועוד הם נוגעים בדבר כי ברור הוא לעיצי הכל שהם התחילו -לסתור זאת ההסכמה שכתוב בה שום צד מינוי כלל והם בקשו לעצמם מינוי – שיהיו חכמי הקהלות ולא שום חכם אחר על כרחם של הקהלות ובאלמות :הנהיגו זה קצת ימים עד שהדבר נתבטל שקמו כל הקהלות כנגדם על כרחם ;:והתירו כל מה שקשרו והחרימו׳ שיהיו הם לבדם חרם הפך החרמות הראשונות והכשילו לרבים בחרם באונס ובאלמות.

 ועוד מי הרשה לאלו הארבעה נכבדים לחייב הקהלות להסיר מהם שיך אחר כדי שיקבלו הם מינוי ושררה מכל אחד מן המינויים. ועוד שאלו החכמים העדים אין עדותם עדות לפי דין תורה לפי שיש להם הנאה בעדות זו. האחד השררה שלקחו לעצמם. והשנית לפי שקצת מהם מקבלים מתנות בכל יום שהיו נותנים להם אלו ההולכים בעסק זה כדי להחזיק להם השררה שלקחו לעצמם הם וזה ידוע ומבואר לכל הוא. וג״כ החכמים הללו אינם יכולים להיות דיינים בדין זה מטעם שכתבתי שהם נוגעים בדבר מצד ההנאה והשררה וזה מבואר לכל. ועוד בשטר נתנו האמנה לנגיד עפ״י דבורו כשני עדים -בכל מה שיאמר שלא השלימו עמו כפי רצונו וסרו מעצמם כל האמנה ותלו אותה בנגיד יצ״ו וכל תנאי שבממון תנאו קיים ואם יאמר הנגיד -שלא השלימו לפי רצונו על פיו אנו חיין ולא נשאר להם שום חוזק בזת :השטר. זעוד שאחר כל זה הלכו לחצר המלך אדוננו יר"ה ועברו על רצון הזקן ואחד מבני השבועה שעבר השני פטור וזה מבואר. ועוד שהקיום וההסכמה שהסכימו הזקנים לא היה על דעת רבים מפורשים בשם כדין ווכהלכה שצריך לפרש אותם בשם. וא״ת שהוא לדעת אלו החכמים הרי השטר זה בטל מכמה פנים. האחד שלא פירשו שמותם. והב׳ שלקחו השררה לעצמם ונוגעים וג״כ עדים מחמת ההנאה ומחמת השנאה. וזה מבואר. ועוד ״שבשטר אומר כרצון הזקנים ואיה חתימת ידיהם של זקנים שהם השלימו רצונם … ועוד שכתוב בשטר אלא שינהגו ביניהם כמו שנוהגים היום. .זזה הם בטלו אותו תחלה שלא נהגו כמו שהיו נהגים קודם לכן אלא שהיו נוהגים שררה על הציבור על כרחם ומטילים אימה עליהם שלא לש״ש.

והקהלות לא הרשו אותם להסכים עם הזקנים זאת ההסכמה להסיר שיך אחד ולמנות עליהם שיכים שלשים. ואיה שטר השליחות שהראו לנגיד שהרשו אותם הקהלות כלם, וידוע ומבואר לכל הוא שמי שהיה מערער״ בדבר ולא .היה חותם עמהם היו מנדין אותו. ועוד בשטר כתב לדעת. חכמי קשטילייא ולדעת החכמים החתומים למעלה ולא פירש שום אחד מהם וזה בטל שהיה לו לפרש 'שמותם כל אחד ואחד בשמו כדין וכהלכה, שיש בידו לומר לא אמרתי על אלו אלא על אחרים שהיו כתובים בשטר אחר שהיה למעלה מזה השטר לפי שאלו החכמים שהם העדים אינם חתומים, בזה השטר של הסכמה הזקנים אלא בשטר חיוב הארבעה על האוקיות של המס. ועוד שכתוב בו לדעת חכמי קשטילייא על מי נאמר על אותם שחזרו: לדת הגוים אין דעתם כלום. ואם נאמר על החכמים היושבים פה הלא הם מסכימים כלם בהתרה והם רובם כי רבו ככלו ואלו השלשה על כרחם, צריכים לילך אחר הרוב לפי ד״ת. ועוד כי החכם ר׳ כלף חתם עמהם ואינו מכווין עדותו עמהם א״כ אין בכאן עדות אחת ונשאר שטרם כחרס הנשבר … ועוד שאין הדברים הכתובים בשטר אמתיים שכתוב בו עלינו ועל בגינו וזה הקיום הוא בטעות שאינו כתוב בלשון ערב כדי שיבינוהו כלם. ועוד, כי הוא כתוב בכתיבה תלויה שאינם מורגלים בה ובודאי שהם לא קראו השטר עד שישגיחו בכל פרטיו …

כתיבה תלוייה – כתיבה ספרדית נקראת מועלק בערבית. תלוייה.

ועוד למה כתבו חכמי פאס הם המה החכמים החתומים אם היתה כוונתם על עצמם היה להם לומר לדעת החכמים החתומים ולמה כתבו חכמי פאס אלא לאחד משני הדברים! הא׳ שלא יקראו חכמים אלא הם לבדם והוא אשר דברתי שאינם הולכים אלא אחר השררה והם נוגעים בעדות או שתאמר חכמי פאס מעורבים עמהם וא״כ חכמי,פאם כלם מוסכמים בהתרה והם צריכים להיות נגררים אחריהם לפי דין תורה. ועוד שכבר התירו…

ועוד אם הם אומרים שעשו זה בשביל שליחות הקהילות כבר שאלו כל הקהלות כלם התרה ברצון נפשם ואין כח השליח לעשות שום דבר שלא ברצון המשלח וזה מבואר…

ועוד אלו החכמים בררו דיינים לראות בזאת ההתרה והם החכמים השלימים שהובררו לדין זה וכבר פסקו הדין, שההתרה היא הגונה כדת וכהלכה ואין להם עוד על זה שום דבר אלא דברי קנטוריא. ועוד׳ שאפי׳ שיאמרר שהסכמת הזקנים והנכבדים היתה לדעת אלו החכמים החתומים יש להשיב שזהו שבועת טעות שהם חשבו שדעתם נכונה ללכת בדרכי יושר לרדוף שלום ולא שילכו הם עצמם אחר השררה ועכשיו שנתגלה הדבר שכוונתם אינה אלא לרעות את עצמם ולא את הצאן, א״כ כל מה שהסכימו הזקנים היה בטעות וכבר התירו ויש מצווה בהתרה מלבד כל האמור למעלה כ״ש וכ״ש שהם לא קראו השטר לפני הזקנים והנכבדים והראיה החכם ר׳ כלף שהוא אדם כשר ומעיד ע״ז שהכל בנו על שוא ושקר. ועוד לאמת כל מה שאמרתי כי כל קהלות הקדש הם שקטים ובשלום ואינם הולכים בזה העסק אלא הם לבדם. וראיה לזה כי הם מניעים כל זה ומפתים לכל לילך אחרי עצתם והנלוים אליהם הרוצים להיות שיכים. תמצאו הסכמה אחת הכתובה . בספר ר׳ משה באלנסי הסופר שנעשה בארבעה עשר יום לחדש סיון שנת יבז״ר שנתקבצו בו אלו החכמים רבי משה באלנסי ור׳ שמואל בן ראש ור' מאיר כהן ור׳ משה אלחלואה בביתו של ר׳ משה אלחלואה ונתקבצו שם פורעי המס של אלקצר ואז דרשו להם ופיתו לאנשי אלקצר, שלא יהיה עליהם הנכבד דון יצחק בן צרויה שיך וזה כלו מבואר וידוע לכל. ועוד הדברים מראים שזאת ההסכמה לא נקראת לפני הזקנים והנכבדים שבתחלת השטר כתוב מכאן עד עשר שנים רצופים ואח״כ כתוב אנחנו מקבלים עלינו ועל בנינו ובודאי הדברים מראים שהם לא קבלו אלא שזה בנוי על שקר. ועוד כי הזקנים והנכבדים אין יכולת בידם לתקן, שאנו תחת ממשלת אדוננו המלך יר״ה ואם יאמר לנגיד הזקן י״א שימנה שיך על הקסטלייאנוש ׳שיבין טענותיהם מה נעשה לחרם אלא שצריך שתאמר שאין … ובנדון זה אין הכל בידי הזקנים והנכבדים מאחר שהם תחת ממשלת המלך וא״כ ״מצוה גדולה היא להתיר אלו המכשולות … אפילו על שלום יחיד כ״ש שלום הנגיד אדוננו עמי שאול בן שם טוב י״א עם כל הקהלות שחפצו חפצי שמים לתועלתנו ורוב שלום ושלום רב.

כך נראה לי הצעיר החותם משה דאנון.

המר ונאנח יצחק אמאריליו.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

יולי 2015
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  
רשימת הנושאים באתר