שבט יהודה – רבי שלמה אבן וירגה
האחד־עשר
שנת חמשת אלפים ומאתים והמשים היו גזירות כוללות בארץ שאבויה אומונטי ולונברדיאה ושיזלייא ורושיאה, ולא נמצא כתוב פרטי הגזירות וסבתם. גם בפלורינצייא היה שם שמד וגירוש, ויצאו מן הכלל עם רב מן היהודים. וגם אחר שיצאו לא נחו, כמאמר האל: ״ובמים ההם לא תרגיע״. ואחר ימים בקשו רבים ללכת אחר ה׳ למלכיות אחרות, וכאשר הבינו שכוונתם ללכת להתייהד, קמו עליהם לאלפים ולרבבות ולקחו נכסיהם וממונם למלך. ומהיהודים אשר בסירדינייא נהרגו רבים בדרך. ומאותם הנשארים בפרווינצייא אחר השמד נוהגים היו יהדות בהצנע ובפרט הנשים. אבל היה ענין הנשים במקרה, כי שואלין להן: למה ידליקו נר ערב שבת? וכן שמביאות ירקות ומיני מגדנים ליל שבת אל השלחן? ואומרות שכך ראו אמן נוהגות. אמר יוסף בן וירגה: דומה לזה שמעתי מפי השר המרומם הרופא הגדול כמה״ר משה המון יר״ה, כי ראה בטבריס, בלכתו למלחמה עם המלך האדיר על כל מלכי האדמה שולטאן שולימאן יר״ה, כמה חנויות אשר תושבי הארץ נועלין בשבת, והם ישמעאלים גמורים, ושאל להם: מה ענין נעילת החנויות? והשיבו כי לא ידעו מזה דבר ואין להם השקפה אחרת אלא שכך ראו אבותיהם נועלין בשבת. ואין זה אלא מזמן השמד אשר היה שם עצום ונורא מאד.
ונשוב לענין הראשון, וזה כי באותם ארצות היה בשנה ההיא, שנת השמד, דבר כבד מאד בכל אותם העמים, !מהאנוסים לא מת אחד, וכי ראו המים הדבר ההוא הכבד אמרו בלבם: כיון שהדבר עלינו הוא ולא על האנוסים — נצוה שילכו למקום אשר יחפוצו אז יצאו מהאנוסים עם רב להציל את נפשם. אבל רבים נשארו באותם ארצות, כי היו יראים שמא תחבולה היא מן העמים לדעת מה שבלבם, ונשארו באותם ארצות לאלפים. והם באותם מקומות נוהגים היו יהדות, ואף על פי שהיו חוקרים עליהם לא נמנעו משמירת תורת משה ע״ה כל אפשרותם. לימים קמו עליהם חוקרים והשחיתו והתחילו לשרוף ולקחת נכסיהם, עד שקם מלך אחד וחמל עליהם, וצוה שלא ימצא עוד חוקר במלכותו ולא איש מעליל עליהם, כי באמונה הם עושים.