תולדותיהם של רבותינו חכמי המערב ועדות המזרח-שמעון ואנונו

רבי אברהם אביטבול

הגאון הגדול רבי אברהם אביטבול זצ״ל מחכמי מראקש שבמרוקו הוא נחשב כמעיין הגדול בתלמוד בכל רחבי מראקש ונעשה לראש חכמי הישיבה שרק טובי הבחורים באו לשתות בצמא מאור תורתו, ולהסתופף במחיצתו, היה גם דרשן בחסד, סמל של ענווה ומדות נעלות היו
כתר לראשו. ודאג רבות לעניים יתומים ואלמנות נוסח מצבתו: ״כהר״ר אברהם אביטבול הדיין המצויין סבא דמשפטים בר כה"ר שלמה…וימת אברהם : אבינו החכם השלם זצ"ל י' אדר שנת תש"א – 1941

השלם זצ״ל

י׳ אדר שנת תש״א [1941].          

רבי אברהם אביטבול

היה מו״ץ בעיר ראבט שבמרוקו. הוא חתום בספר ״הלכתא למשיחא״ בשנת תקצ״ו [1836] עם כמה רבנים, וגם בספר ״שופדה דיעקב״ חושן משפט סימן ט', יש שם פסק דין ממנו.

רבי אברהם אביכזיר

גדול היה הגאון רבי אברהם אביכזיר זצ״ל בתורה ובגמילות חסדים. הקים תלמוד תורה ראשון לעדת המערבים בירושלים. חיבר ספרי לימוד לתלמידים שלימד בעיר אלכסנדריה, ושימש כשלוחא דרבנן. כיהן כרבה הראשי של אלכסנדריה וכאב בית דין בירושלים.

• ״יו״ה יום חמישי- לסדר ״ויבא יעקב שלם ויחן את פני העיר״ [פרשת וישלח], וכדברי חכז״ל [־־חכמינו ז״ל], כי קבע תחומין [אימרה זו מתקשרת עם הנושא הנידון עירובי תחומין, ולכן הזכיר את הפסוק הזה, החיים והשלום וכטו״ס [וכל טוב סלה], לכבוד אהובי וידידי מאז ומקדם, הרב הגדול, מעוז ומגדול, המפורסם בחריפותו ובקיאותו, גבר חכם עוז, נודע לתהילה ולתפארת, כקש״ת כמהר״ר אברהם אביכזיר יצ״ו, ראב״ד [=ראש אב בית דין] מקודש בעי״ת נ״א יע״א״ [=בעיר תחלה נא אמון, יעזרה אלוקים] כך כתב הגאון רבי בן ציון קויאנקה זצ״ל, ראש אב בית דין בירושלים ועורך הבטאון התורני ״המאסף״ לגאון רבי אברהם אביכזיר זצ״ל, רבה הראשי של אלכסנדריה במצרים.

חינוכה של אם

מוצא משפחתו של רבי אברהם אביכזיר היה ממחוז תאפלילאת שבמדינת מרוקו. באזור לבית אביחצירא: הגאון הקדוש מלומד בנסים, רבי יעקב אביחצירא זיע״א ונכדו הרב הקדוש ה״באבא סאלי״, רבינו ישראל אביחצירא זיע״א. רבי אברהם אביכזיר בעצמו, נולד התרכ״ו [1866] בעיר ווהראן [אוראן] שבמדינת אלג׳יריה – בה נולד בעת שאביו רבי שלמה אביכזיר שהה באותו זמן בעיר זו.

בהיותו ילד, נפטר עליו אביו, ואמו הרבנית פריחה, החליטה לעזוב את הגולה, ולעלות לארץ הקודש, אליה נכספה וגם כלתה נפשה, מאז ומתמיד.

לאחר תלאות רבות, הגיעה האמא עם בנה לארץ ישראל. הם התיישבו בירושלים, אך לא היו להם אמצעים לרכוש או לשכור דירה. מחוסר ברירה קבעה האם – יחד עם בנה את דירתה בעזרת הנשים, שמעל לבית הכנסת לעדת המערבים ״צוף דבש״ בעיר העתיקה.

את פרנסתה השיגה בקושי, כשהיתה מסבבת לכבס בבתי ירושלים במשך היום ומקבלת פרוטות אחדות. משכר זעום זה, הפרישה אחוז גדול מאד לשלם עבור מלמד לבנה, כי כל שאיפתה ומשאת חייה היתה לראות את בנה רבי אברהם תלמיד חכם, ואף שגדל ויכול היה לצאת ולהשתכר במלאכה ולפרנס את עצמו ואת אמו האלמנה, מנעה זאת ממנו בתוקף, והתחננה לפניו שימשיך בעסק התורה בלבד, וכדאי לה לחיות בדוחק זה למען עתיד בנה. ־תוצאות לא איחרו לבא, וזכה רבינו לשתי שולחנות, תורה וגדולה במקום אחד, וכל ימיו החזיק טובה לאמו הצדקנית שבזכותה ובעבורה, זכה למה שהגיע, ועליה נאמר ״אשרי יולדתו״ [מפי הרה״ג רבי דוד שלוש שליט״א – רבה של העיר נתניה – ששמע מפי הגר״א אביכזר בימי ילדותו].

המחכים את רבותיו

בימי ילדותו למד תורה ב״כותאב״ [בתלמוד תורה], ולאחר מכן עבר ללמוד בבית המדרש, אשר ייסד הרה״ג רבי יצחק מפראג [אופלטקה] שהיה מתלמידיו של הגאון ה״חתם סופר״ זיע״א.

אחר כך עבר ללמוד תורה בבית מדרשו של הגאון החסיד רבי רפאל אלעזר בן טובו זצ״ל, ששימש אב בית דין לעדת המערבים.

הגר״א בן טובו התפרסם בספרו החשוב ״פקודת אלעזר״.

תלמידי הגר״א בן טובו העידו עליו [בהקדמה לספר ״פקודת אלעזו״]: -תקצר היריעה מהכיל שבחו, גדול אדוננו, שמים לו זכו מעינות החכמה לו. לא פסקא גירסא מפומיה, בלילה כיום יעיר, כותלי בית המדרש יוכיחו, ספרין פתיחו, מימיו לא עבר עליו חצות, עיניו כיונים על אפיקי מים רוחצות״.

הגר״א בן טובו הצטיין לא רק בבקיאותו המופלגת בתורה, אלא גם דאג לצורכיהם הכלכליים של עדתו. באותו זמן, הגיעו עולים רבים ממרוקו לארץ הקודש, וסבלו סבל רב מקשיי פרנסה. הרב דאג להם למחייתם ולרווחתם, בלכתו בדרכו של האב בית דין, הגאון רבי דוד בן שמעון זצ״ל המכונה ״צוף דבש״, אשר בנה בשנת תרכ״ח את שכונת ״מחנה ישראל״ בירושלים.

ת״ת ראשון של המערבים

רבי אברהם אביכזיר למד תורה אצל הגאון רבי רפאל אלעזר הלוי בן טובו בשקידה רבה והתמדה גדולה, יחד עם עמיתו בתורה, הגאון רבי שמואל רפאל בוחבוט זצ״ל. לאחר פטירת רבם – בכ״ב אדר א׳ התרמ״ו – החליט שניהם להדפיס את חידושי תורתו. הם השתדלו להוציא לאור את הספר ״פקודת אלעזר״ על שלושת חלקיו וזו היתה הכרת טובה של התלמידים לרבם הדגול.

יצויין, כי אמו של רבי אברהם אביכזיר, דאגה לכל מחסורו בשנות לימודו, כדי שיתמסר ללימוד תורה באין מפריע. כך ידע הבן כי כל הלימוד תורה שלו, ״שלה״ היא.

שמו הטוב של רבי אברהם התפרסם עד מהרה בקרב חכמי ירושלים, וכן היה אהוב אצל כל הציבור שראה בו דמות חינוכית חשובה. רבי אברהם אביכזר החליט להקים תלמוד תורה, וזה היה התלמוד תורה הראשון לבני עדת המערבים.

סייעו בידו בייסודו של תלמוד התורה הזה, הרבנים הגאונים: רבי מסעוד חי בן שמעון [בנו של הגאון רבי דוד בן שמעון], רבי יוסף אלמאליח ועמיתו בתורה, רבי שמואל בוחבוט. כמו כן, הם הקימו יחדיו את חברת ״חסד ואמת״, אשר מטרתה לסייע בידי העניים, ובפרט לתלמידי חכמים הצנועים, ולספק להם די מחסורם, בפרט לפני החגים, אשר יש בהם הוצאות רבות.

שליחי ארץ ישראל

מצבם הכלכלי של תושבי ירושלים בכלל, ושל בני עדת המערבים בפרט היה קשה מאוד. אנו יודעים כי לפני כמאתיים שנה, מנתה הקהילה המערבית בירושלים מאות אחדות של נפשות, ומצבם החומרי היה בשפל המדרגה.

משפחות מרובות ילדים חיו בתוך חצר צרה ואפלולית, אשר קירותיו היו רטובים ואחוזי טחב. מצבם הקשה מחוסר תעסוקה היה כה ירוד. עד שרבים מהם, ובפרט הזקנים נהגו לבלות ימים ולילות במבואות הכותל המערבי, בצפייה למבקרים שיתנו להם תרומה, כדי להחיות את נפשם ונפשות בני ביתם שסבלו מתת תזונה וממצב בריאותי ירוד.

הגאון רבי דוד בן שמעון, יזם הקמת ועד נפרד לעדה המערבית, והחליט לשלוח שליחים לקהילות ישראל, כדי לאסוף תרומות מבני הגולה. השדרי״ם אשר נשלחו לסובב את הקהילות, היו תלמידי חכמים מובהקים, הבקיאים בש״ס ובפוסקים, ומוכתרים במדות מוסריות ובעלי תכונות טובות. שליחים אלה, דעתם היתה גם מעורבת עם הבריות ובקיאים בהויות העולם.

פעמים רבות, התבקשו השדרי״ם לפסוק בהלכות סבוכות, הן בשאלות הלכתיות והן בענינים ציבוריים של הקהילה. לעתים, הם נתבקשו להיות בוררים בין חכמי הקהילה לראשיה, לתקן תקנות,

וגם להיות דרשנים בעתות שמחה ואבל, וכן לחבר שירים ופזמונים לכבוד הגבירים וראשי הקהילות.