המשפט העברי בקהילות מרוקו – מ.עמר

המשפט העברי

טופס תקנה על ענין הנ״ל, במחילת הכתובה.

מ"ד. בתשעה לחשון שנת ששים וחמש לפ״ק, נתקן מלפני החכמים השלמים הנז׳ להלן יצ״ו, שנשארו בחיים מהנז׳ לעיל, שכל ביטול ומחילה שתודה כל אשה לבעלה מכתובתה, להפקיע יד יורשיה, או יד זולתם שהיה להם זכות בכתובה ההיא. בהמצא לשם א׳ מחכמי המעמד הנמנין לדין, סגי לקיים המחילה ההיא. מיהו צריך להמצא שם החכם ההוא, אפי׳ באשה שנפלו לה נכסים בירושה ממקום אחר, או שנטלתם מאיש אחר, במתנה או בפירעון כתובה. בכולם בעינן שימצא שם חכם, אמנם קרוב שיש לו זכות בכתובה המתבטלת, לא בעינן שימצא לשם. אפילו יהיה מצוי בעיר, כי אם מציאות החכם סגי בכולהו נשים, שיודו מחילה לבעל, להפקיע יד הזולת שיש לו זכות בירושתן. (כתב מורי מנחם סרירו ז״ל וז״ל מכאן משמע שהכל מסור ביד החכם לבטל, ואפי׳ יהיה כתוב בתנאים, שע״מ כן העניק לה הנדונייא, מדקאמר בכולהו נשים עכ״ל, וכן המנהג נאם יעב״ץ) ולראיה שכן חזרו לתקן, וצוו לנו החכמים הנז׳ ה״ה הה״ר סעדיה ן׳ ריבוח יצ״ו, והה״ר יצחק אבן צור יצ״ו, והה״ר שמואל אבן דנאן יצ״ו, והה״ר וידאל הצרפתי יצ״ו, והה״ר יעקב חאג׳יז יצ״ו, והר״ר שמואל אבן חביב יצ״ו, לכתוב ולחתום ח״פ בזמן המי, גם בהסכמת הנגיד המעולה ה״ר דוד אבן זמירו יצ״ו, ככתוב וחתום מידם בדף נ״ב. ובזמן הנז׳ נהגו שאפילו לא יהיה החכם מצוי שם, סגי בשילן אחד מהסופרים אל החכם, ויעידו שהיה זה בהסכמת החכם. נאם יעב״ץ.

אייר התמ״ח

טופס תקנה על רבוי הסעודות, שמה יש הפסד לעניים.

מ״ה. מפני שרבו כמו רבו משאלות לב שכננו, בענייני המסים, ושערי ההשפעה דחוקים, וראינו שהקהל עם דוחקם ומיעוט השפעתם, מוכרחים להוציא הוצאות יתירות בעניני הסעודות, עניים ועשירים. ולוקחים ברבית כדי לצמצם במותרות, מפני שרואים אחרים מתפארים ומוציאים שלא בצמצום, לכן גם מי שהוא דחוק לפרנסה, הוא מפסיד ומוציא הוצאות במותרות, כדי שישוה עצמו במעשיו גם למושפעים. לכן כדי למעט במותרות, לזכות כל הקהל כאחד. ראינו לתקן שכל מי שהוא נוהג לעשות לבניו קרוב לחג השבועות, סעודות הנקראים אלכתאיים, אין לו רשות לעשות כי אם סעודה אחת בלבד, מי שהוא נוהג לעשותה בערב חג השבועות, יעשנה. ומי שהוא נוהג לעשותה קודם, יעשנה קודם, ולא יעשה בה תרנגולים ולא בני יונה וכיוצא בהם כלל. וכן ג״כ בשום סעודה אחרת, לא של חתן וברית מילה, או פדיון הבן, וכיוצא בזה. וכן השולחים לקרוביהם ומיודעיהם סבו׳׳ת ועשאוו״י, לא ישלחו בהם תרנגולים, ולא בני יונה. אבל לצורך מאכל החתן והכלה בלבד, או שום בעל הבית לצורך ביתו, או הזמנת אורחים יעשה מה שירצה. ותקנה זו תהיה נוהגת בקהלנו יצ״ו, מהיום ועד תשלום חמש שנים, ואף לאח״כ אין לה היתר כי אם ברשות ב״ד וקצת מראשי הקהל, והפורץ גדר לעבור על תקנה זו, יש רשות ביד הנגידים וראשי הקהל לקנסו לפי ראות עיניהם. ולראיה שכך תקננו והסכמנו להנאת הקהל ישצ״ו, חתמנו אחר שהכרזנו ע״ז בעשור אמצעי לחדש אייר, שנת כי מאהבת ה׳ אתכם לפ״ק פה פ׳אס יע״א עכ״ל התקנה. וחתומים החכמים השלמים הייה בה״ר יהודה בר יוסף עוזיאל זלה״ה, וכהה״ר וידאל הצרפתי זלה״ה ובמוהר״ר מנחם בכהר״ר דוד סרירו זלה״ה, וכהר״ר שאול אבן דנאן זלה״ה וכהה״ר מימון אפלאלו זלה״ה, והכרנו חתימותם, ואח״ב חתומים ראשי הקהל ה״ה מימון בן דנאן, ומשה הכהן, ואברהם ן׳ שמול, ומשה ן׳ סונבאל, ויעקב ן׳ אלבאז, ודוד ן׳ אמוזג, ועובד בן סוסאן, ומשה ביב׳אס, ויהודה בן מכלוף בן אדהאן, ושלמה גבאי, ואברהם בן יהודה קאב׳ליירו.

תמוז התנ״א

טופס תקנה על ענין הצדקה, שעניי העיר הם קודמים לעניי עיר אחרת, לפי שכך הוא הדין.

מ״ו. מפני שהתמעטו שערי ההשפעה, רבו כמו רבו עניים בעירנו זאת, ונתמוטטו כמה וכמה בעלי בתים, מחמת רוב הצרות מסים וארנוניות, מינים ממינים שונים. ולא מצאו אנשי חיל ידיהם, להחזיק ביד העניים הנז׳. ולקיים מאמר רז״ל עניי עירך, ועניי עיר אחרת, עניי עירך קודמיו וכוי. לפי שאין לך שבוע ושבוע, שלא יבואו ששה או שבעה עניים, משאר מדינות המערב. וגדולה על כולן אלו הבאים מאשכנז ופולונייא אשר רובם ככולם מביאים אגרות חתומות שבאים מארצם לצורך פדיון שבויים, ואחר כך תגלה רעתם שמזייפים אגדותיהם, ונוטלין ממון בזרוע וביד רמה. ואחר כך פוערים פיהם לבלי חוק, ומדברים דברים רעים, ועניי העיר עם שאר עניי המערב נדחים במתנה מעוטה, אשר לא תועיל לכלום. על כן הסכמנו אנו החתומים הסכמה גמורה שלא תופר ולא תתבטל, שכל הבא לשאול מארץ אשכנז ופולונייא וסביבותיהן, אין לו מהקהל כי אם שני אירייאליס ולא יותר, הן יהיה חכם או מהמון העם או לפדיון שבויים וכיוצא. וכל הרוצה לתת יותר מזה מן הקהל, הוא עובר על הסכמת ב׳׳ד והקהל, ודבריו בטלים ואין שומעין לו כלל, והרי הוא גוזל את הרבים, וגוזל עניים. ולפי שכן הסכמנו וקבלנו ואין להשיב, במשך זמן עשר שנים. לכן חתמנו בר״ח תמוז יה״ל שגת טוב להודו׳ית לה׳ לפ״ק ע״ב. וחתו׳ החכמים השלמים הרבנים המובהקים כמהר״ר מנחם, כהה״ר דוד סרירו זלה״ה, וכמוהר״ר וידאל הצרפתי זלה״ה, וכמוהר״ר מימון אפ׳לאלו זלה״ה, והכרנו חתימותיהם.

תמוז הת״ס

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

אוגוסט 2015
א ב ג ד ה ו ש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  
רשימת הנושאים באתר