40 – כיצד באו אנוסי ספרד לאלג'יר
אברהם שוקרון (מספר! סיפור 40), יליד (1896) מליליה במארוקו הספרדית. אביו (יעקב) היה שוחט ובודק, מראשי הקהילה במליליה והצטיין בידיעותיו הרבות. אחיו של המספר, מיימון, שהוסמך לרבנות ונחשב לעילוי, מת בדמי ימיו(בן 31), ובעקבות מוות זה לא רצה האב שבנו אברהם ילמד תורה הרבה, כי חשש מעין־הרע שפגעה כבר באחיו המפורסם בשקידתו, תורתו ודעתו. בגמר חוק לימודיו בחדר, נשלח איפוא הנער אברהם, בן העשר, לעזור בחנות. בגיל 16 נשא אשה ופתח חנות לעצמו. בימים ההם פרצה ״מלחמת הריף״ : שבטי הערבים שמרדו בשלטון הספרדי גרמו למהומות בעיר מליליה. אורחות־המסחר של העיר וסביבתה אבלו, ומשפחת שוקרון נאלצה לעזוב את המקום. בית־האב עבר לעיר ווג׳דה שבגבול אלג׳יר, ובה נולדו ארבעת ילדי אברהם: שני בנים ושתי בנות, שלמדו בבתי־ספר צרפתיים. בשנת 1956 עלתה המשפחה לארץ, לאשקלון. אברהם, שספג בילדותו דברי תורה ומאמרי חז״ל לרוב׳ הנחילם לילדיו: שני בניו משמשים בהוראה בבתי־הספר שבסביבת אשקלון׳ ואחת הבנות היא פקידה. הבת הבכירה נשואה לעולה מפולין.
בעזרת המוסדות פתח ר׳ אברהם דוכן למכירת בולים וכרטיסי הגרלה של מפעל־הפיס. מסביב לדוכנו מתרכזים העולים הקשישים יוצאי צפון אפריקה ור׳ אברהם מדריך אותם בדרכם לעתיד ובאורחות הארץ. לעתים קרובות הוא משזר בדבריו סיפורי־אגדה, ואלה נרשמים מפיו ע״י זלמן ב ה ר ב.
בן דודו׳ הרב אהרון שוקרון (נפטר בשנת תש״ח, והוא כבן מאד.) היה פייטן בעיר ווג׳דה׳ ופיוטיו היו מושרים לפי לחן ידוע ומותאמים לכתחילה ללחן זה. מקצתם נתפרסמו בחוברת ברון אהרון (פאריז, תשט״ו).
זלמן (רבינוביץ) בהרב (רושם: סיפורים 35—40), יליד קלינקוביצי (עיירה קטנה במחוז היערות של פולסיה ורוסיה הלבנה), 1902. אביו׳ דב בר, החזיק בית מרזח במקום. למד בחדר, אשר ממנו עבר לבית־הספר מיסודו של הטופר זלמן אפשטין (נחום האלקושי) — המוסד הראשון שבו למדו בגולה ״עברית בעברית״.
בהיות הרושם בן 13 נתייתם מאמו, ובתקופת מלחמת־העולם הראשונה יצא ללמוד ב״ישיבת לידה״ שבייליזאבטגראד. בתקופת המהפכה הצטרף לתנועת ״צעירי ציון״, וב־1922 יצא מטעם הסתדרות ״החלוץ״ לקיבוץ הכשרה לעיר ירציבו בפלך סמולנסק והגיע לארץ עם חלק מקיבוץ זה (״גדוד העבודה על שם י״ח ברנד״). בשנת 1923 נשלח לקבוצת תל־חי בגליל העליון כדי להיאחז בקרקע. שם עבד כנוטע אילנות ורועה כבשים. כעבור שלוש שנים עבר לירושלים, ועבד בחפירות ״החומה השלישית״ מטעם האוניברסיטה העברית, אחר כך היה רועה כבשים עם אלכסנדר זייד בשייו־אבריק ליד חיפה. עבד בכביש יפו—פתח־תקווה ובמפעל החשמל מיסודו של פנחס רוטנברג בנהריים. ׳אחרי מאורעות 1929 וחורבן באר־טוביה היה בין המקימים אותה מחדש. ׳גשגת 1931 הצטרף כחבר למושב זה.
בגבור העלייה, אחרי קום המדינה, הצטרף לארגון שח״ל (שרות חלוצי לישראל) שיצא לעזרת העולים החדשים בדרום ובנגב. בשנת 1950 התחיל לעבוד כמדריך למשקי עזר ואחר כך במועצת הפועלים אשקלון כ״קולט עלייה״. בשנים האחרונות, בהכירו את יוצאי העדות השונות שהגיעו לאשקלון, הוא מקדיש את מרצו וזמנו לתרבות העולים ולספרותם העממית. מרבה לרשום סיפורי־עם מפי תושבי אשקלון׳ שאותם הוא מכיר יפה. באסע״י שמורים 154 סיפורים הרשומים על ידיו, רובם מפי יוצאי־ארצות האיסלם, תושבי אשקלון.
40 – כיצד באו אנוסי ספרד לאלג'יר
בימי גירוש ספרד היה הדבר. אנוסים רבים נכלאו בבית־הכלא המרכזי של ספרד, והכמרים, משרתי האינקביזיציה, שמרו עליהם.
בבית־הכלא הזה חפרו האסירים מנהרה ארוכה ועמוקה מתחת לפני האדמה, והקדוש־ברוך־הוא היה בעזרם. כל האסירים נמלטו. בהגיעם לעיר החוף, שבה הכינו חברי האנוסים מקלט בטוח לנמלטים, שכרו אונייה שהביאה אותם לחופי אלג׳יר.
השגריר הטורקי, ששלט בימים ההם במדינת אלג׳יר בשם השולטן בקושטה, התפלל במסגד שעה שהגיעה האונייה עם האנוסים על סיפונה, וביניהם היו שרים ורוזנים רבים מגזע היהודים, ובראשם שני חכמים גדולים הרשורש ועריבס.
רק הצליחו הנמלטים לעלות על החוף, והנה הגיעו לשם ספינות־המלחמה הספרדיות, שרדפו כל הזמן את ספינת האנוסים. משלחת ספרדית נתקבלה ע״י השגריר הטורקי, וחבריה ביקשו ממנו להסגיר את הבורחים, שאינם אלא אזרחי ספרד המורדים במלכות. במיוחד דרשו את ראשי הקושרים, הרשורש ועריבס.
אמר השגריר לשליחים:— הצי המלחמתי של ארצכם גדול הוא ורב עוצמה. שילחו את כל ספינותיכם להחזרת היהודים.
כאשר היו ספינות ספרד בלב הים הושיב השגריר את שרי היהודים, הרשורש ועריבס, בסירה מיוחדת נהוגה בידי קברניט מעולה. הוא נצטווה להוביל אותם לקראת האוניות של הצוררים.
השרים לקחו אתם קנה וכאשר התקרבו לאוניות הספרדיות, הטילוהו לתוך המים. מיד קם נחשול גדול וסערה התחילה להשתולל. האוניות של ספרד הרשעה על חייליהם ונשקם טבעו, ציוד החיילים וכל הרכוש שבאוניות ירדו תהומות.
החכמים הרשורש ועריבס, שמצאו להם מקלט בטוח באלג׳יר נקראו ע״י יהודי מדינה זו בשם ״חכמי הסידרה״. הם ייסדו ישיבות והרביצו תורה בכל רחבי אלג׳יר.