מנהגי החתונה בקהילת ארפוד. מאת ד"ר מאיר נזרי….

מנהגי החתונה בקהילת ארפוד.

מאת ד"ר מאיר נזרי….

מתוך הספר מקדם ומים כרך ח

ד"ר מאיר נזרי מחברם של ספרים רבים אחרים כגון שירת הרמ"א, קהילות תאפילאלת, מביא בפנינו מנהגי החתונה בארפוד בצורה קולחת ומאירת עיניים….

דינרי זהב גדולים טובים ויפים ומזוקקים מן המטבע היוצא… הכול קיבל החתן הנזכר ובא לידו ונכנס ברשותו בנאמנות ובאחריות.. ועל כל יורשיו אחריו וכל נכסיו שו"ש – 606 ק'ואט כולנון יהון אחראין וערבאין לפורען – כולם יהיו אחראים וערבים לפרעונם – הסך הנזכר עיקר ותוספת ותקנת חז"ל וקנינו מידו בכלי שכשר לקנות בו, בשבועה, בשם יתברך ועוד קיבל על עצמו עשרה מתקאל כתקנת חז"ל והכול שריר ובריר וקיים.

אכן הנוסח הקצר של הכתובה הסג'למאסית והשמטת חלקה האחרון של הכתובה החסר כביכול הביא לכלל טעות או לאי הבנה של חוקרים או עורכי אוסף הכתובות בבית הספרים הלאומי, אלה העירו על כל אחת מהכתובות מסג'למאסה, כי הכתובה אינה גמורה וחסרים בה חלקים או עדים או כיוצא בזה.

נחזור ונציין כי לא חסר דבר, כי זה הנוסח המסורתי המקובל בכתובות מסג'למאסה בכל התקופות וכתובות בארפוד עד שנת 1950 לפחות.

אירועי שבוע החופה.

החינה בבית החתן.

במוצאי ראשון נערכת חגיגת החינה השנייה, הפעם בבית החתן. היא נמשכת כל הלילה בשירה וזמרה וכיבוד ובהשתתפות הכלה, שושבינותיה, רעותיה, בנות ונשים ממשפחות המחותנים וקרובי משפחה. כבר בוקרו של יום ראשון נשחטים עגלים לסעודת הנישואין למחרת. יש וכמה מן החלקים הפנימיים של העגלים מוגשים צלויים לכבוד המשתתפים בחינה. במהלך החגיגה מורחים את החינה לכלה ולשאר המשתתפות.

יום שני בסימן " שובע שמחות ".

יום שני רצןף אירועים בסימן " שובע שמחות ", הובלת ה " סורה " – נדוניה – תהלוכת הכלה לבית המרחץ, תהלוכת החתן לבית הורי הכלה ולפתיחת הצום, סעודת בנישואין, תהלוכת החתן לבית קרובות הכלה ועריכת החופה בבית החתן.

הובלת הסורה.

למחרת החינה בוקר ביום שני, נעקרך טקס הובלת ה " סורה , – הנדוניה – תהלוכה של נשים ונערות נושאות אל כל הכבודה, בגדים, תכשיטים, מצעות ועוד. כל פריט מונח במגש או בכלי של נחושת או של כסף כדי להרבות המוהר ומתן. הן צועדות בשירה של " לא-לה-ומא-לי ו " זינאתום בלהנא ". בהגיען לבית החתן הן מנקות את פניהן וידיהן מהחינה. בהובלת הסורה  אין הכלה מתלווה.

אחר כך באה קבוצה אחרת ובידיהם " אלכש , – כלי בית – שמביאה הכלה בכלל נדוניתה, כגון דלי, קומקום , מהראז – מכתש -, קערת נחושת צהובה לנטילת ידיים, מצעות, שטיחים, מזרנים ועוד. כלי הבית היו נטענים על סוסים ומובאים על ידי גברים לבית החתן. בבית החתן בכל כמרקחה, ההכנות הקדחתניות לסעודת הלילה בעיצומן, והמולת השמחה רבה מאוד.

תהלוכת הכלה לבית המרחץ ושמחת השושבינות.

ביום זה, ערב הכלולות, נערך אחר הצהריים טקס " אשחום " – רחצת הכלה. מרחיצים את הכלה בביתה ומלבישים אותה בבגדים חדשים. אחר מרכיבים אותה על פרדה ומוליכים אותה לבית המרחץ לטבילה. לאורך כל הדרך לבית המרחץ מלווה הכלה בבנות משפחתה ובחברותיה השושבינות בשירה וקריאות שמחה.

           רכבהא בוהא פוק לבע'לה / אלאלא לעאטי מולאניא

           הרכיב אותה אביה על פרדה / ה' זיכה אותה למעמד זה.

לוקחים חכבודה חלוק רחצה ומגבת חדשים, והמיילדת מלווה את הכלה. בהגיע הנשים לבית המרחץ מטבילה המיילדת את הכלה. בתום הטבילה חוזרת הכלה עם מלוותיה לא לביתה – כסימן שלא תצטרך לביתה ולא תתגרש – אלא לבית אחת מקרובות הכלה. כל הדרך הו שרות לכבודה.

         זאת מלחממאם ולעריס מעאהא / מרחבא באסתר ולי ג'את מעאהא

         שבה מבית המרחץ והחתן אחריה / ברוכה אסתר וכל מלוותיה.

בהגיען לבית קרובת הכלה הן יושבות, אוכלות ארוחת ערב עם הכלה, שותות ושמחות ושרות לכבוד הכלה בליווי תוף.

          אדאר אלי מא תפרח אלילא / מא תדוכּ לערוסה מה תשופהא

          משפחת שלא תשמח בלילה הזה / לא תשיג את הכלה ולא תזכה לראותה.

השירה נמשכת עד לבוא החתן ומלוויו, הנמצאים בינתיים בבית הכלה.

תהלוכת החתן לבית הורי הכלה לסיום הצום וסעודת הנישואין.

ביום החופה מתענה החתן כמנהג רוב הקהילות, אבל הכלה אינה מתענה על פי מנהגי תאפילאלת. להפך, " יום זה היא נוהגת בו כיום טוב, יען כי בבית הכלה נמצאות כל חברותיה, שושבינותיה ובנות גילה, אוכלות ושמחות. אמרו " היאך הן מבלות בשמחה, באכילה ובשתייה לכבודה, והיא שרויה בתענית ? לפיכך אין היא מתענה, כדי למנוע ממנה צער.

לקראת הערב מובל החתן במקהלות עם, כשהוא שרוי בתענית, לבית הורי הכלה. שם הוא מפסיק את הצום, ושם נערכת גם סעודת הנישואין על ידי אבי הכלה. ועוד מנהג אופייני בתקופה זו באזור הזה, לא נהגו לעשות את סעודת הנישואין לאחר החופה, אלא להפך.

תחילה מתקיימת הסעודה בבית הורי הכלה, אחר כך נערכת החופה בבית החתן. מנהג זה אין טעמו ברור, נראה כי נקבע כדי למנוע צער מהחתן השרוי בתענית. הסעודה מלווה בפיוטים, ומשתתפים בה גם אנשי החברא קדישא.

אשר לחופה, הסדר המקובל בקהילות ישראל בכלל הוא כך : ברכת האירוסין, קריאת הכתובה ושבע ברכות. בארפוד, בתאפילאלת ואגפיהן ובכלל זה בצאר הסדר הוא " קוראים את הכתובה תחילה, אחר כך ברכת האירוסין ומעשה הקידושין ובסוף ברכת הנישואין, כמנהג קונסטנטינה.