נוהג בחכמה- רבי יוסף בן נאיים זצ"ל
- זובחי הזבח קיצור ותמצית לספר״זבחי רצון״ שחיבר ר׳ שלמה אבן צור מחכמי פאס במאה הי״ט. מאחר שבכל המקומות במארוקו בהם פשטו תקנות רבותינו המגורשים מקאסטיליה, הם נוהגים גם בטריפות הריאה לפי ההנחיות שהנהיגו חכמי המגורשים מספרד. למרות שהנחיות אלו הן בניגוד לפסקי מרן ר׳ יוסף קארו בשלחן ערוד. במשך הזמן התפתחה במארוקו ספרות עניפה בנושא זה. דברים שהתחדשו וחידשו חכמי הדורות, והתחברו בדיני טריפות מספר חיבורים.
הערת המחבר : בדור הראשון לבא מגורשי ספרד לפאס, פרץ פולמוס חריף בינם לבין התושבים סביב מנהגי טריפות הריאה. לתיאור הפולמוס ולרקעו ההלכתי, הקדיש הרה״ג חיים גאגין את חיבורו ״עץ חיים״. ר׳ חיים היה ראש המדברים בשם התושבים. הספר ״עץ חיים״ יוצא לאור מכתב־יד בההדרתי (בע״ה בשנה זו תשמ״ז). על ר׳ חיים, חיבורו והרקע ההלכתי לפולמוס, ראה במבוא שכתבתי לספר.
ר׳ שלמה אבן צור, אסף בחיבורו מספרות הפוסקים בדפוס ובכתובים, כל ההלכות שהתחדשו או שדנו בנושאים אלה וערך אותם לפי סדר השולחן ערוך. מעין ספר ״כנסת הגדולה״ להרה״ג רבי חיים בנבנישתי. החיבור שאמור היה להיות ספר הלכה שימושי הפר לרב היקף, לא שירת את מטרתו כהלכה והקשה את השימוש בו. מה גם שהספר עודנו בכתב-יד ולא יצא לאור עד היום.
ר׳ יוסף שימש כשוחט ובודק בעיר פאס, ונחשב בין המומחים בתחום זה להלכה ולמעשה. כאשר החליטה מועצת הרבנים במארוקו בשנת תש״ט (1949), להקים ועדה שתהיה מורכבת משוחטים מומחים בהלכה ובמעשה ומרבנים אשר תלמד ותחקור את המנהגים השונים בדיני טרפות הנהוגים בערי מארוקו ותמליץ את המלצותיה בנושא, היה ר׳ יוסח בין הנבחרים לוועדה זו ואף הגיש לחבריו בכתב את המלצותיו המבוססות על פי המקורות. את הספר ״זובחי הזבח״ חיבר בשביל חבריו למקצוע כדי להקל עליהם את מלאכת החזרה, השינון והחיפוש, כדבריו בשער שהכין לספר:
זובחי הזבח והוא קיצור ספר זבחי רצון להרה״ג כמוהר״ש אבן צור זצ״ל, אשר אזר מותניו ואסף בחפניו ברוח מבינתו, דעות ראשונים ואחרונים בהלכות שחיטה ובדיקה, ומנהגים שייסידו רבותינו המגורשים מקאשטיליא נ״ן [נוחי נפש], אשר אנו נגררים אחריהם בערי המערב. והוא ז״ל חפש בחורין ובסדקים, דעות החולקים חדתין ועתיקים, הקרובים והרחוקים, ומעשהו מעשה רוקם.
הדור אתם ראו שדבריו בארוכה באו, ולא יוכל איש לשאת אותם בחיקו, ולא לשנות בקל את פרקו. וכדי להיות נקל לפני הקורא קצי״ר אמיץ [קיצור חזק] עשיתי לו…
לחיבור שער והקדמה משל המחבר, והשער מעוטר על ידו בגזרי ניירות. הספר אינו ממוספר, ובו 164 עמודים. הדך 11×17.2, בעמוד 22—24 שורות. בשורה 10—14 מלים.
צאן יוסף תשובות שהשיב לשואליו בענייני הלכה ובן בירורים הלכתיים שערך לעצמו. בספר יש קי״ ב תשובות. חלקם הגדול דן בשאלות שהזמן גרמא בעקבות התפשטות התרבות האירופאית במערב, כגון: ניגון בפייאנו בשבת על ידי גוי בבית כנסת; ארגון ערבי שירה וריקודים מעורבים לשם עריכת מגבית; קביעת שמות נוצרים לילדי ישראל על ידי הוריהם; הליכה בגילוי הראש לגברים; כתב צרפתי לענין שבת. בחלק מהשאלות דן עם חכמי הדור במארוקו ומחוצה לה, כגון בענין צינורות המים העוברים בתוך בית הקברות, נשא ונתן עם הרבנים ר׳ ישמ״ח עובדיה מהעיר צפרו והר׳ דוב בעריש צוקרמאן מלבוב. התשובות כתובות בסדר כרונולוגי, התשובה הראשונה היא מחודש שבט תרנ״ז והתשובה האחרונה שיש בה תאריך היא מאלול תרצ״ה. המחבר שלח את הספר ״צאן יוסף״ להדפסה בירושלים, יחד עם חיבוריו ״כל חדש״ ״ויבין לאחריתו״ סביב לשנת התרצ״ז (1937). לשני הספרים הראשונים נערך בדפוס סדר מלא ואף נשלחו למחבר גיליונות להגהה. וכן חלק מהספר השלישי. אך בעקבות מלחמת העולם השניה ומלחמת העצמאות שהחלה בעקבותיה, חלו שיבושים בדרכים ועיכובים בהדפסה. עם הכרזת העצמאות וחלוקת ירושלים נשארו הגליונות בבית הדפוס בירושלים העתיקה. דבר זה גרם צער גדול למחבר, וכל השתדלויותיו לברר מה עלה בגורל חיבוריו עלו בתוהו.
הערת המחבר : הדבר בא לידי ביטוי באגרותיו מספר פעמים. ראה בלשוני עט, עמי 142, 262, ועוד. ובתולדות יוסף, עמי 242, כותב בין היתר: ״ודבר זה אין לו נחמה, צער זה גדול יותר ויותר ממיתת בני חמודי … וחניתי לאור אורה זו תורה ויבא חושד עיני במר יבכיון …״.
את כל הגליונות שקבל להגהה כרך אותם במו ידיו לספר. הספר נמצא באוסף הגר״ש משאש שליט״א והוא מסרו לי לאחר שהבטחתי לו בע״ה לעשות נחת רוח לאותו צדיק המחבר ולהדפיסו מחדש, לאחר שיוגה משגיאות דפוס הנמצאות בו. כמו-כן היה לנגד עיני הספר בכתב-יד המחבר, וכנראה שזו מהדורה קמא של הספר, כי המהדורה ששלח לדפוס יש בה הוספות ושינויים בסגנון ובתוכן. לספר שער והקדמה משל המחבר אשר עודם בכתובים.