טללי אורות בתורת רבנו "אור החיים" הק' לספר בראשית – פרשת "וירא".

טללי אורות בתורת רבנו "אור החיים" הק' לספר בראשית – פרשת "וירא".Asilah

מאת: הרב משה אסולין שמיר

"וירא אליו ה' באלוני ממרא.

 וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו

  וירא וירץ לקראתם". (בר' יח, א-ב)

"וירא אליו ה'". "מצד שרש נשמתו, זכה אברהם להיות מרכבה לשכינה". (רבנו "אור החיים" הק')

 

"וירא אליו ה'" – הפרשנים דנים בשאלה מדוע נאמר: "וירא אליו ה'", ולא נאמר כמקובל, "וירא ה' אליו" כמו בפרשת "לך לך" שם נאמר: "וירא ה' אל אברם" (יב, ז). כמו כן, לא נאמר בפסוק תוכן דברי ה' אל אברהם.

רבי חמא בר חנינא אומר על כך: "יום שלישי למילתו היה, ובא הקב"ה ושאל לשלומו" (בבא מציעא פו' ע"ב). גם רש"י מביא בפרושו את דברי רבי חנינא. מדבריו עולה שההתגלות לאברהם לא הייתה לשם נבואה, אלא לשם מצוות ביקור חולים כיון שזה היה ביום שלישי למילתו בו שיא הכאבים.

ניתן גם לומר שהתורה הקדימה את מילת הכינוי "אליו", כדי להדגיש את חשיבות ביקור חולים לכל אדם, ולא רק לאנשים חשובים כמו אברהם. לכן חשוב מאוד לבקר חולים גם אם הם לא מוכרים לנו, כפי שאנו רואים בבת"ח.

הרמב"ם במורה נבוכים אומר שהפסוק הראשון "וירא ה' אליו", מהווה כותרת לפסוקים הבאים בהם מתואר תוכן הנבואה, ע"י שלושת המלאכים הנפגשים עם אברהם, ומבשרים לו על הולדת בנו בעוד שנה.

הרשב"ם הולך בעקבותיו ואומר: "וירא אליו ה' – האיך שבאו אליו שלושה אנשים שהיו מלאכים. שבהרבה מקומות כשנראה המלאך, קוראהו בלשון שכינה כדכתיב "כי שמי בקרבו". גם בהמשך אומר הרשב"ם על הכתוב "ואברהם עודנו עומד לפני ה' – לפני המלאך לבקש פניו". דוגמא לכך היא "גילוי אליהו" שהוא מלאך, לצדיקים.

הרמב"ן לעומת זאת, אומר שהפסוק "וירא אליו ה'", חותם את קיום מצוות ברית מילה מסוף הפרשה הקודמת "לך לך" כדי לכבד את אברהם על כך, וכדברי קודשו: "ואל תחוש להפסק הפרשה, כי העניין מחובר, ולכן אמר "וירא אליו" ולא "וירא ה' אל אברהם". בפרשה הזאת רצה לסדר הכבוד הנעשה לו בעת שעשה המילה, כי נגלית עליו השכינה, ושלח אליו מלאכיו לבשר את אשתו וגם להציל את לוט אחיו בעבורו".

רבינו "אור החיים" הק' משיב לשאלה הנ"ל: הקב"ה השרה שכינתו על אברהם אבינו והוא נעשה מרכבה לשכינה. ובכך הגיע לשלוש השגות רוחניות:

  1. 1. מצד שורש נשמתו, זכה להיות מרכבה לשכינה.
  2. מצד רוחו, זכה להשיג בשכלו כללות אור עליון: "וירא אליו ה'" {הוי-ה}.
  3. מצד נפשו, זכה להארה ברמ"ח איברי גופו ע"י מצוות המילה. אברהם = רמ"ח. ברמ"ח איבריו עבד את הקב"ה.

לדעת אוה"ח הק', אברהם זכה לשמש כמרכבה לשכינה, לאחר ברית המילה בה התגלה בבשרו: יו"ד רשימו קדישא" כדברי הזוהר הק' (לך לך צה' א').  לפני הברית, הערל הוא בבחינת "שד". ואילו לאחר ברית המילה, הוא בבחינת ש-ד-י. 

                                     ש- הנחיריים שלנו בצורת ש.

                                     ד- הזרוע בבחינת ד.

                                     י- ברית המילה בבחינת י.

כל זה ביחד מהווה = ש-ד-י, המתגלה אלינו בשם "אל  ש-ד-י".

  "מרכבה" – בא מהשורש "רכב" אותו אנחנו נוהגים, מבלי שהרכב יתערב בהחלטות הנהג. כך ראו עצמם אבותינו הקדושים כלפי הקב"ה. הם האמינו בה' ולא שאלו שאלות כמו שהרכב אינו שואל שאלות, ולכן הם זכו לשמש כמרכבה לשכינה.

"בריתו של אברהם אבינו עליו השלום".

הקשר בין ברית מילה וברית ארץ ישראל.

קיום מצוות ברית המילה, ע"פ הכתוב: "וביום השמיני ימול בשר עורלתו (ויקרא יב' ג') אבל לעולם היא נקראת על שמו של אברהם אבינו, כפי שמופיע בברכת המילה. המלאך רפאל ריפא את אברהם מכאבי הברית, בכך שהביט בו בלבד: "וירא", לכן יכל אברהם לרוץ לקראתם: "וירא – וירוץ לקראתם". שווה להתראות עם מלאכים… הקב"ה רצה שהאדם בישראל יהיה מסובב במצוות כל רגע ורגע מחייו, כדי שיהיה קדוש ותמים. לכך קבע בגופו מצווה שתהיה חלק מהותי מהאדם עצמו. כמו שמצוות המזוזה שומרת עלינו בבית, כך הברית – בכל מקום.

כמו כן, רצה הקב"ה שעם ישראל ידור בתוך מצוה, ולכן בנוסף למצוות ברית המילה בגופו, הוסיף לו את מצוות ארץ ישראל, דבר המסביר מדוע קשר הקב"ה את מצות מילה למצות ארץ ישראל, ושתיהן היו הבריתות הראשונות והיסודיות אותן כרת הקב"ה עם אבי האומה אברהם. הקב"ה רצה שכל האדם מישראל יהיה מוקף מצוות בגופו ובמקומו, ולכן קבע בבשרו את המילה, ובאדמתו את ארץ ישראל. מצוות המילה היא המצווה שנכנסת לגופו של כל יהודי, וארץ ישראל היא המצווה שלתוכה הוא נכנס, דבר המסביר מדוע יהושע בן נון מל את בני ישראל לפני כניסתם לארץ כדברי הכתוב: "וזה הדבר אשר מל יהושע כל העם היוצא ממצרים הזכרים וכו'" (יהושע ה, ד). דברי רש"י לכתוב הנ"ל, מאששים את הקשר בין ברית מילה לארץ ישראל, וכדברי קודשו: "סבורים אתם לירש את הארץ ערלים? לא כך נאמר לאברהם "ואתה את בריתי תשמור… ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך" (בראשית יז).

"לך לך" – "במחזה" – "וירא".

תרשים זרימה בתהליך התגלות הקב"ה – לכל אחד מאתנו.

תהליך התגלות הקב"ה לאברהם אבינו, ובעצם לכל אחד מאתנו, עובר דרך שלושת השלבים הבאים:

א. "לך לך"- בפרשת "לך לך", הקב"ה אינו מתראה עם אברהם כמו אצל משה רבנו בתחילת דרכו בסנה, אלא ישר "מנחית" עליו את הציווי "לך לך אל הארץ אשר אראך". בבחינת "נעשה ונשמע".

ב. "במחזה"- "אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברהם במחזה".  בברית בין הבתרים, הקב"ה נגלה לאברהם אבינו במחזה מתוך חלום בו הוא מבטיח לו בן. אברהם "האמין בה' ויחשבה לו צדקה". (טו, ו).

ג. "וירא אליו ה'. – הקב"ה  מזכה את אברהם בראיה רוחנית לאחר שקיים את מצוות ברית המילה, ובכך כל גופו התקדש ונעשה מרכבה לשכינה כדברי רבנו אוה"ח הק'.

מהדברים הנ"ל עולה שבכדי לעלות ולהתעלות בעבודת ה', יש להתחיל מתוך אמונה כמו אברהם אבינו שביצע את הציווי הראשון "לך לך" מבלי לשאול גם אם הוא לא הבין. בהמשך, נוכל להרגיש במחזה חלומי בקרני אור אלוקיים, בבחינת "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך", ובעזהי"ת נזכה גם לחוות ראיה רוחנית בבחינת "וירא אליו ה'".

"ויהי אחר הדברים האלה – והאלוקים נסה את אברהם" (בר' כב, א).

תכלית הניסיון – חישול האדם בעולם העשיה.

"רבי לוי אומר: ניסיון ראשון כניסיון אחרון: ניסיון ראשון ב"לך לך מארצך", וניסיון אחרון ב"לך לך אל ארץ המוריה" (מדרש תנחומא). מהלך חיי אברהם רצוף ניסיונות קשים ומגוונים: בגופו– הניסיון באור כשדים שם הושלך לכבשן האש ע"י נמרוד בהמלצת אביו תרח, עקב אמונתו בה'. באשתו – כאשר שרה אמנו "נלקחה" ע"י פרעה ואחר כך ע"י אבימלך. בממונו – "ויהי רעב בארץ" בניסיון השני. בקרוביו – הצלת לוט בן אחיו תוך סיכון עצמי גבוה ביציאה למלחמה נגד ארבע מעצמות. בהוריו – בהתנגדותו חסרת הפשרות לאמונה האלילית של הוריו. בבנו – הניסיון הגדול מכולם כאשר נדרש להעלות את יצחק בנו האהוב לעולה.

ננסה להאיר בעזהי"ת את תכלית ניסיון העקידה, ואיך עלינו להתייחס לניסיונות הנוחתים עלינו חדשים לבקרים..

פרשנים כמו הרמב"ן, ספורנו, אוה"ח הק' וכו' שואלים: וכי הקב"ה אינו יודע שאברהם אבינו אכן יעמוד בניסיון? כמו כן, מה תכלית הניסיון? שאלה נוספת, מדוע בברכות השחר קבעו לנו חכמי התפילה לומר על הבוקר: "ואל תביאנו… לידי ניסיון, ולא לידי ביזיון". ויש המסבירים את הקשר בין ניסיון לביזיון, בכך שעל ידי אי עמידה בניסיון, נבוא חלילא לידי ביזיון. שוב מתעצמת השאלה. איזו תועלת תצמח לנו מהניסיונות? בתורה אנחנו לא רואים שאברהם בקש לעמוד בניסיון, אלא נחתו עליו ביוזמתו של הקב"ה.

 רבי אברהם אבי הגר"א אומר: בעצם, כל אחד מאתנו עובר ניסיונות שונים בחייו בדומה לאברהם  והכל בהתאם לאישיותו ושורש נשמתו: בגופו – יכולותיו השכליות, וכן מחלות לא עלינו. בממונו – עליות וירידות בפרנסה. בבניו – חינוך הילדים מלווה בקשיים לא מעטים, ובפרט הילדים הזקוקים לצרכים ייחודיים.

 באשתו –יחידי סגולה זוכים שיקויים בהם דברי רבי עקיבא: "זכו – שכינה שורה ביניהם".

הרמב"ן: הקב"ה מביא ניסיונות רק על צדיקים היכולים לעמוד בהם כדברי דוד המלך: "ה' צדיק יבחן… (תהילים יא, ה), במטרה להוציא לפועל את צדקותם הגנוזה, ובכך להגדיל את שכרם, וכן לחשלם בהמשך עלייתם בעבודת ה'.  ובלשונו של הרמב"ן:  "עניין הניסיון האו לדעתי, בעבור היות מעשה האדם רשות מוחלטת בידו, אם ירצה – יעשה, ואם לא ירצה – לא יעשה. יקרא הניסיון מצד המנוסה אבל המנסה יתברך, יצווה להוציא הדבר מן הכוח לפעל

להיות לו שכר מעשה טוב ולא שכר לב טוב בלבד". ולכן המלאך אומר לאברהם אחרי הניסיון:

"…  "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה, ולא חשכת את בנך, את יחידך ממני". (כב, יב). "עתה" – אחרי הניסיון.

הזוהר הקדוש, רב סעדיה גאון, האברבנאל וכו':  נסיון, מלשון נס – דגל. להראות לעולם עד כמה אברהם אבינו אהב את ה', וכדברי הזוהר: (תולדות קמ): "אמר רבי יהודה מהו "נסה"? הרמת נס… ע"י זה, ה' הרים דגל אברהם.

רבנו "אור החיים" הקדוש אומר: המיוחד בניסיון העקידה, הוא בכך שהקב"ה מנסה את אברהם גם במידת הדין ולא רק במידת החסד בה הגיע לשלמות, ולכן התורה השתמשה בביטוי "והאלוקים". ובלשון קודשו: "אמר והאלוקים… לומר, מלבד ניסיונות שקדמו – הוסיף לנסותו בגבורת הדין ניסיון עצום".

הנשמה הטהורה יורדת לעולם כחומר לא מעובד, ורק ע"י קיום מצוות היא הופכת להיות כלי קיבול לקליטת שפע רוחני אלוקי בעקבות הארות רוחניות הנוצרות ממעשינו הטובים. הנשמה דומה לניצן של פרח מתפתח אותו אנו רואים רק בשלב

כוח ההולדה באות ה – בשמה של כל אש – ה.

 בפרשתנו זכתה שרה אמנו לפרי בטן בדמותו של יצחק אבינו שזכה להיות כעולה תמימה, החי כמלאך ה' צבאות מאז העקידה, ולכן שמו לא השתנה דוגמת אברהם (אברם) ויעקב (ישראל). 

שרה ורחל אמנו היו עקרות. אלוקים לקח את האות יוד מ-"שרי" השם הקודם של שרה, וחילק אותו לשניים:  פעמיים ה + ה אחד לאברם שהפך לאבר-ה– ם, והשני לשרי שהפכה לשר- ה. לרחל אמנו,  לקח הקב"ה  ה אחד מבלהה שפחת רחל, כך שגם בלהה וגם רחל יכלו ללדת, ולכן רחל אמרה: "ותאמר {רחל} הנה אמתי בלהה בא אליה ותלד על ברכי  – ואבנה גם אנוכי ממנה". (בראשית, ל, ג).  האות ה' מהווה כסגולה להצלחה ולשמירה, ולכן  יש החורטים אותה ותולים אותה.

אראנו נפלאות,

לעבודת ה' מאהבה למו"ר אבי הצדיק רבי יוסף בר עליה ע"ה.

"ולא אותי קראת יעקב – כי יגעת בי ישראל". (ישעיה מג, כב).

 אחת הפרשנויות לפסוק הנ"ל אומרת: הקב"ה אומר לנו שאם נרגיש המון יגיעה בעבודת ה' כגון מתי כבר תסתיים התפילה, מתי כבר יגמר שיעור תורה וכו'? סימן  ש"לא אותי קראת יעקב", אלא "יגעת בי ישראל". נשתדל לאהוב ולהאהיב את עבודת ה' כמו אבותינו שעבדו את ה' בשמחה, ולא ראו בה עול. ישנם כאלה המבקשים "לתקתק" את התפילה, או כאלה העוזבים את ביהכנ"ס בתחילת "עלינו לשבח" ההופכת אצלם לתפילת הדרך, ושוכחים שכל השפע יורד רק בסוף התפילה כדברי האר"י הק', וזה בתנאי שהוא נשאר עדיין בביהכנ"ס כדעת המקובלים.

מספרים על סוחר יהלומים עשיר שטס לנסיעת עסקים עם מזוודה מלאה יהלומים. בהגיעו ליעדו, הוא ביקש מעוזרו שיחכה בטרמינל שדה התעופה, ויאסוף את הכבודה ממסוף המזוודות, ויביא לו אותה למלון. העוזר אכן עשה כדבריו, ועשה את דרכו עם המזוודה לכיוון המלון בו התאכסן העשיר. בהיותו משקיף מחלון המלון, העשיר רואה את עוזרו מתנשף בכבדות עם המזוודה. הוא הבין מיד שזו לא המזוודה שלו, ושגנב מתוחכם הצליח להחליף את מזוודת אבני היהלומים במזוודת אבני חצץ, דבר שאכן התגלה כנכון כאשר פתח את המזוודה.

בדיעבד התגלה שהגנב פעל בעורמה בכך שהכין מזוודה דומה אותה מילא באבנים, ונעמד בהיכון ליד מסוף המטענים בשדה התעופה. בהגיע מזוודת היהלומים אותה סימן, הוא חטף אותה, והשאיר במקומה את מזוודת האבנים אותה לקח העוזר של העשיר.

בעבודת ה', עלינו להרגיש ש"פיקודי ה' משמחי לב… הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונפת צופים" (תהלים יט, ט-יא), דוגמת מו"ר אבי ע"ה שמידי לילה בשעה 2:00, קיץ וחורף – תמידין כסדרן, ישב על מכונו ועסק בתורת ה' מתוך אהבה ושמחה. את הספרים הציב על משמרתם מבעוד מועד, כך שעם בא עד דודים כלה, ישב ועסק ב"תורת ה' תמימה משיבת נפש".

לע"נ אמו"ר רבי יוסף בר עליה ע"ה. רבי אברהם בן אסתר ע"ה. רבי מסעוד אסולין ע"ה. איית כלילא" בתינג'יר ע"ה

א"מ זוהרה בת חנה ע"ה, עליה בת מרים, חנה בת מרים, חניני בת עליה ע"ה. בתיה בת שרה ע"ה.

שבת שלום ובשורות טובות – משה אסולין שמיר.

 

 

 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

אוקטובר 2015
א ב ג ד ה ו ש
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031
רשימת הנושאים באתר