קונטרס "תורת אמך" "פסקי ומנהגי המערב" לימי חנוכה, ט"ו בשבט.

הרב אסולים הי"ו

הרב אסולים הי"ו

וזאת למודעי דהוי ידוע שכל חפצינו הוא אך ורק לשם שמים, ולא באנו ח"ו לחלוק על שום גדול בישראל, אלא רק שמירת המנהגים גרידא לפנינו, כמאמר הפסוק "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אימך". אין כוונתנו בקונטרס זה לפסוק להלכה על דעת עצמינו לבד כי את מיעוט ערכנו ידענו, וכל הפסקים שכתבנו עד היום הם דברים ששמענו מרבותינו שהמה כמלאכים ועל אריות שכמותם מסתמכים אנחנו, מנהגי צפ"א שחלקם לא הוזכרו בספרים הכותבים על מנהגים אלו. לא הזכרנו את כל המנהגים שידועים ומפורשים בכתובים, אלא רק תמצית הדברים שמחודשים, אשר ירוץ בהם הקורא, ובעז"ה יובאו הדברים בשלמותם בספר "תורת אמך השלם". אין לסמוך לצורך ידיעת ההלכות והמנהגים, אלא להשתדל לעיין בתוך המקורות שהזכרנו מתחת לכל הלכה. לפני שיעלה על דעת הקורא מחשבת פסול המנהגים, יערער ראשית במחשבתו על גדלות אותם חכמים גדולי עולם בנגלה ובנסתר. ויהי רצון שלא תצא שום תקלה תחת ידינו אכי"ר.

שימור והמשך מגהגי מרוקו

על המנהג שנהגו הרבה קהילות במרוקו לאכול חגבים ־ ורבנו הק׳ בעל ״אור החיים״ זצ״ל יצא כנגד המתירים ואסרם בכל התוקף, כמובא בספרו פרי תואר סי׳ פ״ה. הרב פתחיה בירדוגו זצ״ל בספרו נופת צופים, סי׳ י״ג וז״ל: ״כל שכן הוא על קהילות עצומות אשר יש בהם כמה צדיקים וחסידים ואנשי מעשה וכד, חלילה חלילה מלהאמין זה בדבריו יתברך לסתום מסלות שכלם דליספו שקצים ורמשים בר מינן, תה מלבד כי היו אנשי מדע ואנשי חכמה ויראה ודאי הוא דמוקמינן להו אהמנותייהו דכל יקר דאתה עינם ועמדו על שרשי הענין וחקרוהו במחקר שכלם ובטהרת עיונם ועלה בידם להתיר, עכ״ל, עיי״ש בדבריו שדוחה כל ראיות מהר״ח בן עטר זצ״ל.

כף החיים בסימן תס״ח ס״ק נ״ט, מביא ממרן הבית יוסף ז״ל בהקדמתו לטור אורח חיים, וז״ל: ״ואם בקצת ארצות נהגו איסור בקצת דברים אעפ״י שאנו נכריע בהפך, יחזיקו במנהגם כי כבר קבלו עליהם דברי החכם האוסר ואסור להם לנהוג היתר כדאיתא בפי מקום שנהגו עכ״ל.

וכ״כ בתשו׳ חיים שאל ח״ב סי׳ ל״ה, בענין כמה פרטים שנוהגים בא״י דלא כדברי מק ז״ל משום דהם מנהגים קדומים, וכ״כ השולחן גבוה בכללים סי׳ ט״ו, וז״ל: לא קבלנו עלינו הוראת מרן ז״ל אלא בדבר שאינו מצוי בקבע ולא נהגו כבר, אבל בדבר שהוא מנהג קדמץ לאסור או להתיר אע״פ שנתפשטו אח״כ הוראת מק ז״ל המנהג לא זז ממקומו, עכ״ל. וכ״כ ברב פעלים דבעיר בגדאד בתר מק גררינן וכד חח מאותם דברים הידועים לנו שפשט המנהג כדעת רמ״א בהגה או כדעת שאר פוסקים היפך דעת מרן ז״ל דאז אזלינן בתר המנהג הן להקל בן להחמיר עכ״ל.

וכח חוזק המנהג עיץ בחו״מ סי׳ רל״ב סעיף י״ט שכתב דמנהג מבטל הלכה וכ״כ מו״ר בסי׳ מ״ו סעי׳ ד׳ בהגה ־ וכן אס האשכנזים נהגו איזה קולא היפך מור״ם ז״ל כדברי מרן או כדברי איזה פוסק אין למחות ויחזיקו במנהג ההוא כנז/ ע״כ.

לאור הנ״ל יוצא לנו דבר גדול ונפלא:

א) שאסור לנו לבטל מנהגי הקהלות יוצאי מרוקו, אפילו בדבר שיש בו נדנוד איסור, וכדברי הרב יאשיה פינטו זצ״ל, ובזה מיושבים מנהגינו, שיסודתם בהררי קודש, והם: עניית ב״ה וב״ש בברכות שהציבור יוצא בהם ידי חובתם, וכפי שביאר בתבונה ידידנו רבי שלמה דיין הי״ו (ולולי אותו בחור ספרדי שלמד בישיבה אשכנזית, היה מעיץ בדברי חכמינו הספרדים היה מונע עצמו ממחלוקת וכר׳). וכן הפיוטים שאמרנום באמצע פסוקי דזמרה הן בימים טובים ונוראים, פיוטים לכבוד חתן וכלה, ברית מילה ובר מצוה: פייטו מדורי דורות בפני חכמים 

במרוקו ועד היום ממשיכים כן במרוקו. גס בענין סירכות שנהגו הרבה קולות במרוקו, נגד מרן ז״ל שלא קיבלנו בזה הוראותיו, וכפי שהביא במלכי רבנן (לא מדובר בר׳ יצחק דילויה ז״ל רבו של רבי אברהם אזולאיז״ל שחי בשנת תצ״ח בזמן ר״ח בן עטר זצ״ל אלא ר׳ יצחק קדמון) שר׳ יצחק דילויה זצ״ל התראה עם מרן במראקש וחלק עליו בזה, ובמרוקו ידוע הדבר שכל שוחט היה כותב לעצמו מנהגי הטריפות. גם בעניני נידה, ויולדת שממתינה 40 יום לזכר, ו 80 יום לנקבה, ואז טובלת, ולא לפני כן, ויש שעוררו על המנהג הזה ויש שביטלוהו, אבל לכולי עלמא אי אפשר לדחותו כלאחר יד, מאחר ונהגו בו בפני חכמי וגאוני מרוקו במשך מאות בשנים.

ב) התמיהה הגדולה בעיני: למה קהילותינו החשובות יוצאי מרוקו, שמיום בואם ארצה עזבו מנהגי אבותיהם ורבותיהם נ״ע, וגם סידור התפילה ״תפילת החודש״, וסללו להם דרך לא דרך של מנהגים ונוסח תפילה שלא היו מקובלים עלינו בארץ מוצאנו? נכון שמרן הראשל״צ הגאון רבי עובדיה יוסף שליט״א כותב בספריו, ואומר בכל הזדמנות שאנו אין לנו אלא דברי מרן הבית יוסף ז״ל, וכמאמר השגור בפינו ״לכו אל יוסף אשר יאמר לכם יוסף תעשר״, וממילא אסר והתיר כפי פסקו של מרן ז״ל, דאתכא דמרן קסמכינן, אבל במחכ״ת ולא לסתור דבריו ח״ו, אבל הרי מרן ז״ל בעצמו בהקדמתו לבית יוסף ועוד הרבה פוסקים, כמובא לעיל מהרב ״כף החיים״ סי׳ תס״ח ס״ק כ״ט, שאם בקצת ארצות נהגו איסור (או היתר) בקצת דברים אעפ״י שאנו נכריע בהיפך, יחזיקו במנהגם כי כבר קיבלו עליהם דברי החכם האוסר, עכ״ל. מרן בית יוסף בהקדמתו, א״כ גם אנחנו במרוקו נהגנו וקיבלנו עלינו מדורי דורות, בפני חכמים גדולים בחכמה ובמנין, לא כדעת מרן ז״ל, וחייבים אנחנו להחזיק במנהגינו ולא לשנותו, כמפ׳ בגמרא פסחים. בשלמא מנהג של בורות ושנהגו שלא בפני חכמים ראוי לקרוא לו מנהג טעות וכוי, אבל לא מנהג שהונהג בפני גאוני וצדיקי עולם במשך מאות בשנים. וכאן יש לציין, להזכיר מי שלא יודע, מקצת חכמי מרוקו רק של התקופה האחרונה של 200-300 שנה, שהם הם היו עיני העדה, ואף דבר קטון וגדול לא נעשה מבלי רשותם והוראתם, ואיש לא יהין למרות פיו של הדיין או רב הכפר: מרקיש: ר׳ מרדכי בן עטר ז״ל, ר׳ משה רוזיליו ז״ל, ר׳ אברהם אזולאי ז״ל, ר׳ שלמה עמאר ז״ל (הובא בברכי יוסף יו״ד ם״ט) חכמי משפחת פינטו ז״ל וכוד ועוד… פאס, מקנאס, מוגדור, צפרו, טיטואן, טנז׳יר, מאלי, גרסיף, תאפיללת, בני מלאל, דמנאת, סטאת, דרעא, וארזאזת, דרא, אגאדיר ואזור סוס וכוי… בכל אלה המקומות חיו קהלות קדושות על פי התורה ובהנהגת חכמיהם ורבותיהם, ומי ממנו לא זוכר או שמע מאבותיו וזקניו, חכמים וגאוני עולם. אזכיר לדוגמא, מה שסיפרה לי אישה מעיר נטיפה, שעדיין גרה היום במראקיש, שכשבדקו החיטים למצות פסח, הנשים צמו באותו יום, וכל אחת סגרה פיה עם מטפחת, כדי שלא יותז רוק על החיטים, מי היום נוהג חומרה

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 228 מנויים נוספים
נובמבר 2015
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930  
רשימת הנושאים באתר