טללי אורות בתורת רבנו "אור החיים" הק' לפרשת "תולדות"

טללי אורות בתורת רבנו "אור החיים" הק'  לפרשת "תולדות"Asilah

ור"ח כיסלו = "כיס – לב".  יהי רצון שהקב"ה   

  ימלא את ה- כיס בשפע וברכה – ואת ה- לב בשמחה ואהבה.

 

"על פני כל אחיו נפל" – בעל הטורים: "וסמיך ליה ואלה תולדות יצחק.

לומר – כשיפול ישמעאל באחרית הימים {כפי שעינינו רואות בסוריה וכו'}-

 אזי יצמח משיח בן דוד שהוא מתולדות יצחק".

מאת: הרב משה אסולין שמיר

 

"ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבדה רבה,

 ויקנאו אותו פלשתים. וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו, סתמום פלשתים, וימלאום עפר"(בראשית כו, יד– טו).

חפירת הבארות: "שטנה", "עשק", "רחובות", ו"שבעה" ע"י יצחק אבינו,

מסמלות את אחיזתנו הנצחית בארץ ישראל.

רבנו "אור החיים" הק' אומר "שארץ פלישתים בכלל נתינת הארץ היא… ואין לישמעאל חלק ונחלה בהבטחות אברהם, זולת ליצחק לבד". כלומר, גוש קטיף ורצועת עזה בכלל, הם בכלל ארץ ישראל אותה הבטיח הקב"ה לעם ישראל. לדעת רבנו אוה"ח הק', ישמעאל אבי הישמעאלים דאז ושל היום, הוא עבד וקנין לכל דבר של יצחק וזרעו, היות הגר אמו הייתה שפחתה של שרה אמנו כפי שהיא מעידה על עצמה, וכן מעדותם של הקב"ה, המלאך, שרה ואברהם: "ויאמר אברם אל שרי הנה שפחתך בידך", וכן מדברי המלאך: "וימצאה מלאך ה' על עין המים… ויאמר: הגר שפחת שרי אי מזה באת", וכן מתשובת הגר עצמה: "ותאמר מפני שרי גברתי אנכי בורחת" (בראשית טז ו-ט). על כך אומר רבנו אוה"ח הק': "ומעתה יצא הדין כי ישמעאל וזרעו קנויים לנו קנין גמור… הרי נתן אברהם את כל אשר לו ליצחק… והעד הנאמן לדברינו הוא מה שאמר הבורא יתעלה  בהמשך, "וגם את בן האמה" (כא, יג), הרי שקראה אמה וקראו בנה ולא בנו {של אברהם}". בהמשך דבריו הוא אומר שהדבר שונה מבני השפחות בלהה וזלפה אותם הכתוב משייך ליעקב אבינו ככתוב: "ותהר בלהה ותלד ליעקב בן" (לקמן ל, ה).

גדולתו של יצחק אבינו לדעת רבנו אוה"ח הק' היא, שללא מורא ופחד, התיישב בגרר שבארץ פלישתים ולא הסתפק בחפירת בארות כפי שעשה אביו, אלא חרש וזרע את האדמה כדי לקבע את החזקה בקרקע גם לדעת חכמים כמו הרשב"א, הרמב"ן והטור שקרקע נקנית ע"י פעולה בגוף הקרקע כמו חרישה, בניגוד לשיטת הרמב"ם ובעל העיטור המסתפקים בפחות מכך כמו העמדת בהמה בקרקע. (בית יוסף חושן משפט, קצב ס"ק ח-ט).

 יצחק אבינו נהג לחומרה וחפר בארות, וחרש את אדמת א"י הדרומית בואכה גוש קטיף.

בגלל מסירותו של יצחק אבינו למען ארץ ישראל, הקב"ה בירך אותו ביבול עשיר פי מאה ככתוב: "ויזרע יצחק בארץ ההיא, וימצא בשנה ההיא מאה שערים, ויברכהו ה'" (כו, יב). למרות "שהארץ קשה והשנה קשה" (רש"י).

על הפסוק "גור בארץ הזאתואהיה עמך ואברכך, כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל…" (בראשית כו, יז): אומר רבנו אוה"ח הק': "כי לך ולזרעך… ארץ פלישתים בכלל נתינת הארץ היא, {כלומר, ארץ פלישתים היא בכלל ארץ ישראל המובטחת}, ולזה גם כן הסכים רמב"ן: "ואומרו לך – הבטחה זו… על מה שהצליח שם דכתיב {בהמשך} "ויזרע יצחק בארץ ההיא, וימצא בשנה ההיא מאה שערים, ויברכהו ה'" (בראשית כו, יב).

 כאז גם עתה בימינו, ברגע שנאמין ונכריז מעל כל במה שארץ ישראל היא ארץ ה' אותה הוריש הקב"ה לאבותינו ולנו, גם הגויים יקבלו זאת דוגמת אבימלך מלך גרר, שנגרר אחרי יצחק אבינו כפי שאנו קוראים בפרשתנו אודות יצחק אבינו החופר מחדש את הבארות אותן חפר אביו אברהם, ונסתמו ע"י הפלישתים לאחר מותו. (כו יז-כב).

בתקופת יצחק, הבארות מולאו בעפר מרוב קנאתם בהצלחתו כדברי רש"י, דבר המבטא את רשעותם הזועקת עד לב השמים, היות וכידוע הנגב לא משופע במקורות מים, והעיקר שלא יהיה מים לאף אחד כדברי הכתוב: "ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבדה רבה, ויקנאו אותו פלישתים. וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו,

סתמום פלשתים, וימלאום עפר" (בראשית כו, יד – טו). יצחק אבינו אינו מתייאש וחופר בארות נוספות: "עשק, שטנה, רחובות, שבעה", דבר שאילץ  בסופו של דבר את אבימלך מלך גרר וממשלתו להתייצב בפני יצחק בבאר שבע ולהתחנן בפניו להסכם שלום ללא שום וויתור טריטוריאלי מצד יצחק אבינו: "ואבימלך הלך אליו מגרר ואחזת מרעהו ופיכל שר צבאו. ויאמר להם יצחק: מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם. ויאמרו: ראו ראינו כי ה' היה עמך, ונאמר תהי נא אלה בינותינו בינינו ובינך, ונכרתה ברית עמך" (בראשית כו, כו – כח).

הנוסחה פשוטה: ככל שנעבוד את ה' וניצמד לכל ס"מ מאדמת ארץ ישראל בחרישה ובזריעה בדרכו של יצחק, נקבל בחזרה את ברכת ה': "ויזרע יצחק בארץ ההיא, וימצא בשנה ההיא מאה שערים, ויברכהו ה'". ויגדל האיש הלוך וגדל, עד כי גדל מאד" (בראשית כו, יב – יג), כן נגדל, נפרח ונפרה, ומנהיגי העולם יבקשו לכרות אתנו שלום.

הבארות הנ"ל עליהן מספרת לנו פרשת השבוע, מהוות למעשה סמל לתורת אחיזתנו בארץ ישראל, וסמל לניצחון על הפלישתים המגולגלים כיום במחבלי החמס, בבחינת הכלל אותו קבעו לנו חז"ל: "מעשה אבות סימן לבנים". אכן, כפי שהצליח יצחק אבינו לפרוץ את כל החסמים אותם הפעילו הפלישתים בדמותן של סתימת הבארות "עשק" ו"שטנה", הצליח בסופו של דבר לחצוב בארות חדשות "רחובות" ו"שבעה" = "באר שבע", המסמלות את המנוחה והנחלה.

     "אנכי אלוקי אברהם אביך: אל תירא – כי אתך אנוכי

– ובירכתיך והרביתי את זרעך בעבור אברהם עבדי". (בראשית כו, כד).

ברגע שנפסיק לפחד מהישמעאלים – נתברך פי "מאה שערים" ע"י הקב"ה.

לעיתים, מנסים אנו להפעיל את תורת השכל הישר ביחסינו לגויים: במידה וניתן להם שטחי מולדת, השלום ישכון במעוננו, ולא היא. הם קבלו את גוש קטיף שכל כולו פריחה ושגשוג – אזור גרר לשעבר, וכדרכם ודרך אבותיהם, הפכו אותו לתל חרבות ומנהרות תופת.

פרשת השנאה ליצחק אבינו ע"י הפלישתים, מהווה למעשה מבוא לאנטישמיות כלפי עם ישראל בעולם. כאשר אנו עשירים, מקנאים בנו וגונבים מאתנו כדרכו של אביהם ישמעאל: "פרא אדם, ידו בכל ויד כל בו". כאשר אנו עניים, טוענים שאנו טפילים החיים על חשבונם. כאשר אנו בגלות, טוענים שאנו משתלטים להם על והכלכלה ועל החברה הגבוהה. כאשר אנו בארץ ישראל, טוענים שאנו גוזלים את אדמתם שבעצם הייתה מלאה ביצות עד שזיכה אותנו הקב"ה להפריח אותה. הם טוענים לבעלות גם על הר הבית והכותל המערבי שם לטענתם, מוחמד קשר את סוסו אל-בורק כשעלה השמימה…

מתוך עשר הבארות המוזכרות בתורה שהן – כנגד 10 ספירות, יצחק קשור לשש:  באר לחי ראי – באר שידוכו לרבקה. חפירת בארות אברהם אותן סתמו הפלישתים, חפירת "עשק" ו"שטנה" כנגד בתי המקדש הראשון והשני שנחרבו, ו"רחובות" כנגד בית המקדש השלישי שיבנה במהרה. שלוש הבארות מסמלות גם את שלושת אבותינו הקדושים שזכותם עומדת לנו לעד. הבאר הרביעית "שבעה" שעל שמה נקראת באר שבע, מסמלת את מידת הנצח, מידתו של משה רבנו.

המלחמה נגד הפלשתינאים/מחבלים/חמסניקים בימינו –  החלה כבר בימי יצחק כאשר המחבלים סותמים בארות, יצחק פותחם מחדש. אל דאגה. ה' ברך את יצחק ואותנו בברכת: "… אנכי אלוקי אברהם אביך. אל תירא כי אתך אנוכי – ובירכתיך והרביתי את זרעך בעבור אברהם עבדי". (בראשית כו, כד).

               "ויברכהו, ויאמר: ראה ריח בני כריח שרה אשר ברכו ה'.

 ויתן לך האלוקים:

מטל השמים ומשמני הארץ, ורוב דגן ותירש"… (בר' כז' כו- כט")

ברכות יצחק ליעקב {ולעם ישראל בכלל} ברכות רוחניות וגשמיות.
בפרשת "תולדות", אנו עדים ל"מלחמת עולם" בין יעקב ועשיו על השגת ברכת אב, דבר המבטא את חשיבות הברכות המשקפות את התכונות הרוחניות העוברות מאב לבן, ואת ייעוד האדם עלי אדמות. כמו כן, אנו רואים 

שגם בהתגלויות הקב"ה לאבותינו הקדושים, הם זוכים לברכות אלוקיות. לאברהם הוא מתגלה שמונה פעמים, ליעקב הוא מתגלה חמש פעמים, ואילו ליצחק  "רק" פעמיים, בבחינת "מעט המחזיק את המרובה".

במראות ליצחק, ה' מתגלה בבחינת "וירא אליו ה'" פעמיים. כלומר, ההתגלות היא מתוך מראות ברורים. ואילו אצל יעקב ואברהם, בחלקם במחזה או בחלום.

יעקב אבינו אכן זכה בברכות על פי ההשגחה העליונה למרות שהדבר נעשה בדרך מפותלת.  

ע"פ תורת הח"ן, ההתפתלויות הנ"ל נועדו כדי להטעות את כוח הסטרא האחרא שלא תקטרג, כך שיעקב אבינו יוכל לקבל את הברכות ללא הפרעה.

רבנו "אור החיים" הקדוש שואל: מדוע ניתנו הברכות במידת הדין – "האלוקים"? כמו כן, מדוע ו' החיבור "ויתן לך"? וכן במה בירך אותו במילה  "ויברכהו– ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'"?

בביטוי "ויברכהו", מסר לו את מפתח הברכות שיהיו ברשותו, מפתח שנתן ה' לאברהם על פי הפסוק "והיה ברכה" (בראשית יב, ב). אברהם מסר ליצחק, ויצחק מסר את מפתח הברכות ליעקב.

השימוש בביטוי "אלוקים", רומז לכך שיעקב יזכה בברכה מכוח מידת הדין,  בנוסף למידת הרחמים.

כמו כן, יעקב זוכה לברכות רוחניות – "ויברכהו", וכנגד הברכות הגשמיות – "ויתן לך אלוקים מטל השמים" בתוספת ו' החיבור  במילה "ויתן". כלומר, בנוסף לברכות הרוחניות, גם ברכות גשמיות.

א. רש"י: "ויתן לך" – יתן ויחזור ויתן. הברכה בשפע

ב. רמב"ן: הברכה תהיה כל כך טובה כמו הטל שיורד תמיד, כך תהיה הברכה –  רצופה ובשפע.

ג. רבנו עובדיה ספורנו: הברכה תהיה דומה לטל כך שהשדות לא יזדקקו לגשם, ובכך לא יופרעו עוברי דרכים ע"י הגשמים כמו בתקופת רבנו הקדוש.

ד. רבנו אברהם פטאל- {חותן מרן עובדיה יוסף זצ"ל}: יעקב התברך תחילה ברוח הקודש: "טל השמים", ואחר כך  בגשמיות – "ומשמני הארץ".

ה. רבנו אברהם בן הרמב"ם: פתיחת הברכות בו' החיבור רומזת שיצחק מברך את יעקב לא רק בברכה הגלויה, אלא גם בברכות סמויות. ובלשון קודשו: "ויעקב הבין אותה אע"פ שלא התפרשה בדיבור, מפני רוממותה ודקותה.

 

ו. רבנו חיים ויטאל: כשנכנס יעקב להתברך ע"י אביו, נכנס אתו ריח גן עדן –  "ריח בני כריח השדה". "טל השמים" – כנגד "טל קללות" שקולל אדם הראשון, ויעקב זכה לתקנן, ע"י "טל ברכות" הקשורות באכילה.

"ויעתר יצחק לה' – לנוכח אשתו כי עקרה היא" (בראשית כה, כא).

כוחה של תפילה

יצחק אבינו עמוד הגבורה, מאופיין כבעל תפילה. בפרשת "חיי שרה", הוא יוצא לשדה לעת ערב כדי להתפלל לקב"ה ככתוב: "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, וישא עיניו…"(בר' כד, סג). התורה מעידה שכאשר רבקה אמנו ראתה אותו כשידיו פרוסות השמימה, נדמה לה כ"מלאך צבאות", עד כדי כך שנפלה מן הגמל וכסתה את ראשה בצעיף מרוב התרגשות: "ותרא את יצחק ותפול מעל הגמל… ותיקח הצעיף ותתכס" (בראשית כד' סג- סה)

גם בפרשתנו, יצחק עומד ומתפלל לקב"ה במשך כ- 20 שנה לזרע בר קימא למרות שידע כי רבקה עקרה ככתוב: "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו, כי עקרה היא". יצחק אבינו מלמד אותנו מסר חשוב: על כל דבר ניתן להתפלל להקב"ה בבחינת "רצון יראיו יעשה, ואת שוועתם ישמע ויושיעם".

אמר רבי יצחק: "מפני מה היו אבותינו עקרים?  הקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים (יבמות סד' ע"א).

חז"ל אומרים שכל האימהות היו עקרות, אצל שרה ורחל נאמר במפורש שהיו עקרות. לגבי לאה נאמר: "וירא ה' כי שנואה היא, ויפתח את רחמה". אברהם ויצחק היו עקרים, ורק יעקב לא היה עקר.

 רש"י -"ויעתר יצחק": הרבה והפציר בתפילה, ואז הקב"ה נתפייס.  יש להרבות בתפילה בכוונה.

תרגום אונקלוס – "וצלי יצחק" – התפלל יצחק לה'.

רבנו בחיי – הביטוי "ויעתר", מלשון "עתר", שזה כעין קלשון שבעזרתו מפרידים בין הקש לחיטה. הוא מסתמך על הכתוב בפרק ראשון במסכת סוכה: "למה נמשלה תפילתם של צדיקים לעתר? מה עתר זה מהפך הגורן הזה ממקום למקום, כך תפילתם של צדיקים מהפכת דעתו של הקב"ה ממידת אכזריות למידת רחמנות". כלומר, העתר מהפך את התבואה מלמטה למעלה ואח"כ מפיל אותה מלמעלה למטה, כל זאת כדי להפריד בין הקש והחיטה. כך הצדיק בתפילתו, מחשבותיו עולות מלמטה למעלה לקב"ה, כדי להוריד שפע – מלמעלה למטה.

מוסר השכל: הפותח צוהר ומאיר כל מלה וברכה בתפילה – מובטח לו שתפילתו תתקבל ברצון.

הכוונות ב"ברכת אבות"  בתפילת העמידה.

"המתפלל צריך שיכוון בכל הברכות, ואם אינו יכול לכוון בכולן, לפחות יכוון ב"אבות". ואם לא כיוון ב"אבות", אף על פי שכיוון בכל השאר, יחזור ויתפלל" (מרן שלחן ערוך או"ח סימן קא סעיף א).

"והאידנא אין חוזרים בשביל חסרון כוונה, שאף בחזרה קרוב הוא שלא יכוון (הרמ"א).

"מי שהתפלל בלא שיכוון  בברכת "אבות" אף על פי שלדעת רבים מרבותינו הראשונים ומרן הש"ע לא יצא ידי חובת תפילה, מכל מקום פשט המנהג שאינו חוזר ומתפלל…"(הרב דוד יוסף, הלכה ברורה סימן קא).

רבי יהודה הלוי: שלש התפילות ביום, מהוות את המזון הרוחני כנגד שלש ארוחות ביום.

הרב קוק: ע"י תפילתנו, אנחנו מתחברים לאינפוזיה הנשמתית של הנשמה – המתפללת כל הזמן.

רבנו "אור החיים" הק': לדעתו, קיימים 4 תנאים לקבלת תפילה: (הפס' הראשון בפרשת ואתחנן).    

 א. "ואתחנן" – לשון תחנונים ידבר רש. "תפילה לעני" ב. "אל ה'" – לבקש ממקור הרחמים שהוא הקב"ה.   

 ג. "בעת ההיא" – עת רצון, בזמן שהציבור מתפלל.    ד. "לאמור" – לכוון היטב ולפרש.

בקשות מהקב"ה יש לבקש מתוך רחמים בלבד, ולא על פי דין. אברהם אבינו ביקש על סדום לפי הדין: אם יש כך וכך צדיקים וכו', כאשר בסופו של דבר לא נמצאו עשרה צדיקים, והקב"ה נאלץ להחריב את סדום. אצל לוט לעומת זאת, המלאך נענה לו היות ובקש להציל את העיר צוער לפנים משורת הדין: "הנה נא מצא עבדך חן בעיניך ותגדל חסדך אשר עשית עמדי להחיות את נפשי… הנה נא העיר הזאת קרבה לנוס שמה והיא מצער. אמלטה נא שמה הלא מצער היא וחי נפשי". תשובת המלאך: "ויאמר אליו הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה לבלתי הפכי את העיר אשר דברת". (בראשית יט, יט – כא). כדי שתפילתנו תתקבל ברצון בפני הקב"ה, נשתדל לכוון בפירושי המילים ובחתימת הברכות, ובפרט בברכת אבות, ולא נשיח דעתנו מהתפילה

האם זכות אבות לעולם עומדת?

"עד מתי זכות אבות קיימת? רבי תנחומא בשם רבי חייא אמר: עד יהואחז. רבי יהושע בן לוי: עד אליהו. שמואל אמר: עד הושע. רבי יודן אמר: עד חזקיה. אמר רב אחא: לעולם זכות אבות קיימת. לעולם מזכירים ואומרים – כי א-ל רחום ה' אלוקיך, לא ירפך ולא ישחיתך, ולא ישכח את ברית אבותיך" (דברים ד, לא). (על פי ויקרא רבה ל"ו; סנהדרין נ, ע"א, וכן מדרשים רבים אחרים.).

רבנו "אור החיים" הק': בברכת "אבות" יש לעורר זכות אבות העומדת לבניהם כדברי (תנא דבי אליהו רבא, כח): "איזו היא אהבה התלויה בדבר? כגון אהבת האבות שאהבו לקב"ה, והקב"ה אוהב אותם ואת בניהם ובני בניהם…". 

 "אלוקי אברהם": לכוון לדעת אוה"ח הק': "אברהם פרסם את אלקותו ואמיתות נוראותיו.. המשפיע ושופט בצדק".  

 כלומר, שגם אנו נזכה להכיר את אמיתות אלוקותו בעולם, ונשתדל לפרסם את שמו בכל מקום, בין היתר ע"י הפצת תורתו וקידוש שמו, ושנזכה ללכת בדרכו של אברהם שעבד את ה':

 מתוך אהבה -"אברהם אוהבי". (ישעיה מא, ח).

 מתוך אמונה – "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה" (בראשית טו, ו).

מתוך ענווה – "ואנוכי עפר ואפר". (בראשית יח, כז).

מתוך יראת הרוממות – "כי עתה ידעתי כי ירא  אלוקים אתה" (בראשית כב, יב).

מתוך מסירות נפש – ניסיונות אור כשדים והעקידה.

מתוך שמחה: כידוע הקב"ה מתגלה לנביאים רק מתוך שמחה, ואברהם אבינו זכה להתגלות ה'.

    את ברכת אבות מזכירים שלוש פעמים ביום. מן הראוי לנצל זאת ולכוון ככל האפשר בברכה החשובה הנ"ל.

"אראנו נפלאות"

תפילת רבנו "אור החיים" הק' למען החיד"א תלמידו.

"ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא  – ויעתר לו ה'". מכאן לומדים על כוח התפילה של יצחק.

החיד"א = רבנו חיים יוסף דוד אזולאי – מחברם של 98 ספרים, היה תלמיד מובהק של רבנו "אוה"ח הק',  וכך כתב על רבו: "ואני הצעיר זכיתי והייתי בישיבתו הרמתה, ועיני ראו גדולת תורתו – עוקר הרי הרים, קדושתו הפלא ופלא. ולפי דורנו, היה לב הרב מבעית בתלמוד, והיה כמעיין המתגבר, וחכמתו ניכרת מספריו".

       יום אחד, החליט רבנו אוה"ח הק' להאציל מברכותיו לתלמידו, וכתב לו ברכה על פתק קטן. הרב ביקש ממנו להטמין את הפתק בין אבני הכותל המערבי. החיד"א ידע שברכות רבו עושות פרי, ולכן שמר על הפתק מכל משמר, ואף תפר אותו במעילו עד שיגיע לכותל.

החיד"א שילב בין תורה ודרך ארץ, לכן החזיק לפרנסתו סוס ועגלה להובלות לשעות בודדות, כאשר את עיקר הזמן הוא הקדיש ללימוד תורה כדרכם של רבנים ספרדים. יום אחד, הסוס ששימש כמקור פרנסתו, צנח ארצה ומת.  כדרכם של צדיקים, החל לפשפש במעשיו ועשה חשבון נפש על מה ולמה קראהו האסון. במהלך תפילתו לקב"ה, הוא מישש בבגדיו, וידו הימנית נתקלה בפתק אותו מסר לו רבו. מיד אמר לעצמו: האסון קרה לי, בגלל שבמשך תקופה לא קצרה, לא קיימתי את מצוות רבנו הקדוש. מיד פנה לכותל המערבי, וטמן את הפתק בין אבני הכותל.

עגלה איננה, אבל ישיבה ישנה. הוא הלך כדרכו לישיבה אותה יסד רבו. לתדהמתו, כל רבני הישיבה קמו לכבודו. כולם ניגשו אליו ושאלות בפיהם: מדוע פניך מאירות היום יותר מתמיד? הוא סיפר להם שהסוס שלו מת. גם "חכם באשי" – ראש הרבנים נדהם ממראה פניו הזורחות והמאירות. גם לו סיפר על הסוס, אבל הרב התחנן בפניו שיספר לו על עוד משהו שקרה לו. החיד"א החליט לספר ל"חכם באשי" על הפתק מרבו "אוה"ח הק', והטמנתו בכותל. הוא בקשו להתלוות אליו כדי לקרוא את תוכן הפתק, וכך היה כתוב: "אני מבקש שתבוא לעזרת תלמידי היקר בשעת מצוקתו". למחרת, חכם באשי מינה את החיד"א לדיין בירושלים עם משכורת וכו'.

לע"נ אמו"ר רבי יוסף בר עליה ע"ה. רבי אברהם בר אסתר ע"ה. רבי מסעוד אסולין זיע"א. רבי מימון בר הרב יעקב. רבי משה מלכה בר הרב יחיאל. רבי חיים מלכה בר רחל. ורבי משה שושן ע"ה.

לע"נ זוהרה בת חנה ע"ה. חנה בת מרים ע"ה. עליה בת מרים ע"ה. בתיה בת שרה ע"ה.

שבת שלום ומבורך –

וניסים סמויים וגלויים בגאולתנו הקרובה – בהמשך לנסי החשמונאים בחודש כסלו.


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

נובמבר 2015
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930  
רשימת הנושאים באתר