״פסקי ומנהגי המערב״ לימי חנוכה, ט״ו בשבט. אשר נהגו בק״ק מרוקו, אלגייר, לוב, תוניס

הרב אסולים הי"ו

ב״ה ישנה היום התעוררות גדולה בקרב אחב״י לשוב למקור מחצבתם, בכלל, ובפרט אצל אחינו הספרדים לחזור לשרשיהם. אנחנו שלמדנו בישיבות אשכנזיות, להם אנחנו חייבים הכרת הטוב, וכאן להזכיר את הרב זיידל סעמיאטיצקי ז״ל שהיה הראשון שבא למרוקו בשנות ה 05, ולקח תלמידים יקרי ערך לישיבת הרב משה שניידר זצ״ל בלונדון, ורובם ככולם ב״ה משמשים כיום רמי״ם ומשפיעים בארץ ובתפוצות, וכן הרב קלמנוביץ זצ״ל מישיבת מיד ניו יארק, ויבלח״ט הרב שמאי צהאן שליט״א מישיבת סנדרלנד, והרב גרשון לבמאן שליט״א

יש לצערנו התמרמרות מסויימת אצל עולם בחורי ישיבה המתדפקים על ישיבות אשכנזיות ונענים בשלילה, בגלל השיטה שלא להרבות ספרדים בישיבות אשכנזיות, חושבני שאין צורך וגם ללא תועלת לחקור ולהעמיק, אבל דבר אחד ברור: שהבחורים האלה יתדפקו על דלתי הישיבות הספרדיות, וככל מה שיתרבו הבחורים הרציניים והחשובים, אזי רמת הישיבות תעלה מעלה מעלה ולא יצטרכו שיסתכלו עליהם ״מלמעלה למטה״, אלא ויגבה ליבו בדרכי ד/

ואותו סיפור שהביאו מהחתן הספרדי שהתחתן לפי כתובת ומנהגי אשכנז, לא יוכל לקרות להבא, כי אדרבה הבחור ההוא יחזור להיות גאה במנהגו ושימור ערכי אבותיו ורבותיו נ״ע, זהו טבעה של העדה הספרדית, לא יודעת ללחום ולא מסוגלת לשנות אופיה העדין נפש, הביישן והבורח מהמחלוקת. לעומת זאת אחינו האשכנזים הוכרחו ללחום לאורך כל הדורות בגלל הרדיפות וכמאתיים שנים האחרונות כשהגיע ההשכלה והריפורמה רבים חללים הפילה וגדולי רבותינו ובראשם מרן החתם סופר זצ״ל יצאו במלחמה נגד כל הכיתוב המסיתים והמדיחים למיניהם.

תורת חכמי מרוקו הגיע הזמן שנאמץ לנו שיטת הלימוד הספרדית ־ קריאה מדוייקת ומדוקדקת, שוא נח ונע, ביטוי כדבעי, ע׳ ק׳ צ׳ וכו׳ טעמי המקרא, וההפטרה והו׳, לימוד גפ״ת, כפי שלמדו במרקיש, פאס, מקנאס ושאר ערים, גירסת הגמרא עם ניגון, פשט בלי נושאי כלים ואח״כ רש״י ותוס׳ ומפרשים, לימוד המסקנא הלכה למעשה, הטור וב״י ושו״ע, ונושאי־כליהם.

הכתב הספרדי

כמעט ונשכח לגמרי ממנו, וכמעט אין מי שיבין כתב חצי קולמוס (הנקרא ״טעלליק^,,) שהיה נהוג במרוקו, זכורני שבמרקיש היה מוקדש יום ששי לכתיבה. הבה ונחזיר הכתב הזה למקורו, שכל אחד יידע לכל הפחות לקרותו ולהראותן לבניו ונכדיו.

הגלימא דרבנן

הגיע הזמן שהרבנים הי״ו המשמשים היום במשרות חשובות, שלכל הפחות בשבתות וימים טובים ילבשו, ״זוכא והתרבוש״ הרבני, דיברתי עם הרבה רבנים וכולם אומרים שאם נלבוש המלבוש הזה יצחקו עלינו, שזה מלבוש ערבי. אין לאף אחד על מה לצחוק, למה אין אנחנו לועגים ח״ו למלבוש הרבני האירופי או החסידי? חלילה, זה מלבוש שרבותיהם לבשוהו, בשבתות וימים טובים ואל תטוש תורת אמך, גם אנחנו צריכים לראות במלבושים הללו ״גלימא דרבנן״.

זכורני במרקיש, איך המלבוש הזה עורר בנו יראת כבוד לחכמי התורה

חזקו ואמצו ואזרו חיל להפיץ הלאה תורת רבותינו נ״ע ונזכה יחד לראות בהרמת התורה והחזרת עטרת ספרד ליושנה.

יהי רצון שיתקבלו דברים אלה לרצון בפני מלכים, מאן מלכי רבנן, ונזכה בע״ה לראות את כל מנהגינו חוזרים ומתקיימים במילואם, וזכות רבותינו ואבותינו נ׳׳ע תעמוד לנו לראות בבנין אפיריון בב״א

ישר הלוי ס״ט ץ

מחוך קונטרס ״אולוח המערב״ שבט חשנ״ג. הלב ישר לוי שליט״א ח״ח ורב בלונדון, אנגליה, יליד העיר מרקש, מרוקו.

חינוד ילדים לאור רבותינו חכמי המערב זיע״א

מדוע זכה הרב טולידאנו שצאצאיו הולכים בדרכי התורה ?

מדי ערב שבת, בסמוך לכניסת השבת, היה הרב רפאל ברוך טולידאנו זצ״ל, רב העיר מכנאס, עובר בשוק מדוכן לדוכן, ומזרז את המוכרים לסגור ולהספיק להתכונן לשבת, כשבידו החזיק פעמון…

וכתב המשנה ברורה (או״ח סימן רנן), כאשר אדם מודיע על כניסת השבת – ״ואשרי חלקם כי הם מזכים את ישראל לאביהם שבשמים ויזכו עבור זה המתחזקים תמיד במצוה זו, לבנים גדולי תורה.

הרב טולידאנו זצ״ל הקדיש את רוב זמנו לציבור – הן בישיבתו בבית הדין ובתקנות העיר, והן במלחמתו בבית הספר ״אליאנס״ בעיר מכנאס, שלצערינו הרב לא הצליח לסגרו, אולם הקים תלמוד תורה בתנאים גשמיים כשל ה״אליאנס״, ובו זכו ללמוד קרוב לארבע מאות ילדים מבני העיר ומהכפרים, ואשר מהם יצאו עשרות ממורי ההוראה בישראל. הצדיק – הרב טולידאנו ״עשה הסכם״ עם הקב״ה : אני אדאג לבניך, ואתה תדאג לבני …

בנחת עם הילדים

פעם אחת הגיע הצדיק רבי מאיר אבוחצירא זצ״ל המכונה ״בבא מאיר״, בליל הסדר לביתו, ומצא שולחן ערוך וכל בני המשפחה מסובין וממתינים לו שיתחיל את הסדר. לפתע, אחת מהילדות הקטנות החלה לבכות… נכנס הרב לחדר להרגיעה, אולם היא מיאנה להרגע, שהה הרב עמה בחדר כשעה וחצי, עד שנרגעה לחלוטין, ורק אז נכנס הרב להתחיל בעריכת הסדר. (עונג שבת מסי 1319 עמוד 17).

סבלנות בחינוך

אף על פי שילדיו של רבי מסעוד אדרעי זצ״ל המכונה הצדיק ״מראש פינה״, ״שובבים״ היו – לא הרים עליהם הצדיק את ידו מעולם ולא כעס כלל. כאשר היה מבחין במעשה שאינו ראוי אצל אחד מילדיו הקטנים היה מתבונן בו במבט חודר, וזה הספיק. הילד היה משפיל את עיניו בחרטה ולא שב עוד לעשות את אותו מעשה.

פעם אחת, בנו היה הולך עמו בדרך, ורבי מסעוד היה מנצל את הזמן המשותף ומלמד את בנו כיצד יזקוף ראשו ועד כמה. לא יותר מארבע אמות, מפני הגאווה. כשהיה בנו של רבי מסעוד כבן שבע, קרה מקרה בו ישב לצדו של אביו בזמן שהיה עסוק בקבלת קהל. בקש רבי מסעוד מן הילד שינצל את זמנו ויקרא בספר ״חק לישראל״. הבן סרב לבקשת אביו, ולא רצה בשום פנים ואופן לקרא מן הספר…כאשר בקש ממנו אביו בשנית, קם וברח מן המקום… חנוך ילדיו היה בראש מעיניו של הצדיק וקדם לכל . על כן, קם רבי מסעוד ממקומו, בקש את סליחת הנוכחים והחל ללכת בעקבותיו של הבן כשהוא משדלו לקרא מתוך הספר. ראה הבן את מסירתו של אביו, לא רק שלא כעס עליו והענישו על חציפותו, אלא הלך אחריו במסירות ושדלו ללמד, עצר על מקומו והמתין. הוא השתוקק לרוץ ולשחק עם חבריו, ברם מול מבטו האוהב והמבקש של אביו לא יכול היה לעמוד… לבסוף, הסכים לשבת וללמוד… שבו רבי מסעוד ובנו אל המקום שממנו ברח הילד, התישבו יחדו ופתחו את ספר הלמוד אל מול מבטם המתפעל של קהל הנאספים, אשר נוכחו במידת סבלנותו הרבה.