ספר בראשית – פרשת "ויצא". מאת: הרב משה אסולין שמיר. טללי אורות בתורת רבנו "אור החיים" הק'

ספר בראשית – פרשת "ויצא". Asilah

מאת: הרב משה אסולין שמיר.  

"ויצא יעקב מבאר שבע, וילך חרנה". (בר' כח, י).

"ויחלום והנה סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה

 והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו" (בראשית, כח יב).

החלום הנבואי של יעקב אבינו,

 ופשרו לדורות, ובכלל זה לדורנו.

יצחק אבינו מברך שוב את יעקב ומצווה אותו ללכת "פדנה ארם" כדי לקחת אישה "מבנות לבן אחי אמך". רבקה אמו לעומת זאת, מבריחה אותו "אל לבן אחי חרנה" מפני עשיו הזומם להורגו. אכן, יעקב מקיים את מצוות הוריו במלואה, ולכן נאמר בתחילת הפרשה: "ויצא יעקב מבאר שבע – וילך חרנה". המלה "ויצא" רומזת לבריחת יעקב כמצוות אמו, ואילו המלה "וילך", רומזת לקיום מצוות אביו, ללכת לשאת אישה.

רבנו "אור החיים" הק' אומר שהפסוק הנ"ל רומז לכך שנשמת האדם "בצאתה {"ויצא"} מעולם העליון הנקרא "יעקב", על שם יצר הרע הכרוך בעקביו. ואומרו "מבאר שבע" – מקום שממנו יצאו הנשמות יקרא באר מים חיים, ו"שבע" ירמוז אל שבועת ה' אשר תשבע הנפש בצאתה שלא תעבור על דברי תורה. ואמרו "וילך חרנה", על דרך אומרם ז"ל כי יצר הרע יכנס באדם בצאתו מרחם אמו דכתיב לפתח חטאת". (רבנו אוה"ח בר' כח יד ע"פ הזוהר ויצא מקמז ע"א, ונדה ל ע"ב).

הנשמות הנמצאות תחת כנפי השכינה, יוצאות בעל כורחן מתוך ה"באר" אותו מסמלת רחם האם הדומה לבאר, או באר מים חיים של עולם הנשמות בעולם העליון. כל זאת רק לאחר שהקב"ה משביע {"שבע"}, אותה להיות צדיקה בעולם הזה הנקרא "חרנה", עולם של חרון אף וקשיים.

בעצם, יעקב אבינו מסמל כל אחד מאתנו, היות וכל אדם באשר הוא יורד לעולם הזה בו צריך להתמודד מול ניסיונות רבים, ולכן רצוי לעקוב אחרי יעקב אבינו שהצליח לצלוח את תלאות העולם הזה בהצלחה רבה והפך לדמות החשובה במרכבה העליונה, דבר שהפתיע אפילו את המלאכים העולים ויורדים בחלום הסולם, ומגלים שדמותו של בן אנוש חקוקה למעלה בשמים בין מלאכים, כפי שראו למטה בבית אל.

יעקב אבינו רומז בדבריו למרכבה העליונה כפי שהיא מובאת ע"י יחזקאל הנביא: "נפתחו השמים ואראה מראות אלוקים… ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין לארבעתם, ופני שור מהשמאל לארבעתן, ופני נשר לארבעתן" (יחזקאל א, ב-י). הגמרא במסכת (חגיגה פרק ב') אומרת שהנביא יחזקאל התפלל לה' שבמקום השור במרכבה הרומז לחטא העגל, יוחלף בדמות הכרוב הרומזת לכרובים שהיו בקודש הקודשים, ואכן תפילתו התקבלה. לאחר שיעקב מתעורר מהמראות האלוקיים הוא אומר: "אכן יש ה' במקום הזה – ואנכי לא ידעתי" (בראשית כחט ז). הנוטריקון של המלים: א-כ-ן = אריה+ כרוב+ נשר. א-נ-כ-י = אריה+ נשר+ כרוב+יעקב. גם יעקב התפלא להיווכח שדמותו מככבת במרומים. כל זאת, למרות צרות ותלאות אותן עבר בדמותן של פרשיות עשיו, לבן הארמי, יוסף, דינה, והירידה לגלות מצרים, כך שחייו היו כדבריו לפרעה: "מעט ורעים היו ימי חיי…".

בדרכו לחרן, מרחק 800 ק"מ, יעקב אבינו מחליט ללון באוהלה של תורה בבית מדרשם של "שם ועבר" הנמצא בעיר אבלה שבצפון סוריה במשך 14 שנה, כדי להצטייד במטען רוחני לפני כניסתו לחרן = עיר של חורי אף ורמאות, עירו של לבן הארמי = הרמאי.

בשערי העיר, גמלה בליבו ההחלטה לחזור כדי להתפלל בהר המוריה מקום בו התפללו אבותיו: אברהם – בעקידה (בראשית יב), ויצחק ורבקה – לזרע של קיימא ככתוב: "ויעתר יצחק לה' – לנוכח אשתו כי עקרה היא. ויעתר לו ה'" (בראשית כה, כא). בדרכו חזרה הוא נאלץ לשכב ב"בית אל" הנמצאת צפונית להר המוריה ככתוב: "וישכב במקום ההוא… ויקרא את שם המקום ההוא בית אל" (בראשית כח יט). בעצם, הקב"ה גרם לו ללון ה' – "וילן שם, כי בא השמש". וכדברי רש"י: "כי בא {כיבא} השמש… ששקעה לו השמש פתאום שלא בעונתה כדי שילון שם".

 יעקב אבינו חיפש את "בית אלוקים ושער השמים" (בר' כח, יז). כמו דוד המלך שנדר שלא נתן שינה לעיניו "עד אמצא מקום לה', משכנות לאביר יעקב" (תהילים קל"ב). ולכן מסופר בגמרא (ברכות ג) שעד חצות לילה היה מתנמנם בעמידה כמו סוס, ובחצות היה מתעורר להגות בתורת ה'.

חכמים אומרים שהקב"ה קיפל את כל ארץ ישראל תחתיו כדברי רבנו "אוה"ח הק' ע"פ (הזוהר קדושים פד, ע"א) לפס': "וישכב במקום ההוא – שקיפל הארץ תחתיו, לזה אמר: וישכב במקום ההוא, פירושו – כולו שכב בו, כאומרו: הארץ אשר אתה שוכב עליה" (בראשית כח, יג).

לאור כל זאת, חכמים אומרים שראשו של יעקב היה בבית אל, ליבו מכוון אל מקום השכינה – הר המוריה – שער השמים, ואילו רגליו בבאר שבע, וכל ארץ ישראל מקופלת תחתיו כדברי רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא: הסולם הזה עומד בבאר – שבע, ואמצע שיפועו מגיע כנגד בית המקדש… וראשו בבית אל, מגיע אמצע שיפועו נגד ירושלים.  רבנו אוה"ח הק' אומר שיעקב זכה לנבואה בחלום הסולם, בגלל קדושת המקום. וכדברי קודשו: "לא השכיבה היא דבר הסובב לחלום, אלא לצד המקום ההוא כי היה מקום מקודש".

כאשר יעקב מתעורר מהחלום, הוא נכנס לחרדת קודש ואומר: "ויירא ויאמר: מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים". ורש"י הקדוש אומר על הכתוב: "ואנוכי לא ידעתי" – שאים ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה".

 רבנו "אור החיים" הק' מקשה על דברי רש"י: הרי אם לא היה ישן, לא היה זוכה לנבואה בחלום. לכן מחדש לנו אוה"ח הק' חידוש גדול: "כי אם היה יודע, היה מכין עצמו לנבואה, כי הנבואה צריכה הכנה כידוע (רמב"ם יסודי התורה פ"ז ד-ה). ואפשר אם היה מכין את עצמו לנבואה היה מתנבא בהקיץ ולא בחלום ידבר בו. ולזה מתאונן על מה שלא השכיל על דבר. ורש"י ז"ל פירש ואם ידעתי לא ישנתי במקום קדוש" (דברי אוה"ח הק' בראשית כח, יז). החידוש בדברי קודשו הוא, שיעקב מצטער על כך שהפסיד הישגים רוחניים יותר גבוהים בגלל שאם היה יודע את גודל קדושת המקום, היה מכין את עצמו לנבואה, וזוכה לנבואה בהקיץ ולא בחלום. המסר מדבריו הוא,  שחייבים אנו לבדוק את עצמנו תמיד: איך נוכל למצות את כל הפוטנציאל הרב הגלום בתוכנו כמו יעקב שהצטער על שהפסיד התגלות נבואית גבוהה בהקיץ. לאור מחקרים רבים, רוב האנשים מנצלים אחוז מזערי מיכולתם. רבי זושא מאניפולי אחיו של ה"נועם אלימלך" אמר פעם, שבעולם האמת לא ישאלו אותו מדוע לא היה משה רבנו, אלא מדוע לא היה זושא – מדוע לא ניצל את היכולות שה' נתן לו. 

 יש המתרצים את דברי רש"י בכך שיעקב הצטער על כך שישן  במקום קדוש מול קודש הקודשים דבר האסור לפי ההלכה. גם מכך ניתן ללמוד מוסר השכל מהתנהגותו של יעקב אבינו. בבואנו "לשמוע אל הרינה ואל התפילה" (מלכים א, ח, יא) בבית הכנסת, עלינו לנהוג ביראת כבוד, בקדושה וטהרה. אז נזכה בעזהי"ת – בניצוצות אלוקיים.

סלם" = סמל (בעל הטורים).

סמלי "סולם יעקב" לכל אחד מאתנו.

המראות האלוקיים בחלום סולם יעקב, מסמלים עבורנו את החיבור המתבקש בין עולמנו הגשמי – "והנה סולם מוצב ארצה" {ארציות וחומריות}, לבין עולמנו הרוחני – וראשו בשמים". {שמימיות}. 

לפי הקבלה, הסולם מסמל את ספירת היסוד המחברת בין הספירות העליונות המסומלות על ידי השמים, לבין הספירות התחתונות המסומלות ע"י הארץ. עד כמה צריך להיזהר במידת היסוד – מידתו של יוסף הצדיק. "כי כלבשמים ובארץ" {ד"ה א כט, יא}. "כי כל" = 80 = יסוד = 80.

במדרש (תנחומא ויצא ,ב) נאמר: הראהו הקב"ה ליעקב שרי האומות: בבל, מדי, יון ואדום העולים בסולם אבל גם יורדים. הקב"ה הזמין את יעקב לעלות, אבל הוא נתיירא מירידה. "ה' אמר לו: אם אתה עולה, אין לך ירידה! לא האמין ולא עלה. אמר לו ה': אילו עלית והאמנת לא הייתה לך ירידה לעולם, אלא הואיל ולא האמנת, הרי בניך משתעבדים באותן אומות בעולם הזה. יעקב שאל את ה': כל העולם? ה' ענה לו: "אל תירא עבדי יעקב… הנני מושיעך מרחוק…". המדרש מתאר את הגאולה מהגלויות השונות כמו: גליא {צרפת}, אספניא {ספרד}.

הקב"ה מלמד את יעקב ואותנו שיש לשאוף לעלות מעלה מעלה, ולהתרחק מהתפיסה הגלותית של הפחד מהגויים. "אל תירא עבדי יעקב", מבטיח לנו ה'.

פשר מראות הסולם – לאור משנת חכמים.

רבנו הרמב"ם כותב בספרו (מורה נבוכים חלק א' פרק טו) שהמלאכים העולים ויורדים בסולם, מסמלים את הנביאים העולים ומתעלים בעולמות עליונים ומורידים מראות אלוקיים אותם מלמדים את העם. דבר דומה ניתן לומר לגבי החכמים הלומדים תורת מקור חיים, ומלמדים את העם.

רבנו "אור החיים" הק' אומר: הסולם מסמל את נפש האדם בשכבו. החלק הנפשי נשאר בגוף, ואילו החלק הנשמתי עולה השמימה כשהוא מצויד במעשים טובים המזכים אותו באורות עליונים משורש נשמתו הנקראים "מלאכי אלוקים עולים" {מיין נוקבין = מים תחתונים}, דבר שגורם להתעוררות {מיין דוכרין = מים עליונים}, המסומלים ע"י המלאכים היורדים המורידים אורות עליונים. כלומר, ע"י מעשינו הטובים בעולם הזה, יכולים אנו להשפיע על מה שקורה בשמים בבחינת: "והנה ה' ניצב עליו" – הקב"ה משגיח על כל מעשינו. שיהיו תמיד טובים.

רבנו אוה"ח הק' אומר עוד, אם תהיה "שפל רוח" בבחינת "סולם מוצב ארצה",  הוא תזכה להיות "וראשו בשמים".

רבנו בעל הטורים אומר: סלם = סמל. סולם = בגימטריא 136 = קול = ממון = עוני.

הוא מסביר שקול תפילת הצדיקים מהווה סולם למלאכים לעלות בו. כמו כן, הוא מסמל את העני והעשיר כפי שזה בא לידי ביטוי באותה גימטריה למלים: סולם = עוני = ממון = 136. הקב"ה קובע מה יהי מעמדו הכלכלי של האדם בהתאם למעשיו.

 רבנו הבן איש חי מוסיף על כך שהכסף הוא דבר ארצי ה"מוצב ארצה". האדם יכול להפוך אותו לדבר שמימי רוחני בבחינת "וראשו מגיע השמימה", בכך שיתעל אותו לדברים שבקדושה. כמו כן, שידע האדם שהעושר והעוני, תלויים בקב"ה. הוא משתמש בדוגמא של המדרגה העליונה שהתגאתה. בא אדם והפך את הסולם, כך שהמדרגה הגבוהה הפכה לתחתונה. משפיל ומרים.

רבנו חיים מוולאזין בספרו "נפש החיים", וכן האדמו"ר מחב"ד רבי זלמן מלאדי בספרו "ליקוטי תורה" אומרים שחלום הסולם מצביע על מרכזיות האדם בעולם כמו יעקב אבינו היכול להתעלות ברוחניות ע"י עלייה בשלבים כמו בשלבי הסולם, ויכול להגיע לשלבים גבוהים בבחינת "וראשו מגיע השמימה". אין לקפוץ בעבודת ה'. בעצם, בכל דבר בחיים יש לעלות במתינות כמו בניסיונות הקב"ה את אברהם אבינו: מן הקל אל הכבד.

רבי מנחם אגוזי בספרו "גל של אגוזים" אומר: המלאכים העולים ויורדים בסולם, מסמלים למעשה, את האדם הפשוט שיש לו בחייו עליות וידידות. אל תתייאש, תמיד תוכל לעלות שוב. העיקר שנדע שהקב"ה "ניצב עליו" – עלינו, ומפקח על כל מעשינו והתנהלותנו בעולם.

חשיבות התפילה בכלל, ובשעת מצוקה בפרט.

ויפגע במקום" – כי צריך האדם להתפלל לה'

  שהוא מקומו של עולם שלא יעזבנו" (רבנו אוה"ח הק' כח, יד).

יעקב אבינו יוצא לחרן כמצוות הוריו יצחק ורבקה ככתוב: "וישמע יעקב אל אביו ואל אמו – וילך פדנה ארם" (כח, ז). הוא זכה לקיים בבת אחת את מצוות "איש אמו ואביו תיראו".

יעקב אבינו הבורח מעשיו הרשע, ורואה שעומד ליפול לתוך לוע הארי ששמו לבן הארמי…, מחליט להתפלל לקב"ה ככתוב:  "ויפגע במקום" – כי צריך האדם להתפלל לה' שהוא מקומו של עולם שלא יעזבנו" (רבנו אוה"ח הק' כח, יד).

"ויפגע"- לשון תפילה  כדברי ירמיה:  "ואתה אל תתפלל בעד העם הזה…"ואל תפגע בי" (ירמיה ז, ט).

יעקב אבינו אכן מצליח בתפילתו, וזוכה "לפגוע במטרה", כאשר תפילתו מגיעה ו"פוגעת" דרך הר המוריה אל שער השמים, וזוכה להתגלות אלוקית בחלום הסולם שעוד יוסבר להלן.

"ויפגע במקום במקום הידוע = הר המוריה, דכתיב: "וירא את המקום מרחוק" (רבנו אוה"ח ע"פ חולין צא ע"ב).

השימוש במלה "ויפגע" בהקשר לתפילה, רומז לביטוי: "פגיעה במטרה". כלומר, יש לכוון בתפילה עד לפגיעה במטרה, שהיא קבלתה ברצון ע"י הקב"ה. רש"י לומד מהביטוי הנ"ל "ויפגע במקום", שקפצה לו הדרך.

"ויפגע במקום" – לשון תפילה… ולמדנו שתיקן יעקב תפילת ערבית" (רש"י)

"תפילות – אבות תיקנום" (ברכות כו, ע"ב)

                                      מהות התפילה ומשמעותה.

אברהם תיקן שחרית: "וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם".

יצחק תיקן תפילת מנחה: "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב".

יעקב תיקן תפילת ערבית, שנאמר: "ויפגע במקום וילן שם" – ואין פגיעה אלא תפילה.

תפילת שחרית מסמלת את עולם החסד – מידתו של אברהם, "להגיד בבוקר חסדך".

תפילת מנחה מסמלת את מידת הדין – מידת הגבורה של יצחק, תחילת התגברות הדינים.

תפילת ערבית מסמלת את התגברות הדינים המאופיינים ע"י חשכת הלילה. כדי להתגבר עליהם, עלינו לנהוג לאור מידתו של יעקב אבינו שהוא מידת התפארת = מידת התורה, שרק על ידה ננצח את חשכת הגלות, ונזכה בגאולתנו.

יעקב אבינו זכה להעמיד שנים עשר שבטי י-ה ואת עם ישראל בכלל, למרות כל הניסיונות והתלאות בדמותן של עשיו, לבן, רחל, דינה ויוסף. כל זאת בזכות מידת התפארת שהיא מידת התורה, בשילוב תפילותיו שבקעו רקיעים. הוא למד במשך 14 שנה בבית מדרש "שם ועבר" ללא שינה מסודרת וזכה לתואר: "יעקב איש תם – יושב אוהלים". יושב בין אהל אברהם – עמוד החסד, לאהל יצחק – עמוד הגבורה. כלומר, ידע לאזן ולמצוא את הבלנס בין שני הקצוות.

אראנו נפלאות

לקראת יומא דהילולא דצדיקיא – יב בכסלו

לאמו"ר הצדיק רבי יוסף אסולין בר עליה ע"ה המלומד בניסים –

עבודת ה' מתוך אהבה – איך וכיצד?

"ולא אותי קראת יעקב – כי יגעת בי ישראל". (ישעיה מג, כב).

 אחת הפרשנויות לפסוק הנ"ל אומרת: הקב"ה אומר לנו שאם נרגיש המון יגיעה בעבודת ה' כגון מתי כבר תסתיים התפילה, מתי כבר יגמר שיעור תורה וכו'? סימן  ש"לא אותי קראת יעקב", אלא "יגעת בי ישראל". נשתדל לאהוב ולהאהיב את עבודת ה' כמו אבותינו שעבדו את ה' בשמחה, ולא ראו בה עול. ישנם כאלה המבקשים "לתקתק" את התפילה, או כאלה העוזבים את ביהכנ"ס בתחילת "עלינו לשבח" ההופכת אצלם לתפילת הדרך, ושוכחים שכל השפע יורד רק בסוף התפילה כדברי האר"י הק', וזה בתנאי שהוא נשאר עדיין בביהכנ"ס כדעת המקובלים.

מספרים על סוחר יהלומים עשיר שטס לנסיעת עסקים עם מזוודה מלאה יהלומים. בהגיעו ליעדו, הוא ביקש מעוזרו שיחכה בטרמינל שדה התעופה, ויאסוף את הכבודה ממסוף המזוודות, ויביא לו אותה למלון. העוזר אכן עשה כדבריו, ועשה את דרכו עם המזוודה לכיוון המלון בו התאכסן העשיר. בהיותו משקיף מחלון המלון, העשיר רואה את עוזרו מתנשף בכבדות עם המזוודה. הוא הבין מיד שזו לא המזוודה שלו, ושגנב מתוחכם הצליח להחליף את מזוודת אבני היהלומים במזוודת אבני חצץ, דבר שאכן התגלה כנכון כאשר נפתחה המזוודה.

בדיעבד, התגלה שהגנב פעל בעורמה בכך שהכין מזוודה דומה אותה מילא באבנים, ועמד בהיכון ליד מסוף המטענים בשדה התעופה. בהגיע מזוודת היהלומים אותה סימן, הוא חטף אותה, והשאיר במקומה את מזוודת האבנים אותה לקח העוזר של העשיר.

בעבודת ה', עלינו להרגיש ש"פיקודי ה' משמחי לב… הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונפת צופים" (תהלים י"ט, ט-יא), דוגמת מו"ר אבי ע"ה שמידי לילה בשעה 2:00, קיץ וחורף – תמידין כסדרן, ישב על מכונו ועסק בתורת ה' מתוך אהבה ושמחה. את הספרים הציב על משמרתם מבעוד מועד, כך שעם בא עת דודים כלה, ישב ועסק ב"תורת ה' תמימה משיבת נפש", דבר שזיכה אותו במשך היום בחוט של חסד, בבחינת דברי רבי שמעון בן לקיש לפסוק  "יומם יצווה ה' חסדו – ובלילה שירה עמי תפילה לאל חי" (תהלים מ"ב, ט'): "כל העוסק בתורה בלילה – הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום". הוא ניגן את "תיקון חצות" בדמעות שליש על גלות השכינה.

מו"ר אבי שהיה גם חזן ופייטן התפלל תמיד בדבקות בבחינת "תפילה לעני כי יעטוף – ולפני ה' ישפוך שיחו" (תהלים ק"ב, א). את התפילה הנעים בשירה ופיוט בבחינת דברי שלמה "לשמוע אל הרינה ואל התפילה" (מלכים א', ח, כ"ח). הוא תמיד הסביר שע"י תפילה מתוך שירה, המתפלל מתעלה במעלות קדושת התפילה, היות והנשמה מתפללת תמיד לקב"ה, וכך מתגלית התפילה הנשמתית בבחינת תפילת הנשמה, שהיא נשמת התפילה.

"לשמוע אל הרינה ואל התפילה". (מלכים א, ח, יא).

התפילה הנשמתית של אמו"ר רבי יוסף ע"ה.

רעיון התפילה אל הקב"ה הרחוק והקרוב אלינו כאחד, דומה לקשר הטלפוני והאינטרנטי בו משוחחים בני אדם הרחוקים איש מרעהו, כך הקשר בינינו לקב"ה המקשיב אלינו תמיד. "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת: רצון יראיו יעשה,  ואת שוועתם ישמע ויושיעם. שומר ה' את כל אוהביו…". מתוך תפילת "אשרי" אותה אנו שלש פעמים ביום.

הסבר הפסוק: את יראי ה', הקב"ה מושיע לאחר שהם משוועים אליו, ואילו את "אוהבי ה'", הקב"ה שומר שלא יאונה להם כל רע, כן יהא לכם ולנו.

מו"ר אבי זצ"ל אכן היה "עמוד התפילה" לה הקדיש את מיטב זמנו ומרצו, כשקולו הערב התנגן לו במהלך התפילות בבחינת הכתוב: "לשמוע אל הרינה ואל התפילה", – להפוך את התפילה לרינה", וע"י כך קוים בו הכתוב: "קרוב ה' לכל קוראיו… שומר ה' את כל אוהביו".

מו"ר אבי הצדיק כה"ר רבי יוסף אסולין זצ"ל, עלה לגנזי מרומים ביום אחד בשבת – י"ב כסליו תשס"ז, למחרת קריאת פרשת "ויצא" הפותחת במראות אלוקיים של מלאכים העולים ויורדים בחלום הסולם, וחותמת במלאכים המלווים את יעקב: "ויעקב הלך לדרכו, ויפגעו בו מלאכי אלוקים. ויאמר יעקב כאשר רחם, מחנה אלוקים זה, ויקרא שם המקום מחנים". אלה הם גם אותם המלאכים שליוו את מו"ר אבי זצ"ל בדרכו אל עולם שכולו טוב.

מו"ר אבי זכה ללכת בדרכו של יעקב אבינו והעמיד שנים עשר שבטי יה "בן פורת יוסף, בן פורת עלי עין". הוא גם זכה להיות מ"אוהבי ה'" שמידי לילה התייצב על משמרתו בשעה 02:00 בלילה  כדי להתעלות בפרדס התורה. בשפכו שיחו בפני בוראו בזמן תפילתו, היה בבחינת מלאך ה'. אכן הוא נפטר בגיל 91 =  {גימטריא} מלאך. הוא בדרכי אביו הרה"צ רבי אברהם אסולין זצ"ל ששימש בקודש כרב ושוחט במרוקו, וכן בדרכו של סבא קדישא הרב הכולל המלומד בניסים הרה"צ רבי מסעוד זצ"ל שזכה לגילוי אליהו, ורבים נהגו להתפלל ולהדליק נרות בכניסה לביתו.

 גם מו"ר אבי זצ"ל, היה מלומד בניסים. היות והפרשה מספרת לנו על חלום יעקב, אספר על חלום אותו חלמתי בתום שנה למות מו"ר אבי זצ"ל. בשעות הבוקר, חלמתי שמו"ר אבי מבקשני להסיעו לצדיקים בטבריה שם היה גר. אכן, הוא עלה למכוניתי והתיישב במושב האחורי. עד כאן החלום.

באותו היום אחה"צ, נסעתי במכוניתי מנתניה לרעננה לסידורים. בחזרה, כאשר הגעתי לצומת היציאה המרכזית מרעננה לנתניה, חיכית בנתיב השמאלי הקרוב למדרכה עד שהרמזור האדום יתחלף בירוק. פתאום, מתייצב ליד חלון המכונית אדם מזוקן השואל בשלומי, ודורש ממני לעשות מיד פרסה ולחזור לכיוון רעננה בניגוד לכיוון נסיעתי. ניסיתי לתת לו צדקה, אבל סירב ורק אותת לי שוב לעשות פרסה. נזכרתי בחלום… ומיד עשיתי פרסה דבר שהציל אותי מתאונה. חיפשתי את האיש להודות לו – אבל נעלם. החלום והנס, התרחשו בו ביום – בזכות אבות.

שבת שלום ומבורך – משה שמיר.

משה זעירא בן הצדיק רבי יוסף אסולין בר אימא עליה ע"ה, שביום יב' בכסלו, ימלאו 9 שנים לעלייתו לגנזי מרומים. וכן לע"נ א"מ זוהרה בת חנה שביום יב' בכסלו, ימלאו 11 חודשים לעליית נשמתה לגנזי מרומים.

 דברי התורה יהיו לעילוי נשמתם הטהורה והזכה.

 כמו כן, לע"נ הרה"צ הקדוש רבי אברהם הי"ד, נין למלוב"ן הרה"צ רבי מסעוד אסולין זיע"א. וכן לע"נ חנה בת מרים. עליה בת מרים ע"ה.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

נובמבר 2015
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930  
רשימת הנושאים באתר