אוצר הפתגמים של יהודי מרוקו – חנניה דהן

296 – חירנא מעאהא מן די כאנת עאתק,

 וואשעאך מן די עמלת תראתק.

קשה היתה בהיותה רווקה,

פי-כמה עכשיו שהיא מניקה.

297 – כוני חרצא, ועטיני ב־טרשא.

אם חרוצה את, גם סטירה ממך לא איכפת.

אשה נבונה ומסודרת, מלא בלום את ביתה היא מפארת.(89 j. pineaux)

אין אשה כשרה אלא העושה רצון בעלה. (תנא צבי אליהו רבה ט׳)

עם טובת-לב, בשמים מושבן, ועם רעת־ירוח שעירים יחבקוך. (ספר המידות ה׳ יבי)

אשה צייתנית יכולה למשול בבעלה(טניסון)

298 –  אל־מרא תהרב מן א־שיב,

פחאל אל־כ׳רוף!, מן א־דיב.

האשה בורחת מהזיקנה, כברוח גדי מהזאב.

סוד אחד אין האשה מגלה, והוא: גילה. (פתגם צרפתי)

299 –  סחארא גלבת אל־חזארא,

ולי ב־לסאנהא-עבאתו.

המכשפה גברה על המחזרת, ובעלת הלשון צדה אותו

רבים הנלכדים באמרי-נופת, מאשר באיומי-תופת. (יוחנן טברסקי)

אשה קולנית ובעלת לשון, כשופר מלחמה מחריב תחשב. (בן-סירא)

בלשונה ־ נופת, בקרבה ־ נופת. (תחבמוני 91)

היטתו ברוב לקחה, בחלק שפתיה תדיחנו. (משלי ז׳ בא׳)

החשוב שבכלי נשקה של האשה, היא לשונה. (פתגם צרפתי)

בפה רך תשים אשה על בעלה עול קשה. (זה לעומת זה)

300 –  ידין אל־מרא אל־חאדגא, פ־טעאם אידאם.

ידי אשה חרוצה כשומן בתבשיל.

301 –  לא דיף גיר אלי דייפתו אל־מרא.

אין אורח, אלא זה שאשה מארחת אותו.

אשה מכירה באורחים יותר מן האיש. (ברכות ו׳

ע״א)