טללי אורות בתורת רבנו "אור החיים" הק'-פרשת "ויגש".

טללי אורות בתורת רבנו "אור החיים" הק'Asilah

ספר בראשית – פרשת "ויגש".

מאת: הרב משה אסולין שמיר

"ויאמר יוסף אל אחיו:  אני יוסף, העוד אבי חי …" (ויגש מה' ג')

התכנית של יוסף הצדיק להחזיר בתשובה את אחיו,

       ע"פ שיטת "תשובת המשקל". (רבנו אוה"ח הק')

המפגש המרגש בין יוסף ואחיו בפרשתנו, סוגר מעגל של שלושה מפגשים רוויים מתחים ותעצומות נפש, כאשר בראשון המתואר בפרשת מקץ, יוסף מאשים את אחיו כמרגלים ודורש מהם להביא את בנימין כדי לוודא שאכן חזרו בתשובה, בכך שילחמו למענו כדי להצילו כפי שאכן קורה בפרשתנו כאשר יהודה ניגש ליוסף. "ויגש אליו יהודה – רבי יהודה אומר, הגשה למלחמה. רבי נחמיה – הגשה לפיוס. רבנן –  הגשה לתפילה" (ב. רבה צג ו).

רבנו "אור החיים" הק' אומר: "ויגש אליו – פירוש, שנכנס לפנים ממחיצתו, ועמד בין המלך ובין השרים כדי שלא ישמעו דבריו, זולת המלך… וזהו אומרו בי אדוני ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני באין שומע זולתך". עומק הפשט.

רבנו "אור החיים" הק' מסביר את תכניתו של יוסף בלשונו הצחה והקדושה, וכך הוא אומר: "ועשה כן להביא את בנימין כמו שגילה לבסוף, גם לבחון בהם באמצעות המתגלגל… ונתגלה לו כי מתחרטים הם על אשר כבר עשו, ולחטא יחשבוהו" (מקץ מב' ז').  כלומר, מטרת יוסף הייתה להביא את אחיו לחזרה בתשובה גמורה, דבר הבא לידי ביטוי בדברי האחים: "ויאמרו איש אל אחיו, אבל אשמים אנחנו על אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו, על כן בא עלינו הצרה הזאת". (מקץ מב' כא'). ואילו ראובן בכור האחים אשר ניסה להצילו מידם לפני המכירה ולא שמעו לו,  אומר כעת: "וגם דמו הנה נדרש". כלומר, ה' נהג בהם מידה כנגד מידה.

במפגש השני לאחר ש"מתגלה" הגביע בשקו של בנימין, יהודה אומר ליוסף: "מה נאמר ומה נצטדק, האלוקים מצא את עוון עבדיך הננו עבדים לאדוני". (ויגש מד' טז'). המהלך המפותל הנ"ל, נרקם במוחו המבריק והגאוני של יוסף המכונה "אברך" – אב בחכמה ורך בשנים כדברי רבי יהודה, וזאת כדי להביא את אחיו לתשובת המשקל כדברי הרמב"ם, תשובה בה החוטא מתנסה באותו מעשה שבו הוא חטא בעבר וכעת הוא לא חוטא, דוגמת אחי יוסף שהפעם לא היו מוכנים להפקיר את בנימין והיו מוכנים לשמש כעבדים ליוסף, ואף במידת הצורך אף לצאת  למלחמה ביוסף כדברי המדרש: "ויגש יהודה" – ניגש לפיוס ולמלחמה" כדברי המדרש.

     "ויאמר יוסף אל אחיו: גשו נא אלי… כי למחיה שלחני אלוקים".

י-ו-ס-ף {אותיות} פ-י-ו-ס – יוסף מפייס את אחיו.

"כי ל-מ-ח-י-ה {אותיות} = מ-ח-י-ל-ה יוסף מחל לאחיו.

רבנו "אור החיים" הק' מדגיש את איפוקו וצדקותו של יוסף שביקש לדבר עם אחיו בשקט, כדי שלא יתביישו בפני המצרים, ולכן אומר להם לגשת אליו: "אף על פי כן חש לאוזניים לכותל, ודיבר באוזניהם", כלשון קודשו.

המדרש (בילקוט שמעוני ויגש) אומר: ה' מייחס ליוסף וליהודה מלכות, בבחינת הכתוב: "כי הנה המלכים נועדו יחדיו – יהודה ויוסף.  "עברו יחדיו – זה נתמלא עברה {כעס על זה}". כלומר, גם בזמן של ויכוח סוער בין יהודה ליוסף, בכל זאת יוסף שמר על איפוק ועל כבוד אחיו שלא יתביישו בפני המצרים, ואף פייס אותם ובכה איתם.

גם יהודה בפרשת תמר הוכיח את גדלותו בכך שטען, "צדקה ממני". מלך אמתי הוא האדם המשליט את שכלו ומוחו על רגשותיו דבר הבא לידי ביטוי במלים: מלך ו- למך.

מ – ל – ך,   = מוח + לב + כבד.  המוח שולט על הרגשות שבלב, ועל התאוות המסומלות על ידי הכבד.

 ל – מ – ך   = לב  + מוח + כבד.  הלב {רגשות} שולט על ה- מוח {השכל}, וגם על התאוות = הכבד.

יוסף ממשיך לפייס את אחיו בכך שיוכל לפרנס אותם, ובפרט בשנות הרעב במצרים, והכל ע"פ רצון ה' שארגן את העלילה. כמו כן, הוא רומז להם שהוא מוחל להם על המכירה: "ל-מ-ח-י-ה = מ-ח-י-ל-ה.

מוסר השכל: על כל אחד מאתנו לפעול בישוב הדעת ועל פי תורת השכל הישר כפי שראינו אצל יוסף לאורך כל מפגשיו עם אשת פוטיפר, עם פרעה ושריו, ועם אחיו. הוא התנהל כששם ה' תמיד בפיו, מתחשב, מוחל וכו'.

           "ועתה, לא אתם שלחתם אתי הנה – כי האלוקים" (בראשית מה, ח)

ההשגחה האלוקית העליונה =

ה- ג'י. פי. אס. האלוקי המרחף מעלינו.

רבנו "אור החיים" הק' מוסיף על דברי יוסף לאחיו "לא אתם שלחתם אותי הנה, כי האלוקים", שכבר בשעת המכירה, יוסף לא שנא את אחיו אלא נראו לו מעשיהם כמוזרים, ובלשון קודשו: "הן אמת כי בשעת מעשה אשר מכרוהו היו הדברים זרים בעניו, איך יהיה כל האכזריות בלב אחים על אחיהם, וראויים הם להיות שנואים אצלו", ואילו כעת לאחר 22 שנות ניתוק מאחיו, ירד לו האסימון, והבין שזו תכנית אלוקית כדבריו בהמשך: "אכן עתה אחרי ראייתו כל הנמשך מירידתו מצרים, ידע כי המעשה מאת ה', והם שליחותו יתברך".

דבריו הקדושים מבוססים על (מדרש לקח טוב לבר' מה' טו') :"וינשק לאחיו כדי לפייסם … ולכן נקרא יוסף הצדיק שנאמר – על מוכרם בכסף צדיק (עמוס ב' ו')". כנ"ל על פי מורה נבוכים לרמב"ם [ב' מח'] בו מתאר אירועים דומים בתנ"ך המשקפים שכל האירועים המתקיימים בעולם, שורשם בהשגחה האלוקית דוגמת פרשת האלמנה שכלכלה את אליהו הנביא, פרשת יונה הנביא, מכת הארבה בימי יואל הנביא עליו נאמר: "כי עצום עושה דברו" (יואל ב, יא)..

כידוע, ההשגחה העליונה החליטה לבצע את תכנית גזירת בין הבתרים: "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום ועינו אותם" (בראשית טו' יג' ) יוסף אכן נשלח ע"י אביו לראות את שלום אחיו בשכם מעמק חברון ככתוב: "וישלחהו מעמק חברון" – מעצה עמוקה של אותו צדיק {אברהם} הנקבר בחברון" (רש"י ע"פ המדרש).           

בעצם, יוסף ואחיו שימשו כאבני פזל בתכנית אלוקית להורדת בני ישראל למצרים כדי לקיים את הציווי לאברהם בברית בין הבתרים: "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה שנה…". (בראשית טו, י).

חז"ל אומרים שקיים חופש בחירה, ואחיו של יוסף יכלו לבחור שלא למכור אותו, והקב"ה היה מוצא לו תכנית אחרת לביצוע התכנית להורדת יעקב ובניו למצרים.

"מה' מצעדי גבר כוננו – ודרכו יחפץ" (תהילים ל).

בכל בוקר אנו מברכים בברכות השחר את הברכה: "ברוך… המכין מצעדי גבר" המתבססת על הפסוק בכותרת.  

רבנו ה"כלי יקר" מסביר את הפסוק כך: "הצדיק שמתגבר במעשיו הטובים על הרשע – הא-ל יכון את צעדו, יחפוץ את דרכו שיראה בדרכיו חפץ הא-ל יתברך… כי בכל אשר ינוע… יצליח". כלומר, הביטוי "גבר" במשמעות להתגבר. הדוגמא לכך היא יוסף הצדיק עליו נאמר: "וירא אדוניו כי ה' אתו – וכל אשר הוא עושה, ה' מצליח בידו" (בראשית לט, ג). גם בהמשך נאמר: "ויהי ה' את יוסף… ואשר הוא עושה – ה' מצליח" (פס' כא – כג).  הצלחת יוסף נובעת מתגברות על יצרו ומאמונתו בה' אותה הזכיר בכל הזדמנות ואפילו לפרעה כאשר אמר לו: "בלעדי, אלוקים יענה את שלום פרעה". כמו כן לאחיו כאשר אומר להם בפרשתנו: "לא אתם שלחתם אתי הנה כי האלוקים".

רבנו אבן עזרא אומר: "גבר – בלשוננו, הוא {איש} מלא דעת כמו "לכו נא הגברים". ומי שהוא מלא דעת, צדיק יהיה". כלומר, השימוש במילה "גבר" המשמשת כמילה נרדפת לביטוי "איש", רומזת לכך שהגיבור המאמין שה' מכוון את צעדיו ודרכו בחיים בבחינת "מה' מצעדי גבר", הוא הצדיק שה' "דרכו יחפץ" כפי שקרה ליוסף הצדיק.

הרב קוק מסביר את ברכת "מצעדי גבר" כך: ההליכה על הרגליים היא מעשה פלא היות ואיך יתכן שכפות רגליים

שהן צרות, מסוגלות לשאת את הגוף הכבד וליצור איזון ושיווי משקל כך שהאדם יוכל לעמוד, ללכת ואפילו לרוץ, וכל שכן לוליין הצועד על חבל דק. ועל כך צריכים להודות לקב"ה מידי בוקר. להלן דברי קודשו: "המבנה הזה, המלא צדקת מאזנים ושיווי נפלא בחומר האדם {הגוף}, בוודאי מושפע הוא וגם משפיע על התכונה הנפשית של האדם" (עולת ראיה על הסידור).  כלומר, קיימת אינטרקציה והשפעה הדדית בין הנפש המשפיעה על הגוף, וכן 

להיפך. כאשר התינוק לומד ללכת על רקע נפילות והצלחות עד שהולך זקוף, הוא גם לומד ומפנים את עיקרון שיווי משקל בשאר התחומים, כך שלימוד ההליכה מהווה מודל להתמודדות נכונה עם אתגרי החיים.

 

"ויאמר יוסף: העוד אבי חי,

     ולא יכלו אחיו לענות אותו – כי נבהלו מפניו" (בר' מה, ג'.)

"אוי לנו מיום הדין, ואי לנו מיום התוכחה" (מדרש רבה).

כאשר יוסף הצדיק מתגלה לאחיו ואומר להם "אני יוסף", הם משתתקים ונבהלים מפניו מרוב בושה ותדהמה. על כך אומר רבי אבא ברדלא: "אוי לנו מיום הדין! אוי לנו מיום התוכחה! יוסף קטנן של שבטים היה, ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו, כשיבוא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא, על אחת כמה וכמה". (ש. רבה צ"ג).

 רבי אלעזר היה בוכה כשהיה מגיע לפסוק הנ"ל: "כי מטי להאי קרא בכי. ולא יכלו אחיו לענות אותו". יוסף הצדיק שהוא בשר ודם, כשהוא הוכיח את אחיו לא יכלו לעמוד בתוכחתו, הקב"ה שהוא דיין ובעל דין, ויושב על כסא דין ודן כל אהד, על אחת כמה וכמה.

 את המפגש עם הקב"ה ביום פקודה אנחנו מדחיקים, למרות שיודעים אנו שאיש לא חי לנצח.

"אלה עשית… אוכיחך – ואערכה לעיניך" (תהלים נ, כא). כך אומר לנו דוד המלך נעים זמירות ישראל: הקב"ה עתיד להראות לנו סרטי וידיו ערוכים = "ואערכה לעיניך", ויזמין אותנו לראות את מעשינו = "אלה עשית…". מה נאמר ומה נצטדק לפני אדון עולמים. הפתרון: נדאג לעשות מעשים טובים כדי שנוכל לחייך בסוף הסרט.

יוסף הצדיק – עזות דקדושה.

יוסף הצדיק עבר ניסיונות קשים ומרים: אשת פוטיפר, פרשת מכירתו על ידי אחיו, פרידתו מאביו, וכו' וזכה לעמוד בכולם. הוא ישב בבית סוהר בגלל "פרט קטן" שנראה בעיננו כשולי, בכך שלא חטף את בגדו מאשת פוטיפר

שניסתה "לתפור לו תיק", ואז לא  הייתה יכולה להעליל עליו היות ולא היו עדים.

יוסף, בגלל צדקותו כי רבה,  פחד שבמידה ויחזור לחטוף את בגדו ממנה, הוא עוד עלול היה להישאר אצלה, ולכן ברח ממנה כל עוד נפשו בו, למרות הסכנה בדבר כפי שקרה אח"כ. לכן, לפי הקבלה הוא מכונה "עזות דקדושה.

"אעשה נפלאות"

האמונה בקב"ה אצל "נחום איש גם זו" ורבי עקיבא –

בעקבות יוסף הצדיק.

 את עיקרון האמונה ניתן ללמוד גם מרבי עקיבא שקבע: "כל מן דעביד רחמנא, לטב עביד", וכן מדברי רבו של רבי עקיבא "נחום איש גם זו" שפסק: "גם זו לטובה".

אכן, שני התנאים הקדושים הנ"ל "נאה דורשים ונאה מקיימים", ויעידו הסיפורים הבאים אודותיהם:

 רבי עקיבא בא להתארח בכפר אחד ולא נתנו לו, כך שנאלץ לישון בשדה כאשר מסביבו, חמורו עליו רכב, תרנגול שהעירו לעבודת הבורא בבחינת "חצות לילה אקום להודות לה", ונר לאורו למד בבחינת "נר מצוה ותורה אור". באותו לילה, נטרף חמורו ע"י האריה, תרנגולו ע"י השועל, ונרו כבה ע"י הרוח. רבי עקיבא לא התבלבל ולא כעס, אלא קבע לנו כלל לדורות: "כל מן דעביד רחמנא – לטב עביד" -כל מה שעושה הקב"ה, רק לטובה. כבר בבוקר הוא זוכה לגלות את פשר אירועי הלילה. הוא מגלה שאת הכפר בו רצה להתארח וסרבו להכניסו, פקדו אותו שודדים ועשו בו שמות, דבר שהציל את רבי עקיבא. בכך שאולץ להישאר מחוץ לכפר, מקום פרוץ.

זוהי ההשגחה האלוקית עלי אדמות במלוא תפארתה על הצדיקים.

ניתן גם לומר שאילו היו מאפשרים לצדיק כמו רבי עקיבא ללון בכפרם, היו כנראה ניצלים בזכותו. 

 "נחום איש גם זו": הוא מוזכר בפרקי אבות והיה רבו של רבי עקיבא. על כל דבר שקרה לו, אמר: "גם זו לטובה", ומכאן שמו "נחום איש גם זו". פעם אחת, נשלח על ידי חכמים בשליחות דיפלומטית לקיסר רומי כדי לבטל גזירה מסוימת. במטענו הוא לקח מתנה לקיסר מטעם יהודי ארץ ישראל. באכסניה בה התאכסן, גנבו לו את המתנה ושמו במקומה עפר. בבוקר הוא מגלה את הגניבה, וכדרכו אומר: "גם זו לטובה", ומחליט לקחת לקיסר את "מתנת החול". בראות הקיסר את "המתנה", הוא מחליט להורגו על כך שעשה ממנו צחוק בכך שהביא לו כמתנה, עפר. ראו בשמים את אמונתו התמימה ושלחו לו את אליהו הנביא בדמותו של אחד היועצים שהציע לקיסר להשתמש בעפר ככלי נשק כפי שהיה בניצחון אברהם אבינו על ארבעת המלכים כאשר השליך עליהם עפר שהפך לחרבות כדברי הנביא ישעיה: "יתן כעפר חרבו – כקש נדף קשתו" (ישעיה מא, ב).

הניסיון אכן הצליח, ולא רק שכל מבוקשו התקבל, אלא מילאו את המזוודה במתנות יקרות. (תענית כא ע"א).

כהמשך לסיפור נציין שבעלי האכסניה ששמעו על סגולת העפר מפי רבנו נחום איש גם זו, החליטו להרוס את בתיהם ויצאו בתהלוכה חגיגית לקיסר כדי להגיש לו את העפר הפלאי, ולקבל תמורתו כסף וזהב. זאת לאחר שספרו לו על מה שעוללו לרבי נחום איש גם זו: את מתנותיו לקיסר הם גנבו, ובמקומם הם שמו חול מהאכסניה.

סגולות החול שהביאו נבדקו, ונמצאו כעפרא דארעא כמצופה. אותם האנשים הוצאו להורג על ביזוי הרב והקיסר.

לע"נ אמו"ר רבי יוסף בר עליה ע"ה. הרב אברהם בר אסתר זיע"א. המלוב"ן רבי מסעוד אסולין זיע"א.

לע"נ הצדיקות: א"מ זוהרה בת חנה ע"ה. עליה בת מרים. חנה בת מרים ע"ה. בתיה בת קנדוב ע"ה.

 

שבת שלום ומבורך – משה שמיר אסולין.


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

דצמבר 2015
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  
רשימת הנושאים באתר