טללי אורות בתורת רבנו "אור החיים" הק' לפרשת "בשלח",

טללי אורות בתורת רבנו "אור החיים" הק' לפרשת "בשלח", ו טו' בשבט. –טללי אורות-בשלח
מאת: הרב משה אסולין שמיר
שירת הגאולה ממצרים ושירת הגאולה בימינו. –
אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'
ויאמרו לאמר: אשירה לה'" (בשלח טו א).
בשירת הים, הנשים בהנהגת מרים הנביאה שרו: "שירו לה'" בלשון הווה, ואילו הגברים שרו:
"אשירה לה'" בלשון עתיד. השאלה העולה היא, למה ומדוע?
"בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור, נגאלו ישראל ממצרים" (סוטה יא' ב').
רש"י הק' אומר: "מובטחות היו צדקניות שבדור, שהקב"ה עושה להן ניסים והוציאו תופים
ממצרים" (רש"י שמות טו' כא). הנשים האמינו בניסים ולכן הכינו מראש תופים.
מאחורי הגברים, מסתתרות להן נשים צדקניות, המניעות את הגאולה. כאז, כן עתה.
"בשלח", שמה של פרשת השבוע, מעיד על תוכנה ומהותה שילוח בני ישראל לצמיתות מגלות מצרים מתוך –
נסים ונפלאות, דבר הרמוז בגימטריא של שמה: בשלח = 340 = ספר. כלומר ספר תורת ה' בו מתואר השלב
השלישי של התכנית האלוקית לגאולת עם ישראל ממצרים, ככתוב: "וגאלתי אתכם בזרוע נטויה" (שמות ו' ו').
רבנו "אור החיים" הק' אומר על כך: "וגאלתי אתכם" היא יציאתם מארץ מצרים, ובכלל זה היא קריעת ים סוף".
כלומר, "וגאלתי" הוא השלב השלישי בגאולתם של בני ישראל הרואים במו עיניהם, איך מעניהם המצרים טובעים
לעיניהם במצולות ים. המדרש מספר שכל מצרי נשטף ע"י גלי הים לחוף לרגלי היהודי אותו עינה, ורק אח"כ מת,
כך שכל יהודי ראה איך הקב"ה מפעיל "מידה כנגד מידה", בכך שמשלם לרשעים כרעתם.
התופעה הנ"ל של הענשת אויבי עם ישראל, תחזור על עצמה בבוא משיח צדקנו, דבר שיהיה מתוך נסים ונפלאות
בבחינת "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נ פלאות" (מיכה ז, טו). נסים ונ פלאות פי חמשים. – – –
השלב הרביע של הגאולה: "ולקחתי אתכם לי לעם…", רומז לקבלת התורה שתהיה בהמשך, ביום השישי ו' בסיון
לאחר מט' ימי ספירת העומר בהם בני ישראל תיקנו את מט' שערי טומאה, ונכנסו למט' שערי קדושה וטהרה.
השבת הזאת נקראת גם "שבת שירה", "שירת הים" (ירושלמי מגילה פ"ג ה"ז). והיא כוללת ח"י פסוקים, כאשר
המילה "ים" מופיעה 8 פעמים, דבר המשתלב בגימטריא של המלה "אז" = 8 הפותחת את השירה:
"אז" = 8, רומז לספירת הבינה שהיא מעל הטבע בבחינת: "למנצח בנגינות על השמינית" (תהילים נ' ו').
"שירת הים כאיש אחד ובלב אחד" בתפילת שחרית. –
רבנו "אור החיים הק' אומר על שירת הים אותה אנו קוראים כל בוקר בתפילת שחרית: "נכנסה בליבם יראת
הרוממות והאמונה השלמה. אז זכו לומר שירה ברוח הקודש. ואומרו "ישיר" לשון עתיד… שישנה לשירה גם
לעתיד, וכל הבא לשיר שירה זו לפני ה' יש לאל ידו. או ירמוז למצוה, שמצוה לאומרה תמיד" כדברי הזוהר –
(בשלח, ח"ב נד ע"ב) האומר: כל אדם שאומר שירה זו בכל יום ומכוון בה, זוכה לאומרה לעולם האמת… ונתלים עליה
כל אותם תשבחות האחרות שאומרים עליונים ותחתונים".
רבנו האוה"ח הק' אומר לאור זאת: "קבעוה בתפילת שחרית בכל יום". רואים מפה עד כמה חשוב לשיר ולנגן את
שירת הים מידי בוקר בתפילת שחרית.
אשירה לה'": הביטוי "אשירה" כתוב בלשון יחיד למרות שנאמר ע"י בני ישראל, ומן הראוי היה לומר נשירה. על
כך עונה רבנו "אור החיים" הק': "שיאמרו שירה יחד בלא בחינת השתנות וההפרדה עד שיהיו כאיש אחד, הגם –
היותם רבים. מסר חשוב: בתפלה יש לשיר את שירת הים בשירה ובכוונה.
"שירו לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים" (שמות טו כא). –
שירת הנשים מול שירת הגברים.
שירו לה'": הביטוי הנ"ל נאמר ע"י מרים הנביאה וכל הנשים, ואילו אצל הגברים נאמר: "אשירה לה'" בלשון
עתיד. השאלה העולה היא למה ומדוע? ידועה האמרה "בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור, נגאלו ישראל
ממצרים" (סוטה יא' ב'). מאחורי הגברים מסתתרות להן נשים צדקניות, המניעות את הגאולה.
רש"י הקדוש שנפטר לפני 911 שנים(תשע"ו) אומר: "מובטחות היו צדקניות שבדור, שהקב"ה עושה להן ניסים
והוציאו תופים ממצרים" (רש"י שמות טו' כא). הנשים האמינו בניסים ולכן הכינו מראש תופים.
"שירו לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים". –
שירת הנשים מתמקדת בפסוק אחד בלבד, מול 18 פסוקים של הגברים. מרים הנביאה זכתה לתמצת את כל
השירה בפסוק אחד שחציו הראשון עוסק בגאות ה', כלומר שלטון ה' בים, ככתוב: "מושל בגאות הים" )תהילים
פט' י'(, ואילו החלק השני של הפסוק מתייחס לניצחון על המצרים "סוס ורוכבו רמה בים" כאשר בני ישראל –
עוברים דרך 12 שבילים "ביבשה בתוך הים". מרים מוזכרת פה כ"אחות אהרון" ולא אחות משה, כדי להראות לנו
שהיא דבקה בתכונה הבולטת אצל אחיה אהרון מידת השלום והשלמות בבחינת "אוהב שלום ורודף שלום". עקב –
כך זכתה יחד עם בעלה נחשון בן אבינדב שהיה הנחשון הראשון שקפץ לים, להעמיד את זרע מלכות דוד ומלך
המשיח שיבוא בעזרת ה' ובקרוב. וכן את בצלאל בן אורי בן חור בונה כלי המשכן מיוצא חלציה.
חוקרי השירה קבעו: משורר טוב הוא האיש המסוגל לתמצת רעיונות נשגבים במעט מלים דוגמת שירת הנשים.
.
ארבע דרגות בעבודת ה'
לאור משנת רבנו "אור החיים" הק'.
א."וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים"
יראת העונש.
לאחר שבני ישראל ראו את נס קריעת ים סוף, ועוד יותר את המצרים טובעים בים, כאשר כל יהודי ראה את
מעבידו לשעבר מושלך לשפת הים כשהוא גוסס, ורק אח"כ מת, "כדי שיכירו בהם ישראל בעודם חיים, ותכסה
אותם בושה". כלומר, בני ישראל זכו לראות את משעבדיהם לשעבר, נענשים ע"י הקב"ה לידם בבחינת "מידה –
כנגד מידה".
ב."ויראו העם את ה'"
יראת הרוממות.
רבנו "אור החיים" הק' הק' אומר שמדובר פה "ביראת הרוממות". כלומר לאחר שבני ישראל ראו את הניסים בים
סוף, הם זכו ליראת הרוממות כדברי בעל העיקרים )מאמר ג לב'( "כמו אצל אברהם אבינו "עתה ידעתי כי ירא
אלוקים אתה", והיא התכונה האחרונה שאדם מגיע אליה באמצעות מצוות התורה". וכן במסילת ישרים יט': "עיקר
היראה היא יראת הרוממות, עליה צריך האדם לחשוב ולכוון בעודו מתפלל או עושה מצווה".
אברהם אבינו זכה ליראת הרוממות לאחר העקידה: "עתה ידעתי כי יראה אלוקים אתה"
ג. "ויאמינו בה' ובמשה עבדו".
הדרגה הגבוהה באמונה בה'.
האמונה הזכה בה', דומה לאמונת תינוק באמו או באומנת המטפלת בו, בהן הוא בוטח במאת האחוזים, כדברי
הגר"א לפסוק בתהילים: "ודוממתי נפשי, כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי )תהילים קל"א ב'(. הוא מדמה את –
"ודוממתי" נפשו של התינוק הבוטח באמו למאמין בה', ככתוב בשירת הים "ויאמינו בה'" אומן = אמן = ויאמינו.
אברהם אבינו נקרא מאמין היות והמשיך להאמין בה' למרות עשרת הניסיונות. המאמין בה' נמדד ברגעי מצוקה
כשהוא מפנים את הקורה אתו, ואומר תמיד: "גם זו לטובה".
בעל "חובות הלבבות" רבנו בחיי אומר על מהות הבטחון בה': "מנוחת נפש הבוטח, ושיהיה לבו סמוך על מי שבטח
עלי, שיעשה הטוב והנכון לו בעיניו אשר יבטח עליו כפי יכולתו ודעתו, במה שמפיק טובתו" )ח.הלבבות שער הבטחון
פ' א(. כלומר, על המאמין בה', להיות רגוע ולא מודאג. ויאמין בה' שהוא עושה את הטוב לאדם.
ד. "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת"
עבודת ה' מתוך שירה לה'.
הדרגה הגבוהה בעבודת ה' היא כאמור עבודה מתוך שירה, לכן נאמר בשירת הים "ישיר" בלשון עתיד. תלמוד
לומר "ישיר" שישנה בשירה זאת גם שירה לעתיד, "וכל הבא לשיר שירה זאת לפני ה', יש לאל ידו או לרמוז, –
למצווה לאומרה תמיד" (רבנו אוה"ה) לכן קבעוה בתפילת שחרית מידי יום. יש לה מנגינות נעימות ומגוונות. –
עשר שירות בתנ"ך ושירת הגאולה. –
האות הראשונה במילה "ישיר" היא י הרומזת ל- 10 שירות שעם ישראל שר וישיר והן:
ים, באר, האזינו, יהושע, דבורה, חנה, דוד, שלמה, חזקיה ושירה לעתיד. (בעל הטורים בשלח טו' א').
במילה "לאמר" יש מרבותינו האומרים שכל האומר אותה בעולם הזה, יזכה לאומרה לעולם הבא, לתחיית המתים
וגם במלחמת גוג ומגוג. השירה העשירית לעתיד. מופיעה בישעיה (כו', ב יט). גם פה ישנם – 18 פסוקים כמו בשירת
הים: "ביום ההוא יושר השיר הזה… פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים…, כי טל אורות טלך…"
"שירת הים" "שירת העשבים" ט"ו בשבט. – –
הזוהר הקדוש: "תניא אמר רבי אליעזר: אדם שאומר שירת הים בכל יום ומכוון בה, זוכה לאומרה לעולם הבא"
(זוהר בשלח ח"ב נד' עב') שנאמר: "ישיר" ולא "שר".
רבנו "אור החיים" הק' אומר שהדרגה הגבוהה בעבודת ה' היא, עבודה מתוך שירה, ולכן בשירת הים נאמר:
"ישיר" בלשון עתיד: "וכל הבא לשיר שירה זאת לפני ה' יש לאל ידו". וכן אומר: "שכל הבריאה אומרת שירה –
לפני הבורא". האילנות שרים: "אז ירננו עצי היער מלפני ה', כי בא לשפוט את הארץ" (ד"ה א טז לג). התמר שר:
"צדיק כתמר יפרח". הרימון שר: "כפלח הרימון רקתך מבעד לצמתך".
"כי האדם עץ השדה" (דברים כ, י"ט). –
חשיבות הנטיעות בארץ ישראל
מדוע האדם נקרא אדם ולא נשמה מצד שורש נשמתו?
האדם דומה לאדמה. כשם שהאדמה זקוקה לטיפול יסודי כדי להצמיח פירות, כך על האדם לטפל בעצמו כדי
לצמוח ולהתעלות בעבודת ה'. כשם שבכל צמח יש זרע אותו זורעים שוב, כך בעשיית מצוה, האדם זורע בה
מלאכים. "כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך". )תהילים צא, יא(.
אמר להם הקב"ה לישראל: "כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל )ויקרא יט כג'(. אף על פי שתמצאו את
ארץ ישראל מלאה כל טוב, לא תאמרו נשב ולא ניטע, אלא היו זהירים בנטיעות … כשם שנכנסתם ומצאתם
נטיעות שנטעו אחרים, אף אתם נוטעים לבניכם. שלא יאמר אדם אני זקן, כמה שנים אני חי, מה אני עומד –
ומתייגע לאחרים? לפיכך לא יבטל אדם מן הנטיעות, אלא יוסיף עוד ויטע". (מדרש תנחומא)
אמר רבי אלעזר בן עזריה: "כל שחוכמתו מרובה ממעשיו, למה הוא דומה? לאילן שענפיו מרובים ושורשיו
מועטים, והרוח באה ועוקרתו, והופכתו על פניו. אבל מי שמעשיו מרובים מחכמתו, למה הוא דומה? לאילן שענפיו
מועטים ושורשיו מרובים. ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו, אין מזיזות אותו ממקומו. שנאמר: "והיה
כעץ שתול על פלגי מים" (תהילים א' ג). מעשה באדם שהיה הולך במדבר והיה רעב, עייף וצמא, ומצא אילן
שפירותיו מתוקים, צלו נאה, ואמת המים עוברת תחתיו. אכל מפירותיו, שתה ממימיו, וישב בצלו. וכשביקש ללכת,
אמר: אילן, אילן, במה אברכך? אם אומר לך שיהיו פירותיך מתוקים, הרי פירותיך מתוקים, שיהא צלך נאה, הרי
צלך נאה, שתהא אמת מים עוברת תחתיך, אמת המים עוברת תחתיך.
אלא, יהי רצון שכל נטיעות שנוטעים ממך יהיו כמוך". –
"אראנו נפלאות"
לחוני המעגל שהיה גדול בתורה, ובעל מופתים.
הקשר בין חוני המעגל והנטיעות בארץ ישראל.
חוני המעגל היה מהלך בדרך. ראה אדם נוטע חרוב, אמר לו חוני: החרוב לכמה שנים נוטע פירות?
אמר לו האיש: לשבעים שנה. אמר לו חוני: כלום יודע אתה שתחיה שבעים שנה? אמר לו האיש: מצאתי את
העולם בחרובים, כשם שנטעו אבותי, אף אני אטע לבני".
הרקע למעשה, הם דברי רבי יוחנן על חוני המעגל: "כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על מקרא זה )תהלים קכו( –
שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון }אחרי שבעים שנות גלות{ היינו כחולמים". שאלתו של חוני המעגל הייתה: איך –
יתכן שהאדם ישן = כחולמים, במשך שבעים שנה?
חוני ישב לאכול ליד עץ החרובים אותו נטע האיש, ונרדם. הסלע שהייתה ליד העץ, כסתה אותו מעיני האנשים.
כשהתעורר, ראה אדם שליקט חרובים מאותו העץ. חוני שאל אותו: האם אתה נטעת את החרוב? תשובתו הייתה:
סבי הוא זה שנטע, ולכן הבין שחלפו שבעים שנה. הלך לביתו ושאל על בנו. אמרו לו שהוא נפטר, אבל נכדו
בחיים. אמר להם: "אני חוני", אבל בני ביתו לא האמינו לו. הלך לבית המדרש ושמע את התלמידים אומרים
שעכשיו מאיר להם הלימוד, כמו בזמן חוני המעגל שהיה מתרץ לחכמים את כל הקושיות. הארת הלימוד נבעה
מעצם נוכחותו בביהמ"ד. אמר להם: "אני חוני", ולא האמינו לו.
חלשה דעתו של חוני והתפלל לה', ואכן נשמתו עלתה לגנזי מרומים. רבא סיכם את העניין בביטוי: "או חברותא או
מיתותא". (תענית כ"ג ע"א).
אגדה נוספת מספרת על תקופת בצורת בה לא ירדו גשמים. חוני המעגל התפלל לגשם אבל לא ירדו גשמים.
"עג עוגה ועמד בתוכה… אמר לפניו: ריבונו של עולם! בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך, נשבע אני בשמך
הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך. התחילו גשמים מנטפין… אמר: לא כך שאלתי אלא גשמי בורות, –
שיחין ומערות… ירדו גשמים בזעף. אמר: לא כך שאלתי, אלא גשמי ברכה ונדבה. ירדו כתיקנן.
שמעון בן שטח שהיה גדול החכמים באותו הדור, כעס על חוני ואמר: אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי. שאלו –
שנים, כשני אליהו הנביא שמפתחות גשמים בידו, לא נמצא שם שמים מתחלל על ידך?! אבל מה אעשה לך
שאתה מתחטא{מלשון חטא} לפני המקום ועושה לך רצונך, כבן שמתחטא בפני אביו ועושה לו רצונו… ועליך הכתוב
אומר: "ישמח אביך ואמך, ותגל יולדתך.." (משלי כג, כה, תענית ע"א).
שמעון בן שטח כועס עליו היות וכאשר לא יורדים גשמים כמו בימי אליהו הנביא והמלך הרשע אחאב, עם ישראל
צריך לשוב בתשובה, וחוני המעגל במעשהו, דילג על הקטע הזה של חזרה בתשובה ע"י בני ישראל.
מעשיו של הקב"ה מורכבים מאוד ושלמים כדברי הכתוב: "גדול אדונינו ורב כוח לתבונתו אין מספר" )תהלים קמז(. –
היה צריך לכתוב "אין חקר לתבונתו" היות והתבונה אינה ניתנת למספור. התשובה לכך היא, שזה רומז לדברים
ולמספרים הרבים בהם שולטת תבונתו יתברך. כל דבר בעולם, מורכב ממיליוני פרטים כמו פאזל ענק. לכן הנס
משנה סדרי בראשית, וראוי לפעול בתוך עולם הטבע.
ידועים סיפורים רבים בהם הדברים שונו על ידי נס, והפכו אחר כך למפגע כמו אותו רב מני שביקש מרבו רבי
יצחק בן אלישיב שיתפלל על בית חמיו שיהיו עניים, היות מצערים אותו. נהיו עניים אבל כעת יותר מצערים אותו.
ושוב ביקש שיחזרו להיות עשירים, וכך היה. שוב ביקש על אשתו שתהיה יפה. מאז שנהיית יפה, החלה לצער
אותו, ואז ביקש שתחזור למצבה הקודם.
לומדים מפה שהמצב בו נמצא האדם, זה המצב המתאים לו, ולכן, קבע לו הקב"ה כך.
בשם "חוני" טמונים רמזים של "חנון" ובעל "תחינה" היודע להתפלל. –
באגדות הנ"ל הוא מתואר כתלמיד חכם שתירץ את כל השאלות שהועלו ע"י החכמים בבית המדרש. כמו כן,
כבעל מופתים הדואג לעמו, והקב"ה נענה לתפילותיו. גם גדול הדור וראש הסנהדרין שמעון בן שטח מכיר ומוקיר
את סגולותיו כבן בית אצל הקב"ה.
יוסף בן מתתיהו המכונה יוספוס פלביוס מספר, שחוני חי בתקופת מלחמת האחים הורקנוס ואריסטובלוס, ומכיוון
שרדף שלום, התחבא במערה כדי להישאר ניטראלי. הוא התגלה ונדרש בכוח להתפלל על ניצחונם במלחמה כנגד
הכוהנים הנצורים בבית המקדש, דבר שלא עשה. הוא התפלל כך: "ריבונו של עולם, העומדים מסביב, עמך הם.
והנצורים כהניך הם. אבקש שלא תשמע לאלה נגד אלה. רגמו אותו והרגו אותו" –
)פלביוס יוסיפוס קדמוניות היהודים, ספר י"ד, פרק ב', סימן א'. וכן בספר יוסיפון, חלק א' עמ' – 148-149 .)
"שירו לה'" נשים צדקניות –
הביטוי הנ"ל נאמר ע"י מרים הנביאה וכל הנשים, ואילו אצל הגברים נאמר: "אשירה לה'" בלשון עתיד. השאלה
העולה היא, למה ומדוע?
"בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור, נגאלו ישראל ממצרים" (סוטה יא' ב').
רש"י הקדוש אומר: "מובטחות היו צדקניות שבדור, שהקב"ה עושה להן ניסים והוציאו תופים ממצרים" (רש"י
שמות טו' כא). הנשים האמינו בניסים ולכן הכינו מראש תופים.
מאחורי הגברים, מסתתרות להן נשים צדקניות, המניעות את הגאולה.
לע"נ א"מ זוהרה ע"ה שהלכה לאורה ודרכה של מרים הנביאה.
שבת שלום ומבורך וטו' בשבט שמח ופורח משה שמיר אסולין.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

ינואר 2016
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  
רשימת הנושאים באתר