פיוטי רבי יעקב אבן-צור-בנימין בר-תקוה

פיוטי רבי יעקב אבן צורלאור האמור עד כה נמצאנו למדים, כי שאלת הסוגים הספרותיים בארצות המזרח הינה שאלה ספרותית מרכזית. דומה כי בסוגיה זו ניכרת בעליל התמורה שחלה בפיוט מאז תור־הזהב הספרדי הקלאסי עד לשירה המאוחרת בארצות המזרח. באופן כללי נציין, כי אין יעב״ץ מרבה לציין את סוגי הפיוט (הוא כותב כללית, לנשמת, לברכו וכו'), וכי רוב הצורות הקלאסיות הספרדיות נעדרות משירת יעב״ץ. לא נמצא בשירתו מערכת מסוג הקרובה, דוגמת הקדושתא לחנוכה, ׳אפאר אקדם רוב דעת׳ לר׳ פרג׳י שוואט שפורסמה במהדורת א׳ חזן(עמי 249). אף ממערכת היוצר קלטה שירתו אך מעט מרכיבים לעתים רחוקות, ובעיקר לקראת סוף הקובץ נתקלים אנו בכותרת מוסתג׳אב או קיקלר(שאינו קיקלר). לעומת זאת מרובים עד למאד פיוטים המזכירים לנו את הרשויות הספרדיות. על מיעוטן צויין בפרוש שהן רשויות(עת לכל חפץ דף ז עמי א).

ואילו על רבים מן הפיוטים מצויץ ל׳קדיש׳ ׳לנשמת׳ וכוי, לעתים באופן כללי על גבי הקובץ ועתים רק על הפיוט הבודד. דבר זה אינו ממעט את הזיקה לרשות הקלאסית אך שומה עלינו להבליט כי חלו תמורות בסוג, הן מבחינת הנושא והמוטיבים, והן מבחינת הצורה הספרותית. כמו־כן יש לציין כי דווקא הפיוטים ששם בקשות ניתן להם הינם חיקוי לרשויות הספרדיות הקלאסיות, יותר מן הפיוטים שציון ׳רשות׳ נרשם עליהם במפורש. הדבר בולט במיוחד בהשוואה לרשויות ר׳ שלמה אבךגבירול. לדוגמא: הבקשה הראשונה ׳יוצרי שעה עבד(׳עת לכל חפץ׳ דף א עמי א) אינה מצויינת במפורש כרשות. הפייטן מציין כי בקשה זו נועדה ל׳דפיקת שער׳, ובכך הולם הדימוי את מטרת הבקשות, שהן כפיוטי הכנה לתפילה. ואולם בנוגע לבחינת המשקל, באה כותרת המציינת כי הפיוט נכתב במשקל המתפשט, שהוא מן המשקלים הקלאסיים של שירת הרשויות של רשב״ג. יתר על כן, בראש הפיוט נרשם במפורש, כי פיוט זה בנוי במשקלו במתכונת שתיים מרשויותיו הקלאסיות של ר׳ שלמה אבן־גבירול; ישער פתח דודי׳, וישער אשר נסגר׳. נמצא שהפייטן מרמז בעצמו על קשריה היסודיים של הרשות הספרדית עם הבקשות המאוחרות שנוצרו בעקבות השנויים הליטורגיים שחלו עם עליית הקבלה בצפת.

אין זו דוגמא יחידה מתוך בקשותיו של יעב׳׳ץ. לעתים אפילו שמות הבקשות, כגון ׳בקר אבקרך, מזכירים לנו את שמות רשויותיו של רשב׳׳ג, ובמקרה דנן ׳שחר אבקשך׳, כשיעב׳׳ץ נאחז במשחק צימודים בשורש בקר; אך דוגמת ׳יוצרי שערי עבד׳ יחודה בכך שחלה בה התפתחות פנימית: בקשה זו אינה אלא כפסיפס מרשים הלקוח מתוך רשויותיו של רשב׳׳ג, כמתואר במאמרי הנ״ל על בקשותיו של ר׳ יעקב אבן־צור. כשם שהתנ״ך מהווה מקור לדמויים ולשיבוצים ברשויות רשב׳׳ג, כן משמשת שירת רשב״ג מקור דימויים ושיבוצים ליעב״ץ אלא שיש להדגיש כי על־פי דרך המשבצים, כן גם במקרה שלפנינו, הצליח יעב״ץ להסוות את שיבוציו ולהשתמש בהם בצורה טבעית. נמצאנו למדים, כי סוגי שירה שהיו מקובלים בספרד, כגון הרשויות אשר שוכללו בספרד, עברו ׳גלגולים׳ בשירה העברית בארצות המזרח.

סדר המדורים בראש הספר מתקדם כאמור, על־פי ׳הזמן היהודי׳, וכך בדרכנו במדורי ימי החול אנו מוצאים במדור הבא את ה׳תחינות׳, שש במספר מהם לעשרת ימי תשובה ומהם לתענית שני וחמשי. לאלו כידוע תבנית קבועה: הן פותחות תמיד בשם ה׳ ואינן שקולות כלל. אין על גביהן ציון כל לחן, לפי שהן קרובות בתוכנן ובצורתן על־פי יעודן לפרוזה. לכולן ארבעה טורי סטרופה, להוציא את הפיוט האחרון אשר לו שלושה טורי סטרופה. ארבעה פיוטים מסיימים בפסוק שמילתו האחרונה זהה. בשני הפיוטים האחרים באים בסיומי הסטרופות חלקי־פסוק מתוך שלוש עשרה מידות, בפיוט האחד מתוך שלוש עשרה מידות שבתורה (שמות לד ו-ז), ובמשנהו מתוך י״ג מידות שבמיכה(ז יח-כ). מכאן ואילך באים ארבעה מדורים קטנים. הראשון למוצאי שבת מן ׳הקודש אל החול׳, ובו ארבעה פיוטים, שלושת הראשונים הם ל׳יראו עינינו׳. הפיוטים מיועדים איפוא לתפילה זו, ואפשר שנאמרו לאחר תומה, לפני הקדיש. מאחר שהמלים ׳יראו עינינו׳ משמשות בפיוט האחד כפזמון, ובשני האחרים כחתימה, אפשר שיעודן המקורי היה להעביר אל נוסח הברכה, כלומר שנאמרו קודם ׳יראו עינינו׳, אך הדבר אינו ודאי, שכן בתקופה כה מאוחרת, לא תמיד תקפים היו הכללים הנכונום לגבי הפיוט הקדום. הפיוט האחרון ׳יקבץ אל עדר צאנו׳ נועד להבדלה, ונידון בפרוטרוט לעיל בדברנו על התבניות(עמי 91).

המדור הקטן הבא הוא מדור ׳רשויות ופיוטים׳ ובו שלושה פיוטים בלבד. שם המדור תמוה. הלא ליעב״ץ מדורים לנשמת, לקדיש ולברכו שביסוד כולם עומדת הרשות, לכן תמוה מה לתוספת שבמלה ׳ופיוטים׳ ולמרותו? נראה איפוא שיש לתת את הדעת לצד השווה שבהם, ושעל כן כונסו למדור אחד ששמו ׳רשויות ופיוטים׳, לפי שהם כתובים על־פי מודוס מוסיקלי מוגדר (שניים לאסתהלאל ואחד לאצוביהאן). לשני הפיוטים שאינם שקולים במשקל כמותי, חרוז מבריח הרומז לחזן על המודוס המוסיקלי שלו(למשל בפיוט האחד מילות הטור האחרונות הן ׳התפלל׳ ׳התמולל׳ וכוי, והן מתחרזות עם שם המודוס אסתיהלאל). אם אנו מביאים בחשבון שהמודוסים בשירת מרוקו היו קשורים בשירת חול, נוכל להבין מה פשר השמוש בשם ׳רשויות ופיוטים׳. זוהי כותרת למרותו, הבאה ללמד כי על אף השמוש במודוסים, לפנינו שירת־קודש, ובל יטעה החזן. כלליות ההגדרה מלמדת, כי הפיוטים נועדו לכל הזדמנות שהיא, ועל כן שובצו בראש הספר עם הפיוטים הכלליים במעבר מן החול אל הקודש, לאמור, במעבר מפיוטים לימות החול לפיוטי שבת וחג.

מדור נוסף הוא ׳שבחות׳ ובו שלושה פיוטים ל׳ישתבח׳. בכתובת שעל שני פיוטים מצויין ל׳ישתבח׳, ובאחרון מעידה על כך רק הסיומת של השיר הלקוחה מראש ׳תפילת ישתבח׳. מקומו של מדור זה הינו לפני פיוטי הנשמת, אולי בשל היקפו המצומצם, על כן הוכנס בין שאר המדורים הקטנים בטרם יבואו המדורים המאסיביים. כמו כן אפשר שגרמה לכך התבנית המיוחדת שהתאימה להיות בין שאר המדורים הקטנים, בהם אין פיוטים סטרופיים רבי היקף ובתבנית משוכללת. הנחות אחרונות אלו יכולות להסביר לנו אולי גם את פשר הופעתו התמוהה של ׳מדור׳ נוסף ובו פיוט אחד מסוג ה׳אהבה׳. גם כאן המדובר הוא במדור קטן ובפיוט שתבניתו פשוטה למדי. אולם יתכן שגרמה לכך העובדה שבמרוקו הוצאו ממקומם הפיוטים השייכים למערכת היוצר, והועברו אל לפני הקדיש דברכו. מסתבר שמנהג העברתם של פיוטים ממערכת היוצר ושיבוצם קודם לברכו, יסודו כבר בימי הביניים המאוחרים.

מכאן עוברים אנו לשלושה מדורים גדולים, אשר הראשון שבהם הוא המדור לנשמת, ובו עשרים ושבעה פיוטים. מדור זה מצטיין בגיוון תבניתי, והרכבו הוא כדלהלן: ששה פיוטים שווי חריזה, ומשקלם כמותי. לשיבעה פיוטים תבנית ׳מרובעים׳ או ׳משולשים׳. סך־הכל, מצויים לפנינו שלושה עשר שירים במבנה לא־ סטרופי, שהם כמחצית מכלל הפיוטים לנשמת. המחצית השניה של הפיוטים, תבניתה סטרופית ותשתיתה אזורית לפי הפירוט הבא: שמונה שירים הם מעין אזוריים ושישה הינם שירי אזור, מחציתם חד־סטרופיים. מן התיאור הזה עולה כי חל שינוי בפיוטים לנשמת, שכן בספרד מתאפיינת הרשות לנשמת בצמידותה למבנה שווה החרוז ולמשקל הכמותי, והנה בפיוטי יעב״ץ מצאנו, שכמחצית מן השירים הינם סטרופיים. יתכן שחלה כאן תמורה בעקבות פיוטי המוחרך (פיוטים לתפילת ׳נשמת כל חי׳) שהביאה למזיגה תבניתית בפיוט הקרוי בסתם ׳לנשמת׳. מכל מקום, הפיוטים ׳לנשמת׳ שכתב יעב״ץ הינם בסופו של דבר בעלי מעמד דומה לזה של הרשויות, לפי שהם מובילים בסופו של דבר ישירות לתפילת ׳נשמת כל חי׳, וזאת לפי הדרך הידועה לנו מן הרשות הספרדית, שבטור האחרון(או בפזמון הנאמר אחרון) מופיעה המלה נשמת. קשרים נוספים למורשת ספרד נוכל למצוא בעובדה, שהרשויות לנשמת עשויות במשקל הכמותי, ושיעור הפיוטים השקולים במדורנו הוא מן הגבוהים בפיוטי יעב״ץ ומגיע לכלל כארבעים אחוז. תמונה דומה לזו מצאנו ברשויות לקדיש, אך ברשויות לברכו, אחוז הפיוטים השקולים הינו רק כרבע מן הסך הכללי.

מדור הרשויות לקדיש הינו מן הגדולים שבמדור, ׳עת לכל חפץ/ ובו ארבעים ושמונה פיוטים. עשרה שירים שווי חרוז ומשקלם כמותי קלאסי, ושלושה שווי חרוז ללא משקל כמותי. כמו כן תשעה שירים עשויים במבנה מרובע ושנים משושים. השירים במבנה הסטרופי מספרם עשרים וארבעה והם בנויים על תשתית אזורית או מעין אזורית (חד־סטרופית או רב־סטרופית) או בדגם מיוחד.

נציין במיוחד את הדגמים הנדירים של שירת יעב״ץ המופיעים במדורנו. בראש ובראשונה יוזכר השיר ׳צורי בתוך עם דל תתגדל׳, שבו מתחלף החרוז האחרון לסרוגין בסיומי הסטרופות, ומתחרז חליפות, פעם עם המלה ׳תתגדל׳ ופעם עם המלה ׳תתקדש׳. שתי המלים מופיעות ב׳קדיש׳, וניצבות בפיוטנו בטורי הפתיחה לפיוט. מבנה זה מזכיר את הפיוטים הקדומים המסתיימים במלים מתחלפות זהות בכל הסטרופות, כגון, ׳אשר אימתך באראלי אומן׳(א-8178), וכגון ׳אמיצי שחקים׳ (א-5708). בזה האחרון מתבצע משחק מלים בין המלים הזהות האחרונות המתחלפות, פעם ׳קדוש׳ ופעם ׳ברוך׳. הפיוט ׳יוצרי אהבתי מעון ביתך׳(דף כד עמי א) מורכב מסטרופות מרובעות, כשבראשו סטרופת פתיחה: המבנה הוא אאאא אך שאר הסטרופות הן במבנה בבאא / גגאא וכוי. דגם מיוחד בתחום השירים שווי החרוז מופיע בשיר ׳יגדל מאוד שם הוד כבוד מלכותך׳(דף כב עמי ב). חרוזי הדלתות והסוגרים זהים (שיר חרוזי), אלא שאחרי כל טור מופיע הטור הראשון בתפקיד רפרין. באופן כללי ניתן לציין גם במדורנו את הצלחת הפייטן בהרחבת שדה התבניות השמושיות.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 152 מנויים נוספים

ינואר 2016
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  
רשימת הנושאים באתר