טללי אורות בתורת רבנו "אור החיים" הק' לפרשת תצוה.

טללי אורות בתורת רבנו "אור החיים" הק' לפרשת תצוה.Asilah

מאת: הרב משה אסולין שמיר

"ואתה תצוה את בני ישראל" "(תצוה כז, כ)

משה רבנו – גואל ראשון וגואל אחרון".(אוה"ח הק')

"כל עוד אין עוסקים בתורה ובמצוות, אין משה רבנו חפץ לגאול עם של בטלנים מהתורה". (אוה"ח הק')

רבנו חיים בן עטר בעל "אור החיים" הקדוש מדגיש על פי הזוהר הקדוש שהגאולות הראשונות של עם ישראל היו בזכות אבותינו הקדושים: אברהם יצחק ויעקב, ואילו הגלות האחרונה – גלות אדום בה אנו שרויים, תהיה רק בזכות משה רבנו ע"ה. על השאלה מדוע הגלות הזו מתארכת זה למעלה מאלפיים שנה , עונה רבנו אוה"ח הק' (שמות כז, ב): "כי כל עוד שאין עוסקים בתורה ובמצוות, אין משה חפץ לגאול עם בטלנים מהתורה, וזה הוא שרמז הכתוב כאן באומרו: ואתה תצווה את בני ישראל – על דרך "כי מלאכיו יצווה לך", {תצווה – מלשון צוותא, צוות שמתלווה לצדיק}. או על דרך אומרם ז"ל: אין צו אלא מלכות, כי הוא {משה רבנו} ימלוך עלינו לעתיד, ותנאי הוא הדבר שיעסקו ישראל בתורה. וזה הוא אומרו: ויקחו אליך שמן זית זך. ירמוז אל התורה שנמשלה לשמן. מה השמן מאיר לעולם, כך התורה. והם דברי הזוהר שכתבנו בסמוך. ודקדק לומר זך, שצריכים לעסוק בתורה לשמה בלי שמרים, שהם לקנטר ח"ו או להתגדל וכו'. {השמרים מסמלים את הלומד תורה כדי להתגדל ולהתגאות, לכן נאמרה המלה "זך"}.

ואמר עוד "כתית", פירוש שצריכים לעסוק בתורה ולכתת גופם וכוחם, על דרך אומרו "זאת התורה אדם כי ימות באוהל" (במדבר חקת, יט, יד(). וכבר כתבתי ענין זה בחפצי = }"חפץ ה'", ספרו של האוה"ח הק' על הגמרא{ בעניין המיימינים בה. }וכך עולה מדבריו שם: המיימינים הם תלמידי חכמים הלומדים תורה מתוך עיון וטורח כדי לברר את טעמי הוראות התורה כמו אדם העושה מלאכה ביד ימינו שהיא מיומנת ובעלת עוצמה. וזה בניגוד ל"משמאילים בה" הלומדים תורה מבלי לטרוח להבין כל פרט. כך מפרש רבא בר רב שילא, ויש אומרים רב יוסף בר חמא בשם רב ששת את הפסוק: "אורך ימים בימינה {של תורה}, ובשמאלה עושר וכבוד" (משלי ג, טו). יוצא לפי הפירוש הנ"ל שהמיימינים בלימוד התורה ע"י עמל רב, זוכים לאורך ימים… וכל שכן לעושר וכבוד, ואילו הלומדים מתוך עצלות, זוכים רק לעושר{. לכן התורה משתמשת כאן בביטוי "כתית" – לכתת את כוחו ואונו עד שיבין את התורה. (דברי אוה"ח הק' בספרו " חפץ ה' לגמרא שבת סג ע"א).

גם לפי פשט הפסוק עולה שהמיימינים – הם אלה שלאחר לימודם, מסתכלים ימינה כדי לדעת מה הספיקו ללמוד. לעומת זאת, המשמיאילים – אלה העצלנים המסתכלים שמאלה לראות כמה נשאר להם לסיים, כמקובל אצל ילדים. בהמשך מסביר האוה"ח הק' את הביטוי "למאור" – כי יכוון בשמן זית להאיר למאור ולייחדו במכוון". הכוונה כאן לקב"ה שגלה עם בני ישראל כדברי רבי שמעון בר יוחאי לפסוק: "ושב ה' אלוקיך את שבותך" (דברים ל, ג). "בוא וראה כמה חביבים ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שגלו שכינה עמהם…. ואף כשעתידים להיגאל, שכינה עמהם" (מגילה כט, ע"א). אוה"ח הק' מדמה את השכינה למאור הקטן, ואיל הקב"ה אלופו של עולם, המאור הגדול. ורק אז נזכה ל"מאור" של משה רבנו – רעיא מהימנא שיבוא ויגאלנו במהרה אמן סלה ועד.

מדרש תנחומא (תצווה ו'). "אמר ליה הקב"ה למשה: מלך עשיתיך- גזור = תצווה עליהם והם עושים. כמו שכתוב בספר שמואל (א', יג יד'): "ויצווהו ה' לנגיד על עמו" וכן לעיל )פרק ו' יג' בפרשת וארא(: "ויצוום אל בני ישראל". כלומר, הביטוי "לצוות" הוא בבחינת מלך, כך שמשה רבנו היה ויהיה מלך המשיח על עם ישראל, אוה"ח הק' מדגיש שהביטוי "ואתה תצוה" – לזמן עתיד = בגאולה האחרונה. שאת ניצניה זוכים אנו לראות. מ-ש-ה = "מה שהיה הוא שיהיה" (קהלת א' ט').

להמשך קריאת המאמר כולו נא להקליק על שורה זו

 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

פברואר 2016
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
2829  
רשימת הנושאים באתר