מה נשתנה הלילה הזה מליל תְרַאנְת נוֹף –( שלושים ותשע )-אבישי בר אשר

מגילת היתליר

 רעיון שיבת היהודים לציון נזכר בהגדה בשני מקומות: בפתחה נכתב ׳לשנה הבאה בפלשתינה בני חורין׳(שורה 11) במקום ׳לשנה הבאה בארעא דישראל בני חורין׳; ולקראת סופה מוצבת הצעתו של רוזוולט(!) ׳לקחתנו לפלשתינה׳ בשיא המאורעות בקטע ׳דיינו׳(שורה 344), במקום הציון שבמקור הכניסנו לארץ ישראל׳. מעניינת העובדה שבשני המקומות בחר ־ד: בדב ׳פאליסתין׳ תחת שמה המסורתי של הארץ.

הערת המחבר : למותר לציין שאין זו לשון השרח כאן, שארץ ישראל מכונה בו תמיד " ארץ ישראל " ולא פאליסתין.

ד. כלים ספרותיים

הכלים הספרותיים הבסיסיים ב׳הגדה די היטליר׳ הם המבעים האלגורים אשר באמצעותם הלביש המחבר את ההגדה של פסח בקוויהם העלילתיים של מאורעות מלחמת העולם השנייה והפך את הקריאה בחיבור לחוויה בין־ טקסטואלית. יש לציין כי הוא ביטל לחלוטין את ההבחנה בין סוגי המבעים השונים בטקסט המקורי. ההגדה של פסח היא כידוע טקסט רב מבעים, מזמנים וממקורות ספרותיים שונים. היא כוללת פסוקי מקרא, קטעי מדרש, דברי חכמים, תיאורים ריטואליים וכמובן גם נרטיב טהור (׳סיפור יציאת מצרים׳). כל אלה הומרו ב׳הגדה די היטליר׳ בנרטיב, והמחבר לא שמר על עושר הצורות הספרותיות שבמקור. בולטת במיוחד הפיכתן של חטיבות לא סיפוריות בהגדה של פסח לחטיבות סיפוריות. למשל קטע הפתיחה ׳הא לחמא עניא׳, שהוא במקור הזמנת הדלים והאביונים להשתתף בסדר הפסח, והקטע המרכזי ׳מה נשתנה׳, שכולל במקור ארבע קושיות המתארות ארבעה ריטואלים חשובים בליל הסדר, הוסבו לסיפור הסבל והייסורים במלחמה. תופעה זו מגיעה לשיאה בקטע ׳פסח, מצה ומרור׳, שבמקור יש בו קישור של שלושה ריטואלים של אכילה לשלושה מאורעות במצרים, וב׳הגדה די היטליר׳ הוצא ממנו לחלוטין המרכיב הריטואלי. הוא הדין ברכיב המדרשי, המרכזי מאוד בהגדה של פסח, שאין לו כל ביטוי מקביל בחיבור. למשל במקום דרשת ההגדה ׳וירא את ענינו – זו פרישות דרך ארץ׳, מסופר: ׳״ויראו את ענינו״, כל העמים שיודעים דרך ארץ׳ (שורה 200). כאן ובמקומות אחרים לא החליף המחבר את הדרשה במדרש חדש, אלא המשיך בסיפור ההיסטורי.

ניתוח ראשוני של האמצעים הספרותיים בחיבור מעלה כמה ממצאים. לעתים מוצגת אנלוגיה שלמה, הן של התוכן והן של הרעיון. לדוגמה גזרת פרעה על הזכרים ובקשת לבן ׳לעקור את הכול׳ הומרו בגזרות הנאצים(היטלר, גרינג וגבלס) על השמדת היהודים (שורות 132-130); תיאורי העינוי של בני ישראל במצרים הוחלפו בתיאורי עינוי היהודים על ידי הנאצים; הקטע ׳דיינו׳, המגולל את מאורעות יציאת מצרים ברשימה הייררכית, מספר ב׳הגדה די היטליר׳ את אירועי ההצלה על פי אותה המתכונת(שורות 344-323); תמורת רשימת מכות מצרים, המפורטת בהרחבה בהגדה, הובאה רשימה ארוכה של מכות – בעיקר צבאיות – שניחתו על הגרמנים ועל בעלי בריתם.

לעתים יש בהגדה שימוש עדין יותר באמצעים פיגורטיוויים, כגון מטפורות, ארמזים ועוד: במקום ירידת יעקב למצרים יאנוס על פי הדיבור׳ מסופר על ירידת הגנרל רומל ממצרים, ׳אנוס ונסוג וראשו מורכן׳(שורה 138); במקום המעשה בחכמים שישבו וסיפרו ביציאת מצרים כל אותו הלילה עד השחר מסופר על שליטי מדינות הציר החורשים את הגזרה האיומה עד להשלכתם לתנור השחר(שורות 44-36); ו׳ברית בין הבתרים׳, שהובטחה בה הארץ, הפכה ל׳ברית בין הדרכים׳(ועידת קזבלנקה), שבה הובטח הניצחון(שורה 118).

דוגמה נאה לשימוש תכוף באמצעים פיגורטיוויים יש בקטע ׳פסח, מצה ומרור׳, השזור כולו דימויים היוצרים הזרה מכוונת ביחס לטקסט המקורי (שורות 392-361). למשל הקטע כולל חילוף מפתיע וסטירי של המצה והמרור בספגטי, מקרוני ואורז, והתוצר המתקבל הוא פרודי במובהק. נימה פרודיה עולה לפעמים גם בלא שימוש באלגוריה, והיסוד הבין־טקסטואלי נותר צורני בלבד. דוגמה בולטת לכך היא הבחירה הצורמת ביוסף סטלין כדובר בקטע המקביל לדברי ר׳ יוסי הגלילי בהגדה (שורה 275). במקרה זה נראה שהסיבה לבחירת הדמות היא בראש ובראשונה המצלול(׳רבי יוסף׳ במקום ׳רבי יוסי׳), אך גם כאן התוצאה פרודית.

 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

מרץ 2016
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  
רשימת הנושאים באתר