קצת חנוכה ופורים
קצת חנוכה ופורים, סימן אנכי
משה בן יעקב המכונה:בן הרוס חזק ואמץ וברוך וחזק
יהדות המגרב-רפאל בן שמחון
מסורות ומנהגים במחזור השנה
לחן: מי כמוך ולחן:קימה אל היכלי.
הקצידה ארוכה מאוד, ולכן אפרסם אותה בהמשכים – אלי פילו
הקצידה פורסמה בשנת תשט״ז בכתב־עת ״מאורות״ הרמב״ם.
שיצא במלאת 750 שנה לפטירת
דו שיח דמיוני בין פורים לחנוכה, כאשר כל אחד מנסה להקניט את השני….בערבית עם תרגום של המחבר רפאל בן שמחון….מתוך הספר " יהדות המגרב " של רפאל בן שמחון
המשך מפוסט קודם
ענדהא וואחד נהאר ומא פ׳יה ג׳יר
יש בה יום אחד ובו רק שעה אחת,
סאעא,לכביר מא יעמל פ׳יה ג׳יר
העשיר יעשה בו רק כוסכוס בדלעת,
סכסו בלקרעא,ופ׳וק מננו וואחד
ועליו חתיכת בשר צמוקה,ויש גם
לכ׳ליעא,וסי ידוק לעאדא מענד זיראני.
שיטעם המנהג מאצל השכנים.
קללת אנעמא ולברד פ׳קלב אלבית.
מחסור הלחם והקור שוררים בבית,
מן לעאסר יפ׳ררסו מן קללת זית.
מהערב יציעו המיטות מאין שמן זית
מן די ידכ׳ל ראש חודש טבת,
משנכנס ראש חודש טבת,העניים
למסאכין כא ידיעו מן קללת לפ׳לסאני.
אובדים מחסרון זוזים.
ועמדה עלא לג׳ריב די מא ענדו
וחבל על הגר־תושב שאין לו קרובים
וואלי,מא ילקא־סי חתא א־סעיר
לא ישיג אף שעורים קלויים,עד
מקלי,חתא יפ׳ות לקוח אדוואלי,
שיצטרך לעלי הגפנים,והערבים
ולערב ידוקו ניראני מקלת נעמאני.
שיטעמו צרותי מחוסר מנעמים.
כטאחת א־נוואר פ׳ייא ינפ׳תחו,
ניצני הפרחים בי יפתחו,ולבבות
ולקלוב למהמומין פ׳ייא ינסרחו,
העגומים בי ישמחו,ותרנגולים
וכתרת למבאעז פ׳ייא ינדבחו,
מפוטמים אצלי יזבחו,ותבשילים
וקוות א־טבאייך בלפ׳לפ׳ל וזעפ׳ראני.
רבים עם זעפרן ופלפלים.
פ׳לליל ינזמאעו פ׳צלא פ׳י סאעא,
בלילה יתאספו בבית הכנסת במהירות
יקראוו למגילה בסמאעא ולחסכא
ויקראו המגילה בשעוה ומנורות
וויעייטו בל־פסוקים דל־ישועה
ובקול צעקה יאמרו פסוקי הישועות,
וויסכרו וויחמדו אללאה אלוחדני.
ויודו ויהללו לאלהים.
רשע די המן פ׳איין מא ידכרוה,
הרשע המן עת יזכרוהו,במגילה,
פ׳למג׳לה,בלחזר יקסמוה,ודרארי
באבנים יסקלוהו,והילדים הקטנים
סג׳אר בלמטארק יסחקוה,הווא
או בקרדומות יהלמוהו,הוא ובניו
אולאדו מעלקין זמעאני.
כולם תלויים.
אמא עזיז ענד א־נאס אנה ג׳מאעין
כל היקר אצל העם יהיה מוכן,יין
שראב ומאחייא תזרי פיחאל למא ועאראק
ניגרים כמו מעיין,ולכולם
דלעין,כלהום מוזוד ענדהום סמיד
סולת מזומן,לעשות בהם המנהג
וטחין,באס יעמלו לעאדא סבאח בכראני.
ובבוקר להשכים.
שדדא ודיקא פ׳ייא תהייאן,ירטאבו
צרה ומצוקה בי תוקלנה,יתרככו
וויספ׳אוו לקלוב לחנאן,לוזאה
ויטהרו הלבבות ותחוננה,הלב
מזייאן ולקלב ג׳ר פ׳רחאן, בכתרת
יסעד והפנים תאורנה.
טבאייך וקווית נעמאני.
מרוב התבשילים והמטעמים.
להוואל ונכאד מנני יבעאדו,
המבוכות והדאגות ממני יורחקו
וכל א־נאס חבאב,מא כאייך חתא
ובני אדם כולם אהבים משנאה רחקו
עדו,יסכרו אללאה וואחד אוחדו,
, ישבחו לאל היחיד ובו ידבקו,בשמים
פ׳סמא ופ׳למא לא שריק וואלא תאני.
ובימים אין שותף לו ואין שני.
סווא די מא עממרו מא כ׳רז מן דאר
אף מי שמימיו לא יצא מביתו ביום
פייא יתסארא דייאר נאס לכבאר,
זה יבקר בבתי הגדולים,יכבדו
יכבברו ביה כבאר וסג׳אר,ידדיה
גדולים וקטנים אותו וידיו
יתעממרו בקווית לפ׳לסאני.
תתמלאנה מרוב הדינרים.
מוואכל לדדאר כיף למן,מא ידבחו
מאכלים ערבים כטעם המן,לא ישחטו
פייה ג׳יר א־דזאז א־סמאן,יסכרו
בי כי אם תרנגולים שמנים,ישתכרו
חת׳א מא יערפ׳ו בין מרדכי להמן
עד שלא ידעו בין מרדכי להמן,
וברוך מרדכי סידנא לוולאני.
עד שלא ידעו בין מרדכי להמן,
וברוך מרדכי אדוננו מהראשונים