תורת אמך ◆ לימי הפורים◆ לאור חכמי מרוקו ◆

תורת אמך

◆ לימי הפורים◆ לאור חכמי מרוקו ◆

א. תענית אסתר. מנהגנו בארבעת התעניות לחנך הילדים שהגיעו לחינוך להתענות על פי שעות והכל לפי כוחם. (שמעתי מפי הגר"י מאמאן. וכן נהגו בבית הרה"צ רבי יחיא שניאור זצ"ל מפי בנו הרה"צ רבי פנחס), וכן כתב בקיצור ש"ע טולדאנו (סימן תק הלכה טו), וז"ל בתשעה באב והוא הדין בשאר תעניות יש לחנך הילדים והילדות לשעות דלאו סכנה, אבל לא לכל היום דבתענית דרבנן אין להחמיר משום סכנה. וכן נהג בקודש הרה"ג רבי אברהם אבוחצירא זצ"ל "בבא הנה" להרגיל בנועם את הילדים בתענית שעות. (מפי הרה"ג אברהם מוגרבי).

ב. מנהגנו בתפלת המנחה להניח תפילין, להשלים מאה ברכות וכך מובא בב"י או"ח (סימן מו אות ג), ובספר זך ונקי (פרק כג עמוד רלט), כתב בתענית אסתר, יניח תפילין בתפלת מנחה ע"כ. ובעיר מראכש, דמנאת, ובהרי האטלס הניחו הציבור תפילין (מפי הרב מאיר אסולין). והמנהג בתוניס להניח תפילין כפסק הבית יוסף ובדור האחרון הנחת תפילין היה נחלת יחידי סגולה כמובא בספר עלי הדס (פרק טו ה"ו). וכן מנהג ק"ק תימן.

ג. נהגו ליתן צדקה בכל התעניות כמאמר חז"ל אגרא דתעניתא צדקתא ברכות (עמוד ו:), וכן איתא במסכת סנהדרין (עמוד לה.), אמר רבי יצחק כל תענית שמלינין בו את הצדקה כאלו שופכי דמים שנאמר צדק ילין בה ועתה מרצחים ופירש רש"י כי רגילים היו לעשות צדקה ביום תענית, ועיני העניים היו נשואות לכך, ואם ילינו ללא הצדקה נמצאו העניים רעבים ללחם  שנשענו על כך. וכתב רבי חיים בן עטר בספרו ראשון לציון (סימן רמו סעיף יט), פשיטא דמנהג קדמונים אין לזוז ממנו לחלק צדקה ביום התענית אפילו נטלו י"ד סעודות (מהקופה של הצדקה), מכמה טעמים נכונים.

ד. זכר למחצית השקל. נהגו לתת מזכר למחצית השקל נהגו לתת מטבע מקומי כפסק הרמ"א בהגה (סימן תרצד), וז"ל י"א שיש ליתן קודם פורים מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן זכר למחצית השקל וכו'. וכ"כ בספר נהגו העם (פורים אות ט). ובספר כף נקי כנאפו (עמוד רלט). ויש פוסקים שצריך אף בימנו לתת לפי ערך מחצית השקל על פי הבנק הבן לאומי ולנוהגים כן תבא עליהם ברכה בפרט שבך מחזקים לומדי התורה.

ה. מלבושי שבת בפורים. כתב הרמ"א (או"ח סימן תרצה הלכה ב), יש שנהגו ללבוש בגדי שבת ויום טוב בפורים, וכן נכון (מהרי"ל). וכתב הגר"ח פלאג'י זצ"ל בספר מל"ח (פרק לא אות צד), וז"ל הלבישה היא זכר ותלבש אסתר מלכות, ומרדכי יצא בלבוש מלכות, איך יתכן לקרא פסוקים הללו במגילה בלבוש חול ע"כ. וכן כתב הרב בן איש חי (ש"א פרשת תצוה אות כב), וז"ל ילבשו בפורים בגדי שבת, או בגדים אחרים שהם חשובים, ולא ילבשו בגדי חול, זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. מנהג יהודי מרוקו ללבוש בגדי שבת מערב פורים  (הגר"י מאמאן).

ו. תחפושות בפורים. הילדים לא היו מתחפשים בפורים, וכך היה מנהג כל יהודי צפון אפריקה, שלא לנהוג כמנהג הגויים כמובא בספר כתר שם טוב גאגין (חלק ב' עמוד תקמ"ה). שמנהג לבישת הפרצופים בא לנו הירושה מהיהודים האיטלקים בסוף המאה החמישית ט"ו למניינם והם ירשו אותו מהרומאים שכן היו נוהגים. מאיטליה פשתה המספחת בכל העולם היהודי וכו'. עוד שבלונדון באמשטרדם כבר נשכח הדבר לגמרי. וכ"כ בשו"ת מים חיים משאש (ח"א סימן). מ"מ אין בידנו למנוע הילדים, ולפחות שיתחפשו לדברים חיובים, ובעלות זולה, ובודאי שאין לגדולים להתחפש, וגם בקטנים שלא יתחפשו בנים לבנות ולהיפך, שאסור מדינא.

ז. מנהגנו שהציבור יושב, באמירת הברכות קודם המגילה, וכתב הגר"ש משאש בשו"ת שמש ומגן (ח"א או"ח סימן סג), וז"ל אנחנו במרוקו בעיר מולדתי מכנאס וגם בעיר קזבלנקה לא נהגו לעמוד בברכת המגילה אלא כל הציבור יושבים ושומעים הברכה, רק הש"ץ מברך מעומד, כיון שכבר הוא עומד לקרות את המגילה, וכן בכל המצות שעושין מיושב מברכין עליהם מיושב, ומה שעושין מעומד מברכין מעומד וכו' ושמעתי מהגר"י מאמאן שבכל מקומות בהם כיהן ברבנות בעת הברכות הציבור יושב, אומנם מנהג יהודי אלג'יר לעמוד בברכות כמובא בספר זה השולחן (עמוד פז אות ה).

ח. ברכת הרב את ריבנו, השליח ציבור אינו יכול לברך ברכה אחרונה, אם אין עשרה, הגר"י מאמאן בשו"ת עמק יהושע (ח"ה סימן יח), כתב וכך היה המנהג אצלנו בערי מארוקו שכיהנתי בהם דיין, שהיחיד לא מברך ברכה אחרונה.

ט. המנהג לברך לנשים, ברכת הרב את ריבנו ליל פורים, בלי שם ומלכות, אפילו יש עשרה. בשו"ת שושנים לדוד צבאח מרבאט (ח"א או"ח סימן מח), וכתב בשו"ת שמש ומגן (או"ח ח"ג סימן נה), יברך אחר המגילה בלא שם ומלכות.

י.  ברכות בקריאת המגילה לנשים. כתב בשו"ת ויאמר יצחק (ח"א ליקוטים הלכות פורים אות ו), וכן הגאון הרב שלום משאש זצ"ל בשו"ת שמש ומגן (ח"א או"ח סימן יא), כתב בקריאת המגילה לנשים, המנהג שהנשים מברכות בעצמם, לשמוע מקרא מגילה. ובספר זה השולחן (עמוד פז). כתב מנהג יהודי אלג'יר שהנשים מברכות על מקרא מגילה בכל גוני. וכן מנהג יהודי לוב כמובא בספר רוקח.

ויש שפסקו שאין לברך לנשים על המגילה כלל, וכתב בספר תהלה לדוד עמאר (דף פה ע"ב), שהקורא לנשים לא יברך כלל, כי אפשר שישיחו דעתן באמצע קריאת המגילה מכמה תיבות, ונמצא מברך ברכות לבטלה. וכן כתב בספר בן איש חי (ש"א פרשת תצוה הלכה א), ובשו"ת שושנים לדוד צבאח מרבאט (ח"א או"ח סימן מח), כתב על דבר הנשים אם מברכות להן, ובסיכום כתב וז"ל נמצינו למדים מכל האמור דלצאת ידי חובה כל הדעות יותר טוב לקרות להן בלא ברכה כלל לא בתחילה ולא בסוף, דכבר העיד בנו אדוני ארץ מולדתנו ובית אבינו שכך היה נוהג הרה"ג כמוהר"ש לעדי זצ"ל אביו של הרב המקובל כמוהר"ר ראובן לעדי זלה"ה ע"כ. וכ"כ בשו"ת יחוה דעת חזן (אור"ח סימן לא). בשו"ת עמק יהושע (ח"ה סימן יח), כתב שאביו ההרה"ג רפאל מאמאן זצ"ל היה נוהג בביתנו שלא לברך לנשים, לא לפני קריאת המגילה וגם לא אחריה. ונימוקו כי אפשר להן לשמוע הכל ואולי תיבת אחת לא ישמיעו ובזה תהייה ברכה לבטלה ומסתמא כך נהגו חכמי העיר. בספר נהגו העם (פורים אות ג), כתב קריאת הגילה לנשים בבית היתה בלי ברכה. ובספר נוהג בחכמה (עמוד קנט אות ה), הביא את שתי המנהגים, והביא בשם הספר אורחות יושר (פרק י"ט), טוב הדבר שילכו הנשים לעזרת הנשים או למקום שמתפללים וישמעו שם הברכות והמגילה מאנשים.

 יא. בעלות השחר, הזקנות מעירות את בנות הבית מתלבשות ומסתרקות, והיו אומרות שבאותו זמן הסתרקה אסתר, ונזהרות שלא להתאחר, כי אז הסתרקה ושתי. (שמעתי הזקנות). וכן בספר נהגו העם (פורים אות ו). ובספר ישמח משה בן אבו (עמוד קנח).

יב. מנהגנו ביום הפורים בתפילת שחרית לדלג על אמירת בית יעקב ושירו של יום ואומרים את מזמור החג בלבד. (סידור החודש).וכתב הגאון רבי שלום משאש זצ"ל בשו"ת שמש ומגן (ח"ד או"ח סימן כג), וז"ל וגם לא נכון לומר שני המזמורים ולכפול שיר היום ב' פעמים שזה לא יתכן מדינא דגמרא. וכמ"ש החקרי לב (סימן לב), וכן הוכיח הפרי חדש (סימן תרפ"ד), וכן מהירושלמי (סוף שקלים), ומנהגנו מיוסד על אדני פז וכו'. וכן מנהג יהודי לוב כמובא בסידור עוד אבינו חי (עמוד תל). וכן מנהג יהודי תוניס כמובא בספר עלי הדס (פרק ז אות טז), ובספר ברית כהונה חנוכה {וה"ה בפורים} (אות מערכת ח אות ד), שמדלגים על אמירת בית יעקב ומזמור של יום, ואומרים מזמור לפורים. וכן מנהג יהודי אלג'יר. וכתב בספר בן איש חי (ש"א פרשת כי תשא אות יז), שבבגדאד היה מנהג קדמון שבכל יום שאומרים מזמור השייך לאותו יום. כמו בחנוכה ופורים ובימי תענית ציבור, לא היו נוהגים לומר בית יעקב לכו ונלכה, המזמור של אותו יום הקבוע לאומרו בימות השבוע אלא רק המזמור השייך למאורע של אותו יום בלבד וכו'.

יג. ברוב מרוקו היו קוראים את המגילה לנשים גם ביום, בעיר צפרו הרב רפאל מאמאן זצ"ל היה קורא ביום, והגר"י מאמאן אמר לי היכן שכיהן הוא היה קורא לנשים את המגילה, מ"מ הרב צידד שיש מקום לפטור הנשים מהקריאה ביום למי שנהגו כן, לפי שהם עסוקות במצות היום, מ"מ בימיהם היו משכימות מעלות השחר ועסוקות בהכנת מאכלים וכו' כל היום, ובימינו אף לנשים שנהגו אם יש בידם זמן, פשיטא ישמעו את המגילה. 

בעיר מכנאס, הנשים לא היו מגיעות לבית הכנסת, מפני המלאכה הרבה,  וכתב הגר"י משאש בשו"ת מים חיים (ח"א סימן ש), מאחר שעיקר מצוה זו הוא רק מדברי סופרים כמ"ש רבנו הטור (בסימן תרפז), ע"ש, ומה שחוזרים לשנותה ביום, הוא רק לזכר שהיו צועקים בימי צרתן ביום ובלילה כמ"ש רש"י ז"ל במגילה (דף ד ע"א), מפני זה לא החמירו על הנשים כל כך, כי הם טרודות כל היום בצרכי פורים שגם היא מצוה, והעוסק במצוה פטור מן המצוה, ועוד שעיקר חיוב הנשים בזה הוא, משום שגם הם היו באותו הנס, כמ"ש שם בגמרא, ופרש התוספות שם בשם רשב"ם ז"ל, לפי שהיה הנס ע"י אסתר, משמע דלכבוד אסתר דוקא הוא שחייבום חז"ל, ואף שהתוס' פירשו שם שאף הן היו בספק דלהשמיד ולהרוג וכו', מ"מ הרי נקטו בדבריהם שהיו בספק, וכוונתם בזה פשוטה, שאף שהמן גזר על הכל, מ"מ היה הדבר ספק אם יקיימו גזירתו על הנשים, כי אפשר שיניחום למלא בהן תאוותן, וזה ספק קרוב לודאי, וגם פרעה גזר וכל הבת תחיון, ומאחר שכן הוא, די לנשים בקריאה אחת שקוראין להן בלילה

 וכ"כ בספר ילקוט שמש (עמוד קמה אות קצד), כתב משם הגר"ש משאש הכל חייבים במקרא מגילה, אחד אנשים ואחד נשים, אולם נשים מחויבות בקריאת המגילה בליל פורים בלבד ולא ביום, והיה ראוי לפטור הנשים משום מצות עשה שהזמן גרמא, אלא משום שאף הם היו באותו הנס חייבום, כמבואר בגמרא מגילה (דף ד ע"א), ודי לחייבם בקריאה של לילה בלבד. ועיין בספר תורות אמת בירדוגו (סימן תרפט סעיף א), שכתב כן, וכיון שכל עיקר חיוב הנשים אינו אלא מדרבנן, לא רצו להטריחן ביום ע"כ.

יד. מנהג מעניין היה באולדמנצור, ביום הפורים היה אחד מילדי הכפר לוקח חמור ומסתובב עימו ברחובות הכפר, והילדים אחריו צועקים 'ברוך מרדכי וארור המן'. כתב הרמ"א (סימן תרצ סעיף יז), נהגו התינוקות לצור צורת המן על עצים ואבנים או לכתוב שם המן עליהן ולהכותן זה על זה כדי שימחה שמו על דרך מחה תמחה את זכר עמלק ושם רשעים ירקב ומזה נשתרבב המנהג שמכים המן כשקורים המגילה בבה"כ (אבודרהם), ואין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו כי לא לחנם הוקבעו (ב"י בשם א"ח). וצריך להזהיר קטנים על גדולים שיתרחקו מכל הנפצים למיניהם שגרמו לקטיעת אצבעות ה"י, ובהלה לציבור ואף נגרם לנשים הפלה ה"י.

טו. משלוחי מנות, ממיני מאכל מבושלים ומעט מיני מתיקה. ונותנים הגברים לגברים והנשים לנשים, הנשים אופות לחם ובתוכו היו שתי ביצים, כאשר אוכלים את הלחם מוצאים את הביצים ואומרים בדרך צחות, כך יצאו עיני המן, ויש נשים ששמות בלחם חמש ביצים כנגד עין הרע. (הרב מאיר אסולין).

טז. אבל מחיוב במשלוח מנות לאחד ולא יותר כפסק הש"ע (או"ח סימן תרצו ס"ו), ובדין שאבל ישלח מנות כתב הרמ"א  (גם ביו"ד סימן שפה ס"ג), ואסור לשלוח מנות לאבל על אביו ואמו כל י"ב חודש ואפילו בשבת במקום שנהגו שלא לשאול בשלומו (מהרי"ל), מ"מ מנהג מרוקו שאין לשלוח לאבל בתוך השנה על הוריו או בתוך שלשים לשאר קרובים, מפני שיש בכך כדרישת שלום ושמחה (הגר"י מאמאן).

יז. סעודה בפת. מנהגנו לקבוע סעודה בפורים על לחמים שנאפו עם ביצים שלמות. כתב המאירי (מסכת ברכות דף טו ע"ב), בשבתות ויו"ט, עצרת אסורים בתענית, וצריכים קביעת סעודת בפת וכו' אבל פורים צריך קביעות סעודה משום שמחה יתירה ע"כ. וכתב הראבי"ה (ח"ב סימן תקסג עמוד רפד), "וגרסינן בירושלמי טעה ולא הזכיר של ראש חודש בברכת המזון אין מחזירין אותו, מפני שאפשר לו בלא אכילה, חדא דתימא בראש חודש, אבל בשבתות וימים טובים וחנוכה ופורים שאי אפשר לו בלא אכילה מחזירים אותו. פירוש דברים של עונג צריך לאכול, כגון פת אבל בראש חודש אפשר בפירות ע"כ. כתב מהרש"ל (סימן מח), וכמו שכתב הרא"ש (ברכות מט), שחובה לאכול פת ביום טוב משום שמחה וכו' וכל שכן פורים שנקבע למשתה ושמחה שצריך סעודה קבועה בפת וכו' ראה בשו"ת ידי עלמא (אור"ח כח), שהעלה שמנהג המערב לקיים סעודה בפת,  והורה הגר"י מאמאן שמנהג מרוקו להקפיד לקיים את הסעודה באכילת פת, ומקימים את הסעודה בחצות היום אחר תפלת מנחה.

יח. נהגו בכפר בוגמז בהרי האטלס לערוך סעודת פורים לכל הקהילה, לכבוד מרדכי ואסתר, וכל זה שלא ימצא אחד, וימנע משמחת פורים. (רבי שמואל אסולין).

יט. בסעודה היה הרה"צ כליפה אלמליח זצ"ל רב דאולדמנצור שותה מעט יין אך לא משתכר ונימוקו עימו, כדי שיוכל לברך ברכת המזון בישוב הדעת, וכבר אמרו חכמינו  'שיכור אל יתפלל ואם התפלל תפילתו תועבה'. וכתב המאיר (מגילה ז:), וז"ל חייב אדם להרבות בשמחה בפורים, באכילה ושתיה עד שלא יחסר דבר מעל שולחנו. ומ"מ אין אנו מצוים לשתות כל כך ולהשתכר ולהפחית כבודנו השמחה, כי לא נצטוינו על שמחת הוללות ושטות, אלא בשמחת תענוג שנגיע מתוכה לאהבת השי"ת ולהודות לו ולברך בשמו על הניסים שעשה לנו.

וכתב באורחות חיים (הלכות פורים אות ל), הא דאמרינן חייב איניש לביסומי בפוריא, לא שישתכר, שהרי השכרות איסור גמור הוא, ואין לך עבירה גדולה מזו, שגורמת לגלוי עריות, ושפיכות דמים, ושאר כל עבירות זולתן, אלא רק שישתה מעט יותר מלימודו. ופסק הרמ"א (סימן תרצה ה"ב), ויש אומרים דאין צריך להשתכר כל כך אלא שישתה יותר מלימודו (כל בו), וישן מתוך שאינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי (מהרי"ל), ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכון לבו לשמים. ושמעתי מהגאון הרב יהושע מאמאן שמנהג מרוקו להתבשם ביין אבל לא כדי שיכרות.

כ. נהגו לברך ברכת שהחיינו ביום, כך נהגו בקהילות באלג'יר בתורכיה וכך היה מנהג הקדום של בני ספרד.  כתב המגיד משנה, כתב רבינו שכיון שבירך בלילה שהחיינו אינו חוזר ומברך ביום. והרי זה כסוכה שכיון שבירך זמן בלילה אינו מברך ביום אבל יש מן המפרשים שכתבו שעיקר הקריאה היא ביום. ואף על פי שבירך זמן בלילה חוזר ומברך ביום, וכן נהגו בארצותינו. וכתב בספר המנהי"ג לראב"ן (סימן כח), הביא דעת הרמב"ם שלא לברך ביום ובהמשך דבריו כתב שהמנהג בספרד לברך. וגם רבי דוד אבודרהם הביא דעת הרמב"ם אך להלכה נקט לעיקר לברך כדעת ר"ת שהוא מנהג ספרד הישן. ומנהג אלג'יר מובא בספר זה השולחן (עמוד פו), וכ"כ מהר"י עייאש שו"ת בית יהודה בסופו מנהגי אלג'יר, (מנהגי פורים אות ב). וכתב רבי חיים פלאג'י בספרו מועד לכל חי (סימן לא סעיף עא), שבקהל קדוש תלמוד תורה היו נהגים לומר שהחיינו גם ביום. כאשר יש חתן שלא בביתו צריך שיהיה מי שלא היה בחתונה ולא באחד מהשבעה ברכות, ופסק מרן ששבת נחשב לפנים חדשות לענין לברך שבע ברכות, וכתב הגאון רבי יצחק בן ואליד בספרו ויאמר יצחק (דף לא ע"ב), שסעודת פורים חשיב פנים חדשות. וכן כתב הגר"ח פלאג'י בספר מועד לכל חי (סימן לא אות לט).


{מתוך הספר תורת אמך כת"י פורים }.

_סגולות לפורים

א. מי שיש לו משפט עם נוכרי, הזמן מסוגל להתדיין בחודש אדר שמזל החודש גורם לטובה (תענית כט ע"ב).

ב  נוהגות הנשים ביום תענית אסתר, להדליק נרות לכבוד מרדכי ואסתר (מפי הזקנות).

ג. אדם שצריך ישועה כתב בספר קו וישר (פרק צג), מי שצריך רחמים ולאיזה דבר יקח פנא לעצו ביום תענית אסתר, ויאמר תחילה מזמור כב מהספר תהלים, למנצח על אילת השחר ודרשו חז"ל אילת השחר היא אסתר ואח"כ ישפוך שיחו  לפני ה' בזכות מרדכי ואסתר אשר בזכותם יעתר לו הקב"ה  ויפתחו לו שערי רחמים  ויקובל תפלתו.

 ד. רבים קמים  בליל פורים בעלות השחר ומרבים באמירת תהלים  ובקשות שהוא זמן המסוגל ביותר לקבלת התפלות.

ה. כל הפושט יד נותנים לו, וכתוב בספרים שגם "כל הפושט יד" בתפלה ותחינה, וידוע  מאמר חז"ל בפורים הרי הוא כיום הכיפורים, לכן ירבו בתפלה על הכלל והפרט כמאמר חז"ל כל המתפלל על חברו נענה תחילה.

ו. נתינת צדקה ביום הפורים מסוגל להינצל מעין הרע, שהרי המן הטיל עין הרע במועדים, אמר הקב"ה רשע אתה מטיל עין הרע במועדי ישראל, הנני מוסיף עוד מועד ויום טוב אחר שהוא יום הפורים, ומהאי טעמא הקדים הקב"ה שקלים לשקלי המן, ואם כן כדי להינצל מעין הרע התיקון והסגולה  לזה על ידי נתינת מצות הצדקה. (ספר מל"ח פרק לא).

נפצים = רצח

חודש אדר  בפתח, הוא מתנה מהקב"ה, אמרו רז"ל משנכנס אדר מרבים בשמחה, משמעות השמחה כפשוטה וכן בלהרבות בלימוד התורה שנאמר פקודי ה' משמחי לב.

נאמר בגמרא (תענית כט), למי שיש משפט עם גוי ידון אתו בחודש אדר, כי מזל ישראל חזק ביותר משאר חודשי השנה, כי בחודש זה נעשה ניסים ונפלאות, ובאמת כל אדם יכול לשנות טבע בתפלה, ובמעשים טובים. ולכן דוקא כאן היצר הרע מבלבל את הילדים והנערים שמשחקים במעשה הנפצים,

רק השבוע נער אבד את עינו לפני שבועיים עוד נער אבד את עינו, כמה נשים הפילו מחמת בהלה משמעת קול הנפץ, עשרות ילדים אבדו את האצבעות, כמה אנשים נעשה להם נזק באוזניהם, ושלא נזכיר כמה בהלה הדבר גורם. ולכן להזהיר גדולים על קטנים לבל להתעסק בחומרים המסוכנים הללו שיש לכל מי שמתעסק בכך כדין רוצח, ומי שמוכר נפצים מותר למסורן למשטרה.

יהיה רצון שנזכה לנצל ימים קדושים הללו, להרבות בלימוד תורה ובתפלה ומעשים טובים ונזכה לניסים ונפלאות לכל אחינו בית ישראל בכל מקומותיהם לניסים ונפלאות כימים ההם בזמן הזה.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

מרץ 2016
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  
רשימת הנושאים באתר