"ליהודים היתה – אורה ושמחה, וששון ויקר" (מ׳ אסתר ח, ט!). מאת: הרב משה אסולין שמיר

"ליהודים היתה – אורה ושמחה, וששון ויקר" (מ׳ אסתר ח, ט!).Asilah

"מגילת אסתר" – גילוי ההיסטוריה היהודית בעבר ובהווה. "אסתר – ברוח הקודש נאמרה" (מגילה ז ע־־א).

מאת: הרב משה אסולין שמיר.

רבנו חיים בן עטר בעל "אור החיים" הק' כותב בספרו "ראשון לציון" למגילת אסתר, שגם אחשוורוש שנא יהודים כמו המן, רק שלכל אחד מהם היה תפקיד במזימה האנטישמית נגד היהודים: המן העמלקי רצה להשמידם מבחינה פיזית כמו היטלר ימ"ש, ואילו אחשוורוש רצה להשמידם מבחינה רוחנית.

לקראת סיום "המשתה לכל שריו ועבדיו", אחשוורוש מחליט להזמין גם את היהודים כדי לבולל אותם מבחינה רוחנית, ולהשכיח מהם את המשך בנין המקדש השני בו החלו עזרא ונחמיה, בעקבות הכרזת כורש זקנו של אחשוורוש ככתוב: "ובשנת אחת לכורש מלך פרס, לכלות דבר ה' מפי ירמיה, העיר ה' את רוח כורש מלך פרס, ויעבר קול בכל מלכותו וגם במכתב לאמר… כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלוקי השמים, והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה" (עזרא א׳ א,). את זאת לומד רבנו האוה"ח הק' מהכתוב: "ובמלאת הימים האלה עשה המלך לכל העם" = עם ישראל. כמו כן מהכתוב: (עזרא א' ו') "ובמלכות אחשוורוש בתחילת מלכותו, כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים". ב"סדר עולם" (כט) נאמר שכותבי השטנה נגד היהודים, היו עשרת בני המן שמאור יותר נתלו על עץ בעקבות אביהם המן הרשע.

מתוך עיון קצר בהיסטוריה היהודית, ניתן להיווכח די מהר בשיתוף פעולה הנ"ל דוגמת הנאצים מצד אחד שתכננו ואף ביצעו רצח מיליוני יהודים, ומצד שני אנגליה וארה"ב שלא היו מוכנים להפציץ את מחנות ההשמדה למרות שידעו על המתרחש. גם כיום, יש לנו את פרס ההולכת בעקבות המן הפרסי, ומכריזה השכם והערב שהיא רוצה למחוק אותנו, ומצד שני האו"ם, הערבים והאירופים המתנכלים לעמ"י. מחצית מהגינויים באו"ם, נגד ישראל.

אחשורוש ראה שתמו 70 שנות גלות עם ישראל לאחר החורבן ולא נגאלו, כפי שאכן הבטיח ה' ע"י הנביא (ירמיה כט, י) "כה אמר ה' לפי מלאת לבבל 70 שנה, אפקוד אתכם": 45 שנות מלכות נבוכדנצאר, 23 שנות אוויל מרודך {כולל שאר המלכים שמלכו עד אחשוורוש: כורש, כנבוזי, דריווש הראשון}, 2 שנים של אחשוורוש = 70 שנה. את זה הוא לומד מן הכתוב: "בימים ההם" = "ב' – ימים" = ב' שנים. כידוע המילה "ימים" בתנ"ך רומזת לשנה ככתוב: "ימים תהיה גאולתו" (ויקרא כה' כט'), לכן "בשנה השלישית כשבת המלך" = שנתישבה דעתו כדברי הגמרא. הוא עושה משתה, בו השתמש בבגדי כהונה וכלי המקדש, כדברי הגמרא (מגילה יב' ע"א) "בהראותו … את יקר תפארת".

מוסר השכל: יש לקרא את מגילת אסתר בעיון רב לא רק ברובד הגלוי, אלא גם ובעיקר ברובד הסמוי, היות והיא נכתבה ברוח הקודש ע"י מרדכי היהודי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני, שהיה מאנשי הכנסת הגדולה, ומוצאו מזרע שאול המלך מבנימין. כזכור, שאול המלך לא השמיד את עמלק כפי שציווה אותו ה', והנה צאצאיו מרדכי ואסתר, נאלצים שוב להתמודד עם המן העמלקי לאחר 520 שנה.

במהלך המלחמה, לא שלחו את ידם בביזה ככתוב "ובביזה לא שלחו את ידם", (אסתר ט, טז), כדי לתקן את לוחמי שאול ששלחו את ידם בביזה ולקחו מן הצאן, ככתוב: "ויחמול שאול והעם על אגג ועל מיטב הצאן והבקר… (שמואל א, טו, ט).

׳׳!פור את אשר עשה לך עמלק …" (דברים כה, יז – יט). עמלק של המן הגגי – ועמלק של ימינו.

בשבת הסמוכה לפורים, תחול "שבת זכור" בה מצווים מדאורייתא לזכור את מעשי עמלק על ידי קריאה בספר תורה, ולכן משתדלים להוציא ספר תורה מהודר לשם כך, בו קורא המפטיר בספר שני את פרשת "זכור", ואחר כך קוראים בהפטרה מתוך ספר (שמואל א טו) המתאר את מלחמת שאול בעמלק, חטאו וקריעת המלוכה משאול וזרעו. אין שום איסור בתורה הדומה לציווי הכל כך מפורט, כמו הציווי למחות את עמלק: "זכר… ולא ירא אלוקים… תמחה את זכר עמלק… לא תשכח". לא רק שנזכור, אלא גם נמחה, וגם לא נשכח לאורך ההיסטוריה.

עמלק "מלווה" את עם ישראל מאז יעקב אבינו כאשר עשיו הרשע – הסבא של עמלק עורך "קבלת פנים" צבאית ליעקב אבינו וב"ב החוזרים מלבן הארמי, ומנסה לחסלם. לאחר יציאת עם ישראל ממצרים, עמלק מתייצב על משמרתו ונלחם עם ישראל ברפידים. (שמות בשלח יז, ח -טז). עמלק שוב מתגלה בדמותו של המן האגגי.

בגרמניה המזוהה עם עמלק כדברי הגמרא (מגילה ו ע"א) לפסוק: "אל תתן ה' מאווי רשע, זממו אל תפק" (תהלים קמ, ס).. "אמר יעקב לפני הקב״ה: ריבונו של עולם, אל תיתן לעשיו הרשע תאוות לבו. זממו אל תפק – זו גרממיה של רומי". ויש גורסים גרמניה של רומי. במשפטי נירנברג לאחר השואה, עמדו לדין 23 פושעי מלחמה נאציים, 11 מתוכם נידוני למוות. היה צפוי שיוצאו להורג ע"י כיתת יורים בהיות המשפט צבאי, אבל הוחלט לבסוף לתלות אותם. אחד מהם, הצורר הימן = המן ישע} גרינג ממקימי הגסטפו, התאבד בכלאו שעתיים לפני ביצוע גזר הדין, כך שביום כ"א תשרי תש"ז {1946} – יום הושענא רבה = יום החיתום, נתלו רק עשרה, מעין מהדורה חוזרת של עשרת בני המן שנתלו על העץ. שנת תש"ז אכן רמוזה באותיות הקטנות בשמות עשרת בני המן שנתלו במגילה: פרשנדתא, פרמשתא, ויזתא = ת – ש – ז 1946. האות ו במלים "ואת" המופיעה בבני המן, רומזת לריבוי, היות ומבחינה תחבירית היא מיותרת. זה גם רומז לאלף השישי בו הצוררים הנאציים נתלו. גם המלה "ואת" המופיעה לפני כל אחד מבני המן, באה לרבות כדברי רבותינו (ילקוט מעם לועז אסתר רלז), היא רומזת על תליית עשרה אנשים נוספים בנוסף לעשרת בני המן. כמו כן, המלה את רומזת תמיד לריבוי כדברי הגמרא (סוטה יז, ע"א).

מעניין לציין, שאחד הנידונים הגרמניים יוליוס שטרייכר שבמשך למעלה מעשרים שנה הפיץ שנאה נגד העם היהודי בעיתונו "דר שטירמר" בו שימש כעורך, אמר לפני שחבל התלייה נכרך על צווארו: "חג פורים 1946". כל זה מסביר את דברי חכמים ש"אסתר ברוח הקודש נאמרה" (מגילה ז ע"א).

כעמלק של ימינו, מהווים האיאטולות מאירן/פרס – צאצאי המן הרשע המכריזים השכם והערב על רצונם להשמיד את ישראל ללא כל התגרות מצדנו, כמו "קבלת הפנים הצבאית העמלקית" לה "זכינו" עם יציאתנו ממצרים.

המסר המרכזי במגילת אסתר – לדורנו. "נס פורים היה הכנה לבית שני… ויהיה לעתיד לבוא נס כזה קודם הגאולה" (שפת אמת).

אירועי המגילה התרחשו בתקופת אחשורוש ששלט באימפריה הפרסית במשך 20 שנה בין השנים: 485-465 לפנה"ס. הוא התמנה למלך לאחר שאביו דריוש הראשון יצא למלחמה נגד מצרים בה נהרג. אחשוורוש בנו המשיך במלחמה ואף הצליח לכבוש אותה, דבר המסביר את הרקע למשתה שנמשך 180 יום. בכך הוא רצה לבסס את מעמדו באימפריה שהתרחבה. שמו הפרסי הוא "חשיארש", ואילו בפי היוונים כסרכסס. בפי היהודים כונה "אח-שורוש", היות ומי ששמע את שמו צעק "אח ראשי", היות והוא רושש את העם בגלל גובה המיסים למימון שיגעונותיו: כיבושי נשים וארצות. אשתו "ושתי" הייתה נכדתו של נבוכדנצאר דבר המסביר את מעמדה הרם וסירובה להתייצב לפניו, ואילו אמו "אטוסא" הייתה ביתו של כורש זקנו, דבר שהקנה לו מעמד מכובד.

היהודים שראו כי טוב ליבם ביין הפרסי, סירבו לעלות לארץ ישראל בימי עזרא ונחמיה, ובעצם עלתה רק "דלת העם". שמות הגיבורים הראשיים במגילה: מרדכי (מורדוך) ואסתר (אסתיריס) מזכירים שמות אליליים פרסיים. כמו כן אסתר בבית אחשוורוש, ומרדכי "יושב בשער המלך" – בתפקיד של שר. כל זה משקף תפאורה של "יהודי אמריקה של אז".

הרבי מגוי מחבר "השפת אמת", כותב על פורים: "נראה כי נס פורים היה הכנה לבית שני. כי היה צריך להיות כוח ועוז לב … וכן אפשר שיהיה לעתיד לבוא נס כזה קודם הגאולה כמו שאמרו חז"ל: מעמיד עליהם מלך קשה כהמן… שנס כזה הכנה לגאולה". לדבריו, הגאולה אינה באה על מגש של כסף, אלא יש צורך בכוחות רוחניים ="עוז לב", ופיזיים = "כוח". כלומר, יש צורך בתעוזת המנהיגות נגד עמלק, והכנות צבאיות מצד שני. לכן, הקב"ה זימן את גזירת המן שהובילה אותם לתשובה שלמה וקבלת התורה שבע"פ מרצון: "קיימו וקיבלו עליהם". ניתן להם ניסיון צבאי שהרגו באויבם עמלק.

פורים מקיף את כל החגים: פ = פסח, ו = ו' בסיון שבועות, ר = ראש השנה, י = יום הכיפורים מ = סוכות (בארמית). כיפורים = כמו פורים. את השגות כיפורים נוכל להשיג ע"י שמחה בפורים.

"והימים האלה נזכרים ונעשים – בכל דור ודור, משפחה ומשפחה…" (אסתר 0, כח). האורות של אז, מאירים גם כיום מידי שנה בשנה כדברי חכמים לכתוב "והימים האלה נזכרים ונעשים". האורות של כל חג מאירים בכל חג כדברי רבנו האר"י הק', כך שצריכים רק להתעלות כדי לקבל את אותם אורות.

המן האגגי של ימינו = רבים מהפרסים וגרורותיהם כמן חיזבאלה וחמס הצועקים מעל כל במה, שרוצים להשמיד את מדינת ישראל, ואף פועלים להשגת פצצה גרעינית לביצוע זממם. המנהיג הפרסי כיום הוא: "ח/המנ -אי. = המן. אחשוורוש של ימינו, מהווים רבים מראשי אירופה ואמריקה, שבמשחקי מלים דיפלומטיות נראים כניטראליים, אבל מאחורי הקלעים, תומכים בשונאינו ודורשי רעתנו.

הפתרונות לבעיית עמלק בימינו – אחדות ומנהיגות. ״לך כ1וס את כל היהודים״ – כנס ואחד את היהודים המפולגים (לברי אסתר למרדכי).

אומרים חז"ל שרק מרדכי היהודי קלט את גודל האחריות מהשואה ההמנית הקרבה, ולכן החליט לקחת פיקוד ולפעול בכל החזיתות: פקודות לאסתר מול אחשוורוש. אסתר גוזרת על היהודים לצום 3 ימים – יד, טו, טז בניסן "שנפלו" גם על "ליל סדר פסח", כך שבאותה שנה לא קיימו מצוות אכילת מצות ולא שתו ארבע כוסות, כך שנשאר להם רק מצוות "אכילת מרור העמלקי, וקריאת "והגדת לבניך" מתוך זעקה.

הרב חרל״ף (מי מרום – מעיני הישועה פרק י"ח) אומר: שיש צורך בשני מנהיגים כמו משה ואהרון, מרדכי ואסתר, אליהו ומשיח. המשותף לכולם, הביטוי הפותח את השם, א-מ. מנהיג אחד מטפל ברוחניות של העם כמו – משה, מרדכי, משיח, השני מטפל בהנהגה הפנימית כמו – אהרון, אסתר ואליהו.

המלה המשותפת "א-מ" מסמל את האם היודעת לטפל טוב בילדיה, בבחינת "אם הבנים שמחה הללוי-ה".

עמלק = 240 = ספק. "אין שמחה כהתרת הספקות" כדברי חכמים. ברגע שנתיר את הספקות הן בנושא אמונתנו השלמה בבורא עולם, הן בנושא אמונתנו בתורתנו הקדושה, והן בנושא נחלת אבותינו על כל גבולותיה – לא תהיה תקומה לכל אויבינו הרבים. והכל צריך להתקיים מתוך אחדות כדברי אסתר למרדכי: "לך כנוס את היהודים" – לך תאחד אותם. לכן, השם "בית הכנסת" ולא בית תפילה. קודם יש להתכנס ולהתאחד, ורק אחר כך להתפלל כדברי רבנו האר", הק' לפסוק "… ויקרבו כל העדה – ויעמדו לפני ה" (ויקרא שמיני ט, ה). רק לאחר שמתקרבים איש לרעהו בבחינת "ואהבת לרעך כמוך", זוכים לעמוד לפני ה'. אז, נזכה בעזהי"ת ל"אורה ושמחה וששון ויקר".

הנתונים הבאים במגילה – רומזים לכך שמגילת אסתר נכתבה ברוח הקודש.

167 פסוקים במגילה – כנגד דברי שאול לשמואל: "חטאתי… כבדני נא נגד ז-ק-נ-י…" = 167. 159 פעמים המלה ה-מ-ל-ך בוואריאציות שונות. = ק-נ-ט = 159 = דאגה {בערבית}. 17 פעמים המלה מ-ש-ת-ה = טו"ב. כנגד 17 פעמים בה מופיעה המלה משתה בתנ"ך. 53 פעמים מופיעה המלה א-ס-ת-ר, וכן מ-ר-ד-כ-י. = ג"ן. גן עדן, "דודי ירד לגנו". 54 פעמים המלה ה-מ-ן = דן = 54. דינו של "ראש גוים עמלק", בתליה. 4 פעמים ז-ר-ש הרשעה. ד' – דין לאשתו הרשעה של המן. 9 פעמים ו-ש-ת-י = ט = ט-ומאה. 28 פעמים א-ח-ש-ו-ר-ו-ש = "כ-ח, לרמוז על ה- כ-ח האכזרי של אחשורוש.

פורים שמח – משה א. שמיר

לע״נ אמו״ר הרהיצ רבי '1סף בר עליה ע״ה. הרהיצ רבי אברהם בר אסתר ע״ה. הרהיצ המלוב״ן רבי מסעוד אסולין ע״ה.

הצדיקות: א״מ זוהרה בת חנה ע״ה. חניני בת מרים ע״ה שעלתה לגנזי מרומים ביום י״ב אדר. עליה בת מרים ע״ה. בתיה בת שרה ע״ה.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 161 מנויים נוספים

מרץ 2016
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  
רשימת הנושאים באתר