ספר ויקרא – פרשת מצורע, ושבת הגדול. מאת: הרב משה אסולין שמיר

ספר ויקרא – פרשת מצורע, ושבת הגדול.Asilah

מאת: הרב משה אסולין שמיר

"ואת תהיה תורת המצרע – ביום טהרתו" (מצולע יד, א -ט) פרשת "מצורע" – ומלך המשיח.

רבנו "אור החיים" הק' מקשר בין לשון הרע כגורם לצרעת, לבין הגלות הארוכה בה אנחנו שרויים, ודרכי הריפוי ע"י הכהן – לתהליך הגאולה, וכך דברי קדשו: "ובדרך רמז תרמוז הפרשה על גלות ישראל, על דרך אומרם בספר הזוהר כי אומות העולם לישראל הם בחינת הצרעת (ע"פ הזוהר פנחס רלב עייב).

"זאת תהיה תורת המצורע" – הכוונה לבני ישראל שנצטרעו בגלל לשון הרע, ועקב כך הוגלו. "ביום טהרתו" – לאחר שיטהר את לשונו ודרכיו. שלא לדבר לשון הרע.

"והובא אל הכהן" – והובא לפני ה' המכונה כהן כדברי הזהר (תזריע מט ע"ב), לאחר ששב בתשובה. "ויצא הכהן אל מחוץ למחנה" – הקב״ה יוצא מחוץ לשכינה, לוודא שנרפא נגע הצרעת מעם ישראל. "וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפורים" – בסמוך לגאולה – יתגלו משיח בן יוסף, ומשיח בן דוד. "ושחט את הציפור האחת… על מים חיים" – יש לעסוק בתורה המשולה למים, אחרת, ימות/ישחט משיח בן יוסף. האר"י הק' ציווה לכוון בתפילת שמונה עשרה בברכת "וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין" – שהמשיח לא ימות. "וכבס המטהר… ואחר יבוא אל המחנה" – כשעם ישראל ייטהר לקראת הגאולה, נזכה להארת מלך המשיח.

"אמר הקב'יה: אם רצונכם להימלט מהגהינום, הרחיקו עצמכם מלשון הרע, ואתם זוכים בעולם הזה ובעולם הבא". (מדרש תנחומא מצורע).

"החפץ חיים" רבנו ישראל מאיר הכהן מראדין מונה שלושים ואחת מצוות עשה ולא תעשה הקשורות בלשון הרע, והמדבר או השומע לשון הרע, עלול להיכשל בהם. לכן על האיש המתרחק מלדבר וכן מלשמוע לשון הרע יאמר: "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב – נצור לשונך מרע, ושפתיך מדבר מרמה" (תהילים לד, יג-יד). הפרק הראשון בספר "נצור לשונך – מדריך להלכות לשון הרע" מפרט את שלושים ואחת העבירות הנ״ל.

"החפץ חיים" כתב ספרים רבים ובניהם "המשנה ברורה" – ביאור רב היקף בן ששה חלקים על חלק "אורח חיים" ב"שולחן ערוך" בו עמל עשרים ושמונה שבים. ספר שהתקבל על כלל עם ישראל. הוא כתב עוד ספרים כמו "אהבת חסד" על מצוות הצדקה וגמילות חסדים. "ליקוטי הלכות" על דיני בית המקדש ללומדים את סדר "קדשים". "מחנה ישראל" לחיילי ישראל באירופה בו הדריך אותם איך לקיים את מצוות התורה גם בצבא הגויים. "קונטרס מדות ומשקלות" על עניני מסחר. בכל זאת, שם הספר שהפך לשם נרדף שלו, הוא "חפץ חיים" אותו כתב על דיני השמירה מלשון הרע ע"פ הפסוק "מי האיש החפץ חיים… נצור לשונך מרע, ושפתיך מדבר מרמה". זהו ספר שראוי ללמוד אותו, ובעיקר ליישם את הנלמד בו. כמו כן, מן הראוי שמגידי שיעורים יקבוע שיעורים מתוך הספר, ובפרט כיום שישנם ספרים המבוססים על הספר "חפץ חיים" כמו "נצור לשונך – מדריך להלכות לשון הרע", וכן הספר: "חפץ חיים – השיעור היומי".

השבת הקרובה – השבת הגדול.

השבת הקרובה שלפני חג הפסח נקראת השבת הגדול, ע"ש שם הנס הגדול שנעשה באותה שבת – י' בניסן מלפני 3329 שנים לאבותינו במצרים, כאשר נתבקשו לקחת שה ששימש אליל מצרי, לקשור אותו במשך ארבעה ימים, ואח"כ לשחוט אותו, ולצלות אותו על האש, וכל זאת, מבלי שהמצרים יעשו להם דבר. (רש"י ובעלי התוספות).

החזקוני מסביר שהקב"ה העביר את עם ישראל סדנה חינוכית, דרכה הוציא מהם את הפחד מהמשעבד המצרי על אלילו שהוא השה כדברי הרמב"ם. הם התבקשו לקחת שה תמים ולצלות אותו, כך שריחו יגיע לשכנים המצרים, ולא יוכלו לפעול. הקב"ה אמר לעם ישראל: על גאולת הגוף – אני אחראי. על גאולת הרוח – אתם אחרים. לכן, קבלו עליכם שתי מצוות: ברית מילה המסמלת קדושת הגוף, וקרבן פסח המסמל אמונה בקב"ה, והתרחקות מעבודה זרה, בדמותו של האליל מצרי. סיבה שניה: ע"ש ההפטרה: "הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא, לפני בוא יום ה' הגדול והנורא" (מלאכי ג, כג).

"זאת תהיה תורת המצורע – זאת תהיה תורת מוציא שם רע" (רבנו אוה״ח הקי).

"מצרע" = מצ – רע = מוציא רע (כלי יקי). "מצרע" {שורש המלה} צ. ר. ע. = צר — עין – צר לו בהצלחת הזולת, ולכן מדבר עליו רע.

פרשיות "תזריע מצורע" המחוברות לרוב, מתארות שמונה עשרה מצוות {7 ב"תזריע" ו-11 ביימצרע"} הקשורות בטומאת האדם ודרך טהרתו. החל מטומאת יולדת, דרך טומאת האדם ע"י צרעת בגופו, בבגדיו, בביתו, וכלה בטומאת קרי.

המצורע מחויב על פי התורה להתנהג כאבל היושב מחוץ למחנה ככתוב: "איש צרוע הוא טמא… בגדיו פרומים וראשו יהיה פרוע, ועל שפם יעטה (= פיו מכוסה), וטמא – טמא הוא, בדד ישב מחוץ למחנה מושבו" (תזריע יג, מד- מה). דיני האבלות הנ"ל נוהגים במצורע, ולא באשה מצורעת.

רבנו "אור החיים" הק' מעלה שאלה חשובה לגבי דרך הריפוי של המצורע על פי התורה, הנוגדת בעצם את דרך הריפוי הטבעית. הוא טוען שהצרעת "תתהווה מעפשות וזיהום הגוף, ותגבורת המרה {השחורה} אשר תתגבר באדם, ועושה רושם בבשרו. ודבר זה יסובבנו העיצבון וצרות הלב ושממון השכל. והרפואה הטבעית לזה, היא הרחקת העיצבון ועניינים המרחיבים לבו של אדם ומשמחים אותו". (רבנו אוה"ח הק' מצורע, יד, ב). כלומר, מחלת הצרעת היא מחלת עור הנובעת מעצבות ודיכאון פנימיים, כך שהפתרון ההגיוני אמור להיות הרחבת דעתו של המצורע על ידי שמחה בתוך החברה. התורה לעומת זאת, מבודדת אותו כדברי רבנו אוה"ח הק': "בדד ישב, ובגדיו יהיו קרועים {פרומים}, וראשו יהיה פרוע. ודברים אלה הם כפי הטבע נגדיים לרפואת סיבת הנגע, ואדרבא יולידו הנגע מחדש". רבנו אוה"ח הק' משיב על כך: התורה באה להראות לאדם המדבר לשון הרע שברגע שיעשה תשובה ע"י התבודדות מחוץ למחנה, יוכל להתרפות על פי קביעתו של הכהן. וכדברי קודשו: "אף על פי כן, על ידי שהרהר תשובה והתוודה חטאתו… וישוב מחטאתו ויטהר לשונו… בזה ידע ויוכיח הוכחה ברורה, שלא בא לו הנגע אלא לצד שדיבר לשון הרע, והוא אומרו: זאת תהיה תורת מוציא שם רע".

רבנו אלשיך הק' אומר: "כי בראות כי טמא הוא יסגירנו הכהן, למען ייתן אל לבו ואמר: אין זה כי אם רוע לב אשר הרעותי ותייסרני רעתי כי שמו אותי בבור למזכיר עוון, תחת היותי משלח מדנים בין אחים, בהתערב דעתי עם בני אדם בשוט לשון הרע. ותחבא עתה למען תקן את אשר עוותה במקום שאין שם אנשים. ותאנק דום תחת היותה מדברת גדולות. ועל פי הדברים האלה – יכוון לבו יקשיב אזנו – וישוב אל ה' וירחמהו". (אלשיך, מצורע יד, א-ג). הפירושים הנ"ל מתבססים על דברי הגמרא (בערכין סז ע"א-ע"ב). "בעא מיניה רבי שמואל בר נדב מרבי חנינא, ואמרי לה רבי שמואל בר נדב חתניה דרבי חנינא מרבי חנינא, ואמרי לה מרבי יהושע בן לוי: מה נשתנה מצורע שאמרה תורה (ויקרא יג) "בדד ישב מחוץ למחנה מושבו" – הוא הבדיל בין איש לאשתו, בין איש לרעהו. לפיכך אמרה תורה: 'בדד ישב' וגו'.

אמר רבי יהודה בן לוי: מה נשתנה מצורע שאמרה תורה יביא שתי ציפורים לטהרתו (ויקרא יד, ד) אמר הקב"ה: הוא עושה מעשה פטיט, לפיכך אמרה תורה: יביא קורבן פטיט" {פטפוט}.

רש"י הק' מפרש: "לפי שהנגעים באים על לשון הרע – שהוא מעשה פטפוטי דברים, לפיכך הוזקקו לטהרתו ציפורים שמפטפטים תמיד בצפצוף קול"

רבנו הרמב"ן מעלה רעיון נפלא האומר שנושא נגעי הצרעת "איננו בטבע כלל… אבל בהיות ישראל שלמים לה' -יהיה רוח ה' עליהם תמיד להעמיד גופם ובגדיהם ובתיהם במראה טוב. וכאשר יקרה באחד מהם חטא ועוון – יתהווה כיעור בבשרו או בבגדו או בביתו, להראות כי ה' סר מעליו. ולכך אמר הכתוב (ויקרא יד, לד) 'ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם' כי היא מכת השם, בבית ההוא".

רבנו יהודה הלוי בספרו "הכוזרי" (מאמר שני) אומר: "אמר החבר: העדה אשר השכינה בתוכה – צופה מעשיה, וגומלתה שכר ועונש לרגעים". כלומר, היות והשכינה שורה בתוך עם ישראל, העונש לחוטאים הוא מידי. תופעה דומה היית אצל בני ישראל במדבר, אותם העניש הקב"ה מיד, אחרי כל חטא.

באיגרת הרמב״ן נאמר כלל חשוב: "וחשוב הדיבור — קודם שתוציאנו מפיך".

הרמב"ם קבע כלל שאותו כדאי לזכור תמיד לפני שמדברים על אחרים: כל דבר שאם יתפרסם יוכל לגרום

לחברו היזק בגופו, או בממונו, או להצר לו, או להפחידו — הרי זה לשון הרע. הסביבה כיום, מרושתת באמצעי תקשורת רבים ורעים, לרבות אתרים "דתיים וחרדיים", הנגועים בלשון הרע, רכילות וחיפוש חסרונות אצל הזולת. שומר נפשו ירחק – גם מהם. שבת שלום ומבורך, וגאולה מתוך חסד ורחמים – משה אסולין שמיר.

לע"נ: אמו״ר הרה"צ יוסף בר עליה ע"ה. הרה"צ אברהם בר אסתר ע"ה. המלוב״ן הרה"צ מסעוד אסולין ע"ה. א"מ זוהרה בת חנה. חנה בת מרים. עליה בת מרים. בתיה בת שושנה. יששכר בן נאזי. חנניה בן חסיבה ע״ה.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

אפריל 2016
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
רשימת הנושאים באתר