התקופה הטרום אסלאמית

חצי אי ערב-היישובים היהודיים

חצי אי ערב-היישובים היהודיים

ב.   אלחירה. בראשית המאה השלישית תפסה השושלת הסאסאנית את השלטון בפרס, והיא עתידה היתה לשלוט באימפריה הפרסית עד כיבושה של זו בידי הצבאות המוסלמים. את הזעזוע שהיה כרוך בחילופי שלטון אלה ניצלו מספר שבטים בדווים והם התיישבו באיזור הפורה שעל גדות הפרת. שבטים אלה היו מאורגנים בברית שבטי תנוח׳. חלקם המשיכו באורח החיים של הנוודים; אחרים החלו לעסוק בחקלאות ולהקים ישובי קבע. החשוב שבישובים היה בעיר אלחירה, שהוקמה לא הרחק משרידיה של בבל העתיקה. מרבית זמן קיומה היתה אלחירה קשורה קשר אמיץ למלכי פרם הסאסאנית, אשר ראו בה תריס נגד התפרצות שבטי המדבר לממלכתם. בשלהי המאה השלישית קמה באלחירה שושלת בני לח'ם, אשר שלטה במקום, פרט לתקופה קצרה, עד ראשית המאה השביעית. אלחירה השתתפה רבות במלחמות פרם נגד ביזנץ, ושליטה זכה בדרך כלל להשפעה ניכרת בחצר המלכות הסאסאנית. אד שלטון השושלת הלח׳מית. בא לקיצו בשנת 602, כאשר הסיר מלך פרס את המלך העצמאי האחרון של אלחירה מעל כסאו וצווה לרצחו. כתוצאה מהתפתחות זו נפתחה בפני ערביי המדבר הדרך לפלוש לשטחיה של פרס. כבר בשנת 610 הצליחו לוחמים ערביים להכות צבא פרסי בקרב ד׳וּ־קָאר ליד העיר אלחירה. אף כי הכוחות אשר השתתפו בקרב זה היו קטנים יחסית, ואין לראות בו התמודדות כללית בין שני העמים, ראו בו הערבים את ראשיתו של מפנה היסטורי בתולדותיהם.

ג.   גסאן. בעוד שממלכת אלחירה נמצאת בעיראק של היום והיתה כפופה לפרס, שכנה ממלכת הספר השניה, היא ממלכת גסאן, בסביבת דמשק, והיתה תחת חסותה של ביזנץ. כאחותה במזרח שימשה אף היא מדינת־חיץ, שתפקידה חיה להגן על הטריטוריה הביזנטית מפני התקפות הבדווים. לשיא התפתחותה הגיעה גסאן במאה השישית, בימי אלחָארת׳ בן גַ׳בָּלָה (529—569) ויורשו א ל –מֻנְדִ'ר. שני השליטים הללו הקדישו רבים מימי שלטונם למלחמות נגד ממלכת אלחירה. אם כי מלחמות אלו נערכו בהשראתה של ביזנץ, לא נמנע פרוץ סכסוך גם בין ביזנץ לגסאן. ביזנץ הפסיקה את התמיכה הכספית שרגילה היתה להעניק לממלכת חסותה. אלמנד׳ר מרד, והקיסר הביזנטי לא היסס לאסרו ולהגלותו (583/584). לאחר מאורע זה התמוטטה ממלכת גסאן, ובמדבר הסורי השתרר תוהו ובוהו. כיבושן של סוריה וארץ־ישראל בידי פרס בשנים 613—614 הביא לירידתה חסופית של גסאן מבימת ההיסטוריה.

ד.   כּנדה. השבט הדרום־ערבי כִּנְדַה נזכר במקורות לראשונה במאה הרביעית. בשנת 480 הקימה שושלת מושלים מבני שבט זה ממלכה ערבית של שבטים אחדים בערב המרכזית. השליט הכנדי השני, אלסארת׳ בן עמר, כרת ברית עם ביזנץ נגד פרס ובת חסותה אלחירה. אלחירה הותקפה על־ידיו בשנת 503. באותם ימים סבלה פרס מזעזועים פנימיים ולא הגישה כל עזרה לבת־בריתה המותקפת. אלמנד׳ר השלישי, שליט אלחירה באותה תקופה, נכנע. אולם שלטון כנדה במקום לא האריך ימים. עם יצובה הפנימי של האימפריה הפרסית נאלץ אלחארת׳ להמלט, ורבים מבני משפחתו הוצאו להורג על־ידי אלמנד׳ר. עם מותו של אלחארת׳ בשנת 528 בא הקץ על תור הזהב הקצר של בני כּנדה. בקרב השבט פרצו מריבות פנימיות; מרבית אנשיו נדדו דרומה והתיישבו בקירבת חצרמות, ואילו אלחירה פרשה שוב את שלטונה על שטחים נרחבים בערב ובסוריה.

חשיבותן של אלחירה וגסאן

בשתי הממלכות אשר את תולדותיהן סקרנו בקצרה היתה ניכרת השפעה נוצרית חזקה. הנוצרים באלחירה, אשר היוו חלק ניכר מן האוכלוסיה במקום, היו ידועים בשם ״אלעִבַּאד״. הם היוו את היסוד העירוני שבממלכה ונהנו מהשפעה מכרעת על ענייניה. בסוף המאה השישית קיבלה אף המשפחה השלטת את הדת הנוצרית. מכאן, שעוד בתקופה הטרום־אסלאמית היתה קיימת חברה ערבית, אשר לא היתה מבוססת על קירבת־דם ועל התיחסות לשבט אחד, כי אם על אמונה משותפת. תרבותה של אלחירה הופצה בדרכים שונות ברחבי חצי־האי. המסורת יודעת לספר על אנשים שלמדו באלחירה את מלאכת הקריאה והכתיבה הערבית, ולימדוה לאחר מכן לתושבי ערב. מיטב הכוחות התרבותיים מקרב הבדווים נמשכו לאלחירה. בחצרה חיו ויצרו משוררים כּטַרַפַה בן אלעַבּד, אלחָארת׳ בן חִלְזָה, עמַר בן כֻּלְת׳וּם ועוד. אף תרבותה של גסאן ושליטיה הנוצרים עמדו על רמה גבוהה. ארמונות, בנייני ציבור ומרחצאות עמדו לרשות תושביה. גם בה פעלו אחדים מן המשוררים'הערביים המפורסמים, כגון חַסָאן בן תַ׳אבִת. משורר זה, שעתיד היה להיות משוררו של הנביא, תיאר בשיריו את פאר חצרה של גסאן ואת עושרה. אין ספק, שכוחן הפוליטי והצבאי של שתי הממלכות עשה רושם רב על ערביי המדבר. בעצם קיומן עזרו ממלכות אלו להכשיר את הקרקע מבחינה מדינית, תרבותית ודתית, להופעתו של מוחמד ולהצלחתו.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר