פניני המידות- רב אברהם אסולין הי"ו

אהבת התורה

זקני מראכש מספרים על התמדתו המופלאה בתורה של מור זקני הרה״צ רבי שלמה אוחנונא זלה״ה, ועל הליכותיו הקדושות, כשהיה הולך ברחוב לא היה מרים את עיניו להביט חוץ לד׳ אמותיו. אחד מהם מספר, כי רבי שלמה היה לומד בחברותא עם אחיו רבי יהודה זלה״ה, מדי יום שבת בצהרים, והם היו מתנצחים בלימוד התורה עד שהיה נשמע קולם בכל הרחוב.

????

חוק ולא יעבור

ד. בתו, מספרת, כי יום אחד שמעו בבית הרה״צ רבי יעקב אבוקסיס זצ״ל זעקות שבר:״ אוי אוי אוי הפסדתי", בני הבית חשבו כי ודאי התפגר בעל חי או שנשרפה התבואה, ומיד נזדעקו ובאו אל רבי יעקב לעודדו, ומאד התפלאו לראות שלא ניזוק רכושו כלל וכלל, וכל זעקותיו לא היו אלא על שלא הספיק להשלים את סדריו בלימודי התורה מחמת המלאכה.

איך לומדים תורה

ה. התורה נקראת בשם שירה, (נדרים לח.) לומר לך שצריך לקרותה מתוך שמחה ושירים, ולא מתוך עצבות וגם רמז לקרותה בניגון, וקרוב לומר שמכאן הוציאו רז״ל, ונתנו לתורה טעמים וניגונים, כיון שהכתוב קראה בשם שירה, כדי לקרותה לאט לאט מילה במילה, כדרך ש״ץ הקורא בתורה בטעם וניגון, ומתוך כך יבין מה שהוא קורא, ומתעורר לקיים מה שכתוב בתורה. ודבר טוב נמצא בשירי קודש, בו בזמן שהייתי קם ל״בקשות" בכל שבת, שאותם השירים והניגונים היו נמשכים והולכים בפי, כל השבוע, וכל היום תהילתי בפי לשורר ולזמר, וממילא נמשכת כל השבוע, וזהו ההפרש בין שמחה גשמית לשמחה רוחנית, שהשמחה גשמית "ויעבור והנה איננו", ורק בעת היותו לבד מתעוררת השמחה, ואח״כ "נשכח כל השבע״, לא כן שמחה אמיתית של קודש בעייני הנפש והרוח, שגם אחר זה נמשכת והולכת זמן רב, ומרגיש טעם הדבר ופעולותיו.

התמדת התורה

ו.          מדי יום החל מהבוקר היו לומדים חברותא עם הרה״ג רבי משה אלמליח זצ״ל רב העיר עתלית, וכן עם הרה״ג רבי משה חליאוה זצ״ל, סיפר לי חתנו הרב טובול רב קהילת אהל יצחק בשכונת כפר אברהם בעיר פתח תקוה: "בסעודות היה מור חמי מאריך בפיוטים ודברי תורה, וכן היו שותים מאחיה,(־עארק) ולמרות שסיימו את הסעודה מאוחר, חשבו כולם, הנה הצדיק הולך לישון ויקום לתפלת השחר, לא אחת ראינו אותו אחר שינה מועטת והוא כבר רכון על לימודו״…

ז.          כאשר נסתלקת אשת הרה״צ רבי כליפה אלמליח זצ״ל אב״ד אולדמנצור, בתו זוהרה ע״ה היתה מכינה ומגישה דבר מאכל שיסעד אביה, אך מעט מאד היה אוכל, בתו היתה מנסה לשכנע את אביה שיאכל, אך אביה נותר בדרכו לאכול מעט, שראה אביה שבתו מצטערת מכך, אביה אמר לה, בתי אני אוכל מעט כדי קיום גופי, שאם אוכל יתר על כך, המאכלים יכבידו עלי, וכך לא אוכל לשקוד על לימוד התורה כראוי.

ח.         הצדיק רבי שלום אביצרור זצ״ל כיהן ברבנות בכפר תמלסא במשך 25 שנה, ואז החליט להוציא את החידושי תורה שעלה על הכתב, למרות גילו המבוגר ובריאות הרופפת, החליט ללכת מעיר לעיר ומכפר לכפר, לאסוף מעות להדפסת ספרו נתיבות שלום, גלות שנמשכה שנתיים ימים, בקור ובחום ולא פעם נקלע למצב של סכנת נפשות, ובכל הדרכים בין ברגל ובין ברכיבה על גבי החמור, הרב הגיה עם בנו את מסכת קידושין.

ט. סיפר הגאון רבי אלעזר תורג׳מאן שליט״א (משגיח בישיבה גדולה יקירי ירושלים) בשם בעל המעשה, שנכנס פעם לבית מרן הגר״ש משאש זצ״ל, והוא רואה את הרב שוכב על המיטה ולראשו מטפחת קשורה לראשו מחמת כאבי ראש, ולפניו ספר הרמב״ם פתוח והרב כותב ביאור על הרמב״ם, והתבטא הרב ׳בביאור זה הקאתי את כל אשר ינקתי משדי אימי׳.

י. כתב הגאון רבי מסעוד הכהן זלה״ה בשו״ת פרחי כהונה(יו״ד סי׳ כח), ואהימנותא דמר סמיכנא לעיין היטיב בשום שכל להבין דבר לאשורו ולעמוד על מקורו. ובצפייתי צפיתי להודיעני את אשר בלבבך. אם יש מה להשיב הרי אזני עשויה כאפרקסת ותורה היא וללמוד אני צריך ויקובל האמת ממי שאמרו(שמונה פרקים להרמב״ם בהקדמה ד״ה וראיתי להקדים, שם הגירסא "שמע האמת ממי שאמרה") ועיני לשמיא נטלית ינחני במעגלי צדק לכיון לאמיתה של תורה אכי׳׳ר.

יא. זקני מראכש מספרים על התמדתו המופלאה בתורה של מור זקני הרה״צ רבי שלמה אוחנונא זלה״ה, ועל הליכותיו הקדושות, כשהיה הולך ברחוב לא היה מרים את עיניו להביט חוץ לד׳ אמותיו. אחד מהם מספר, כי רבי שלמה היה לומד בחברותא עם אחיו רבי יהודה זלה׳׳ה, מדי יום שבת בצהרים, והם היו מתנצחים בלימוד התורה עד שהיה נשמע קולם בכל הרחוב.